• תפריט
מוסף כלכליסט

חקר ביצועים: השבוע של התקציב, בזק וטבע

וגם: המשפט של עהאד תמימי יתקיים בדלתיים סגורות, הקמפיין הפולני השתלט על האינטרנט ויוניליוור מאיימת על פייסבוק וגוגל

כתבי כלכליסט 08:5715.02.18
המירוץ עדיין פרטי

בזק: שהמדינה תקנה

המדינה צריכה לקנות את בזק ולצמצם אותה למידותינו. מיליארד שקל בסך הכל, פחות מההוצאה השנתית על קצבאות לאברכים, והפירמידה תעבור לידינו. נקטין את הענק הזה לגודל המתאים לשוק, נפתח את התשתית שלו למתחרות, נתחרה בחבילות הטריפל והקוואטרו בשוק ונוריד את מחיריהן, ואם נרצה נמכור אותו בעוד כמה שנים לאיש עסקים צנוע בתור עוד חברת תקשורת בשוק. תמיד סיפרו לנו כמה הפרטה טובה; מנויי בזק, הידועים גם בשם החיבה אזרחי ישראל, ראו איך ההפרטה אכן טובה - לאיש עסקים ממונף או קרן השקעות חזירית, שחלבו אותנו דרך קווי הטלפון. הקונה הבא הרי לא יהיה שונה. המדינה, לעומת זאת, יכולה לעשות עם בזק משהו ממש טוב.

אורי תובל

 

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

 

 צילום: עמית שאבי

 

 

תקציב המדינה הוצג

הטבות המס: זמן לחשוב מחדש

תקציב 2019, שהוצג השבוע, חושף הטבות מס בשווי 54.7 מיליארד שקל: הטבות לחברות ולתושבי פריפריה, פטור ממע"מ על פירות וירקות ובעיקר פטור ממס על הפנסיות. כמעט כל מחקר כלכלי בנושא מצביע על כך שהטבות המס לא משיגות את יעדיהן. הן לא מעודדות אותנו לחסוך לפנסיה (אנחנו ממילא מחויבים לפי חוק), לא מושכות אוכלוסייה חזקה לפריפריה (שמשתרכת מאחור), לא מוזילות את הפירות והירקות (שמחיריהם נקבעים לפי היצע וביקוש) ולא מושכות עוד תיירים לאילת (שלא נוהרים בשביל פטור ממע"מ). כך שאת עשרות מיליארדי השקלים שעליהם המדינה מוותרת היה אפשר לגבות, ואז להשקיע, למשל, במענקים לחקלאים כדי לייעל את השוק, בפיתוח אטרקציות באילת שכן ימשכו מבקרים ואפילו בהורדת מס הכנסה לכלל הציבור, שלא לדבר על שלל מטרות אחרות, חשובות לא פחות. אבל כל עוד הפוליטיקאים מפחדים לבטל הטבות שכבר ניתנו, הכסף הזה יישאר אבוד, והיקפו רק יגדל.

עמרי מילמן

 

 

שר האוצר משה כחלון שר האוצר משה כחלון צילום: יואב דודקביץ

 

שכר שערורייתי בדו"ח השנתי

בכירי טבע: הרסת וגם הרווחת

השבוע התברר שבכירי טבע קיבלו בשנה שעברה שכר ובונוסים בסך 35 מיליון דולר. כך נראית חברה שיצאה משליטה. בעולם עם קצת יותר איזונים ובלמים המנהלים היו "נקנסים", בשכר ו/או בבונוסים, על קריסת החברה ואובדן אלפי משרות. במקום זה הם סופרים את הכסף וממשיכים הלאה, לג'וב בכיר ומשתלם אחר. כל עוד הם נשארים בסביבה הם לפחות סופגים אש, ויכולים להיות תחת העין הציבורית. אבל יש אחד שהצליח לחמוק גם מכל זה. סיגי אולפסון היה מנהל באקטביס, ואחרי שטבע קנתה אותה היה אחראי למיזוג ביניהן ולניהול החטיבה הגנרית המאוחדת. אבל עסקת אקטביס התגלתה ככישלון וגררה את טבע למטה, בעוד אולפסון מתפייד מהחברה עם כמעט 5 מיליון דולר שקיבל רק בשנתו האחרונה. מתברר שאפשר גם להרוס חברה, גם לצאת ממנה עם הרבה כסף וגם להיעלם בלי לשלם שום מחיר. והנה עוד סיבה, מספר מי־סופר, לעומק הכישלון של דירקטוריון טבע בניווט הספינה הזאת.

גולן פרידנפלד

 

 

קאר שולץ מנכ"ל טבע החדש קאר שולץ מנכ"ל טבע החדש צילום: בלומברג

 

התחנה לא מתפנה

חולדאי: רק מילים

מחיקת המפגע הסביבתי הידוע כתחנה המרכזית החדשה והקמת מסוף חדש בסמוך לצומת חולון הן אחד הדגלים המרכזיים שבהם נופפה עיריית תל אביב־יפו כאשר הציגה לציבור את תוכנית המתאר החדשה שלה, שאושרה לפני יותר משנה. אבל כעת התברר שמשרד התחבורה ונצבא בוחנים אפשרות להשאיר את התחנה במקומה לעוד 25 שנה, ושהאפשרות הזאת ריאלית משום שהעירייה, חרף הצהרותיה החגיגיות, לא עשתה דבר כדי לקדם את פינוי התחנה. כשהיא רוצה, עיריית תל אביב יכולה להיות בולדוזר; אם היתה פועלת בנושא, כבר היינו רואים היום תוכניות להקמת המסוף החדש. אבל יש דברים שקל להגיד, ויש דברים שהעירייה פשוט לא טורחת לעשות.

עיריית תל אביב בתגובה: "הסיבה האמיתית להישארותה של התחנה המרכזית במקומה היא העדר החלטה של הגורמים האמונים על כך, קרי משרד התחבורה וממשלת ישראל. אנחנו עושים לאורך שנים רבות כדי לקדם את הנושא".

נמרוד בוסו

 

 

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ראש עיריית תל אביב צילום: עמית שעל, יובל חן

 

בדלתיים סגורות

משפט תמימי: להסתיר את הבושה

כמו בסיפור על הצדיק שמנסה לסייע לזקנה לעבור את הכביש בניגוד לרצונה, כך החליט בית המשפט לנהל את משפטה של עאהד תמימי בדלתיים סגורות, בניגוד לרצונה. הנימוק: טובת הנאשמת הקטינה. אלא שהנערה שסטרה לחייל, משפחתה ועורכי דינה דווקא מעוניינים שהמשפט יסוקר בהרחבה, וגם התביעה לא מתנגדת לכך. אז את טובתה של מי בדיוק רוצה השופט, סא"ל מנחם ליברמן, את זו של הקטינה או את זו של המדינה? אחר הכל, מתבקש להסתיר ככל האפשר את המשפט הזה, את ההחלטה חסרת התקדים להעמיד לדין בת 14 על "תקיפה" של חייל חמוש. התקדים הזה רחוק מלכבד את מערכת התביעה הישראלית, שחבל שלא למדה מהחייל ההוא, שחטף את הסטירה, את ערך האיפוק וההבלגה.

משה גורלי

 

 

עאהד תמימי עאהד תמימי צילום: איי אף פי

 

שואה, גרסת יוטיוב

הקמפיין הפולני: כל מסר בכל מדיום

היה קשה לגלוש ביוטיוב השבוע בלי להיתקל בסרטונים של ממשלת פולין, שמבקשים להבהיר כי הגרמנים הם האשמים בשואה ואילו העם הפולני סבל יחד עם היהודים. כך, בדרך לאיזה סרטון מצחיק או קליפ, קיבלנו חלק מזוועות מלחמת העולם השנייה ועדויות של ניצולי שואה. זה צרם. מאוד. גם הבחירה ללוות את הקמפיין בהאשטג germandeathcamps# לא סייעה. אפשר לצקצק על זה, אבל האינטרנט הוא הזירה המרכזית ביותר כיום להעברת מסרים, יוטיוב הוא פלטפורמה מובילה, וכל ניסיון לומר אילו תכנים מתאימים לאיזו במה הוא אנכרוניסטי ונדון לכישלון. כן, שואה ביוטיוב. גם אנחנו צריכים להתרגל לזה שאין מקום אחר.

ליאור באקאלו

 

יוניליוור דורשת שינוי

פייסבוק: איום לא מאוד מפחיד

יוניליוור, קניינית הפרסום השנייה בגודלה בעולם, הודיעה השבוע שתפסיק להשקיע בפרסום בגוגל ובפייסבוק אם החברות לא יגבירו את הפיקוח על הנעשה בפלטפורמות האלה. יוניליוור גם פירטה בדיוק במה הן צריכות לטפל: פייק ניוז, סקסיזם, גזענות, תמיכה בטרור וניצול ילדים. פייסבוק וגוגל אכן רחוקות מלהיות נופת צופים; הן חברות ציניות שמשקיעות סכומי עתק בשתדלנות שנועדה למנוע רגולציה. ההכרה הזאת חלחלה בשנתיים האחרונות, ובמיוחד מאז הבחירות בארצות הברית ב־2016, לחלקים נרחבים בציבור, לממשלות ועכשיו גם לענקיות של הכלכלה הישנה, שנהנות לבעוט בחברות החדשות והנוצצות במועדון שלהן. אבל לא צריך להתבלבל ולתלות תקוות דווקא בתאגידים הוותיקים האלה; הם האחרונים להצטרף למאבק, ויהיו הראשונים לנטוש אותו כשהצייטגייסט ישתנה.

רן אברמסון

 

המותג בועט בנורמות

גודייבה: למען היפניות

לקראת ולנטיינ'ז דיי, שצוין השבוע, פרסם נשיא גודייבה מודעת ענק ביומון העסקים הנפוץ "ניקיי שימבון", שבה קרא לנשים להימנע מהמנהג היפני ג'ירי־צ'וקו, שמחייב אותן להעניק שוקולד לעמיתים לעבודה במסגרת החג. הרשתות החברתיות, כמובן, סערו: לצד לא מעט תמיכה, היו מי שזעמו על "תעלול שיווקי זול". אולי יש כאן גם אלמנט שיווקי, אבל הוא בטח לא זול, אלא יקר ערך: תמיכה בחירות של נשים לבעוט במסורות, ודאי בחברה מקובעת כמו היפנית. אולי נדרש מותג זר כדי לקדם את העניין, וייתכן שנדרש מותג מספיק מבוסס, כזה שכבר 92 שנה מתהדר בסמל של אצילה אנגלית שכבר במאה ה־11 רכבה עירומה על סוס כמחאה נגד המסים שהטיל בעלה המושל. ככה זה, ההשראה בדרך לשבירת נורמות בעייתיות יכולה להגיע ממקומות מפתיעים.

תמר טוניק

 

 

"בונוסים הם תשלומים חד־פעמיים שנועדו להיראות כמו העלאה, ומשמשים חברות שמנסות להיראות כמו מעסיקים טובים"

פרופ' רוברט רייך בתגובה להודעת שלל חברות אמריקאיות שיחלקו בונוסים לעובדים בעקבות הורדת מס החברות

בטל שלח
    לכל התגובות
    x