• תפריט
בארץ

פלוג בהודעת הריבית: "עצמאות הבנק חשובה לעמידות כלכלת ישראל"

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שתפרוש בנובמבר, הסירה היום את הכפפות. בתדרוך שערכה על הריבית, היא הזהירה את ראש הממשלה ושר האוצר מפני התערבות בנעשה בבנק: "לתפקיד דרוש אדם שיוכל לבטא את דעתו ללא מורא"

עמרי מילמן ואורי פסובסקי 19:5109.07.18

שתיים מהחלטות הריבית החשובות בתולדות בנק ישראל נפלו על הכהונה של קרנית פלוג, בתקופות מתוחות במיוחד עבודה.

 

הראשונה היתה בתקופתה של פלוג כממלאת מקום עבור הנגיד סטנלי פישר, בספטמבר 2013. בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר דאז יאיר לפיד חיפשו מחליפים לפישר והתעלמו ממנה באופן בוטה, היא קיבלה החלטה שהפתיעה את השווקים והפחיתה את הריבית מ־1% ל־0.75%. ההחלטה הזאת, הראשונה שלה כממלאת מקום שראשי המשק אינם מעוניינים בה, אותתה כבר אז שהיא לא באה לרצות אף אחד, היא באה לעבוד.

 

ההחלטה השנייה תתרחש רק לקראת סוף הכהונה של פלוג, שתסתיים בנובמבר הקרוב. לפי תחזיות חטיבת המחקר בבנק ישראל, הריבית תעלה ל־0.25% ברבעון האחרון של 2018 ול־0.5% ברבעון השלישי של 2019. משמעות הדבר היא שבתום הכהונה שלה, שבשום אופן לא תמשיך לקדנציה נוספת, היא תעלה את הריבית.

בכך, פלוג תממש את ההתחייבות שלה במכתב ששלחה לנתניהו בסוף השבוע שעבר: "ברצוני להדגיש ולהבהיר כי אמשיך להוביל את בנק ישראל, על כל תפקידיו, ובפרט את קבלת החלטות המדיניות המוניטרית, עד ליום שבו יסתיים תפקידי ותחל הכהונה של הנגיד או הנגידה".

 

במהלך תדרוך שקיימה היום (ב') פלוג בנוגע להחלטת הריבית, הנגידה הבהירה מהם התנאים שיביאו להעלאת הריבית הצפויה. מבחינתה, לא מספיק שהאינפלציה תגיע לתחום יעד של 1%‑3%, אלא על סביבת האינפלציה להתבסס בתחום היעד. מצד אחד, לא צריך שהאינפלציה תהיה בשיעור של 2% במרכז היעד, אולם אם היא תהיה קרובה מאד לגבול התחתון הדבר לא יספיק בשביל להעלות את הריבית.

 

בנוסף, לפי פלוג לא מספיק שהאינפלציה תהיה ביעד כמה חודשים ספורים, משום שלא ניתן להתבסס רק על התחזיות קדימה. לפי הערכת חטיבת המחקר בבנק ישראל, עד סוף השנה תעמוד האנפלציה על 1.4%. כיום היא עומדת על 0.5%.

 

 

 

הדור הבא יצטרך לקבל החלטות קשות

 

זה עידן של חילופי משמרות בצמרת הבנקים המרכזיים בעולם. ג'נט ילן, נגידת הבנק המרכזי האמריקאי, פינתה את מקומה בראשות הפד בתחילת השנה לטובת ג'רום פאוול. מריו דראגי יסיים את תפקידו כיו"ר הבנק האירופי המרכזי רק בסוף שנה הבאה, אבל בורסת ההימורים על זהות מחליפו כבר רוחשת. כך גם במקרה של פלוג, שהתדרוך שלה לעיתונאים על החלטת הריבית כבר עמד בסימן סיכומים.

 

אלה האנשים שהיו שם במשבר הפיננסי הגדול של 2008, ושבשנים שעברו מאז ליוו את הכלכלה העולמית בנתיב ההתאוששות. פלוג דיברה בתדרוך העיתונאים על תחושת סיפוק, ואכן, הכלכלה בישראל וגם בעולם רושמת ביצועים יפים: האבטלה יורדת ואף הגיעה בישראל ובארה"ב לרמות שפל, המשק צומח והאינפלציה שבה פחות או יותר למסלול, אחרי שנים של חששות מדפלציה.

 

זו מורשת חיובית שמותירה את ההכרעות הקשות ליורשים: כדי להגיע עד הלום, נדרשו שנים של ריבית אפסית, עם תופעות לוואי מדאיגות בנדל"ן ובשווקים. את עיקר העלאות הריבית ילן הותירה ליורשה וגם דראגי הבהיר בחודש שעבר שאין בהכרח צפי להעלאה בריבית בשנה הקרובה, מה שלא מותיר מקום להעלאות משמעותיות בטרם יעזוב את תפקידו. אותו הדבר נכון גם לפלוג, שהבהירה כי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל לא מתכוונת לשנות בשלב הזה את התוכניות ולפתוח כבר היום בהעלאות ריבית מוקדם מהצפוי. הדילמות האלה יחכו כנראה למחליף שלה.

 

 

 

ההתמודדות עם העלאות ריבית, אחרי שנים של ריבית אפסית, היא לא האתגר היחיד שיעמוד בפני קברניטי המדיניות המוניטרית בשנים הקרובות. בעשור האחרון היו הבנקים המרכזיים 'המשחק היחיד בעיר'. הבעיה העיקרית שבפניה ניצבה כלכלת העולם היו ביקושים חלשים. הממשלות, ברובן, לא נרתמו לסייע באמצעות הגדלת ההוצאה הציבורית. הבנקים המרכזיים היו אלה שנשאו בעיקר הנטל של התנעת הכלכלה, באמצעות מדיניות קונבנציונלית יותר או פחות. הם אלה שמיקדו את תשומת הלב הציבורית, וגם מיקדו בידם את הכוח.

 

במציאות החדשה בכלכלה העולמית, לא רק שהבנקאים המרכזיים אינם היחידים שמנווטים את הכלכלה - פתאום הם גם צריכים להיאבק על מקומם ליד ההגה.

הזמנים משתנים, ועכשיו הממשלות הן שמתחילות לבחוש בענייני הבנקים המרכזיים. עדות לכך ניתן היה למצוא בשבוע שעבר, בהתבטאות חריגה של יועצו הכלכלי הבכיר של הנשיא טראמפ לארי קאדלו, שקרא לפדרל ריזרב להעלות את שיעורי הריבית בארה"ב "מאוד לאט". בעולם המדיניות המוניטרית זו פגיעה בקודש הקודשים: עצמאות הבנק המרכזי.

 

"העצמאות והמקצועיות חשובות ביותר"

 

הנושא הזה מעסיק גם את פלוג. במכתב ששלחה לנתניהו היא דיברה על כך ש"עצמאותו ומקצועיותו של בנק ישראל הינם נדבך חשוב בעמידות ובשגשוג של כלכלת ישראל", המסר הזה שב ועלה בתדרוך, שבו אמרה כי "את העיתוי להודעה שלא אמשיך בתפקיד בחרתי כך שזה לא יהיה מוקדם מדי ומצד שני ייתן שהות מספיקה להליך מכובד ומסודר לעסוק במינוי ולהגיע לאדם המתאים ביותר, מאחר ואני חושבת שצריך להיות הליך מסודר. לגבי התכונות של האדם שימונה: אדם מקצועי, מומחה במדיניות מוניטרית, אדם שהוא כלכלן משכמו ומעלה, שיהיה עצמאי, שיוכל לבטא את העמדה המקצועית ללא מורא וללא חשש. את כל הדברים האלה אמרתי וכתבתי במכתבי לראש הממשלה. כדי שבנק ישראל יוכל לשרת בתפקידו למען כלכלת ישראל, העצמאות והמקצועיות הם הדברים החשובים ביותר".

 

בדברים האלה, כאמור, אפשר למצוא הד למציאות החדשה בכלכלה העולמית. השאלה מתי ועד כמה יעלו הריביות מעסיקה לא רק את בנק ישראל, אלא את הכלכלנים במערב כולו. בשנים האחרונות נשמעו לא מעט קולות שהסבירו כי גם אם הריביות יעלו, הן לא יעלו דרמטית. האוכלוסיה מזדקנת, כוח המיקוח של העובדים חלש והמסחר המקוון מושך את המחירים בכל העולם כלפי מטה - וכך גם הצפת השווקים במוצרים זולים מהמזרח. כל אלה יקשו על הריבית להתרומם משמעותית.

 

אבל בחודשים האחרונים מעסיקה את הפרשנים הכלכליים שאלה אחרת: איך תעצב מלחמת הסחר המתהווה, בעיקר בין ארה"ב לסין, את הכלכלה העולמית. זו כבר דילמה אחרת לגמרי עבור הבנקים המרכזיים, ולא ברור אם יש לה תשובה טובה.

 

מצד אחד, מלחמת סחר יכולה להיתרגם לעליית מחירים, כלומר ליותר אינפלציה. מצד שני, היא יכולה להאט את הכלכלה. כל אחד מאלה מושך את המדיניות האפשרית של הבנק המרכזי בכיוון הפוך.

 

לדברי פלוג, עיקר המלחמה עד כה התמקדה בסחורות שישראל אינה מתמחה בהן, ולכן השפעה שלה לא נראית לעין. עם זאת, ישראל היא משק קטן הפתוח מאוד לעולם, כך שבמוקדם או במאוחר השפעות מלחמת החסר יגיעו גם לכאן.

 

פרופ' טים דואי, אחד מפרשני הפד הבולטים בארה"ב, שהסביר באחרונה בראיון ל"ניו יורק טיימס" את הדילמה האמריקאית: מלחמת סחר תשפיע על ההיצע בכלכלת ארה"ב, בעוד שהכלים של הפד מותאמים לטפל בביקושים. "אין להם את הכלים הנכונים להתמודד עם זה", אמר דואי. מי שיצטרך לנווט בתבונה הוא ממשל טראמפ, שהוא זה שפתח מלכתחילה בעימות. ונדמה שהדבר יידרש גם באירופה, שבה הפוליטיקאים הם אלה שמאיימים על יציבות האיחוד האירופי, וגם על עצם שלמותו.

 

"הירידה בהתחלות הבנייה מדאיגה"

 

עכשיו, אחרי שפלוג כבר לא צריכה יותר להסתדר עם כחלון, היא לא פחדה להביע בפומבי את חששותיה לגבי מצב שוק הדיור. "בצד ההיצע, הירידה החדה והמתמשכת במספר התחלות הבנייה היא מדאיגה", אמרה אתמול. "וחשוב שהממשלה תמשיך לפעול לשם הגדלת היצע הדיור. ניתוח ההתפתחויות בשוק הדיור לוקה בחסר, לנוכח העובדה שפרסום סדרת הנתונים על מלאי דירות חדשות למכירה שהופסק באוקטובר 2016 בשל בעיה באיכות הנתונים טרם חודש במלואו. נתון זה נדרש כדי להעריך אם הירידה בהתחלות הבנייה משקפת תגובה לירידה בביקוש, או בעיות בצד ההיצע".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x