עמדת הפתיחה של תמר לקראת עדכון החוזה עם חברת החשמל

בדיווחיה לבורסה אתמול (ד'), דלק השיקה באופן בלתי רשמי את המגעים המוכחשים עם חברת החשמל על הורדת מחיר הגז. עמדת הפתיחה של דלק במגעים האלה נרמזת למעשה בתחזית המכירות וההכנסות ממאגר תמר, שנכללה בדיווח. תחזית זו, שמוכרת בין השאר בשם "תזרים מזומנים מהוון" (DCF), מביאה בחשבון לראשונה שני אירועים שקבוצת דלק הצליחה להימנע מהם בשנים האחרונות, בהיותה מונופול החולש על אספקת הגז לכלל הלקוחות בישראל.

מי שיעיין בפרסומים יגלה שדלק מקפידה להדגיש בפני משקיעה שכמות הגז במאגר, כמו גם כמות הקונדסנט, לא השתנתה מאז הדיווח האחרון ביולי 2017. היא עדיין עומדת על כ־313 מיליארד מ"ק גז טבעי בתוספת כ־14 מיליון חביות קונדסנט (תוצר לוואי של הפקת הגז שמשמש להפקת דלקים).

אם כך, עולה השאלה, מדוע דלק טרחה לפרסם תחזית מעודכנת? מה בעצם התחדש?

לשאלה הזו יש שתי תשובות אפשריות. הראשונה, שמגיעה מכיוונה של דלק, היא שדלק מתכננת בקרוב גיוס חוב, ולכן עליה להבהיר למשקיעים את הנתונים האחרונים לגבי המאגר, לרבות ירידת ערך או הכנסות. מבחינה טכנית היא צודקת: כל שינוי, בוודאי לפני הנפקה של אג"ח, מחייב דיווח.

אבל קיימת אפשרות אחרת: הפגישה שאמורה להתקיים החודש בין ראשי חברת החשמל לבין שותפות תמר, שבה תדרוש חברת החשמל לפתוח את חוזה הגז. שני הצדדים אישרו שפגישה כזו מתוכננת, אבל דלק ממשיכה לטעון בלהט ש"אין על מה לדבר".

בעל השליטה בישראמקו קובי מימון (מימין) ובעל השליטה בדלק יצחק תשובה צילום: אוראל כהן, משה בנימין

אף על פי כן, במקרה או לא, דלק תגיע לפגישה מצוידת בשלוש הצהרות חשובות. ההצהרה הראשונה היא שאם החוזה ייפתח ‑ זה לא יתרחש לפני המועד שנקבע במקור, בשנת 2021, כפי שקיוו בחברת החשמל. ההצהרה השנייה: גם אם דלק תסכים לפתיחת החוזה, היא מעריכה בשלב הזה שההנחה שתינתן לחברת החשמל תהיה רק חצי מזו שלחברת החשמל ביקשה: 12.5% במקום 25%. ההצהרה השלישית היא שנקודת הזמן הנוספת להפחתה במחיר ‑ שנת 2024, שבה אולי תתאפשר הוזלה של עוד 10% ‑ כלל לא מובאת בחשבון. בלשון הדיווח לבורסה: "הונח כי לא יחול שינוי במחיר במועד ההתאמה השני, קרי ביום 1 ביולי 2024".

בשורה התחתונה, אם נרצה לסכם את הרמיזות של דלק, נוכל לומר בפרפרזה על הממרה המפורסמת של ראש הממשלה נתניהו: בכל הנוגע לתקוות של חברת החשמל מהמגעים, הראשונה (הפחתה של 25%) לא נכונה; השנייה (הפחתה של עוד 10%) לא תהיה.

מחיר החבית הוריד את השווי

אז מה עוד דלק יכולה לספר על תמר? ראשית, מהדיווח אפשר להסיק ששווי השוק של המאגר התכווץ קצת, מכ-12.3 מיליארד דולר בדיווח הקודם לכ-11.8 מיליארד דולר בדיווח הנוכחי. בדלק מנמקים את ההפרש במכירת הגז במהלך חצי השנה האחרונה ובשינויים שחלו במחיר חבית הנפט.

וממילא, הדיווח גדוש בהערות כוכבית: דלק מניחה שיהיה גידול קבוע של כ־2.1% במדד המחירים לצרכן האמריקאי (המדד האחרון הידוע ל־12 החודשים האחרונים); שמחיר חבית נפט לא יירד במהלך השנה מ־57 דולר (כיום מחירה 68 דולר); שמחיר החבית המינימלי ב־2020 יהיה 69 דולר, וב־2025 יהיה 85 דולר. עוד מניחה דלק ששער החליפין של הדולר יישאר השנה סביב 3.5 שקל לדולר, ולא יזוז הרבה מכ-3.7 שקל לדולר ב־2020. כמו כן עולה מהדיווח שדלק ממשיכה להתווכח עם משרד האנרגיה על גובה התמלוג שהיא משלמת. בעוד החוק קבע תשלום של 12.5% מפי הבאר, בפועל תמר משלמת רק 11.5% כי הזכייניות סבורות שמגיעים להן החזרים בשל הוצאות שונות.

בצד האופטימי של הדיווח, אולי אפילו אופטימי מדי, דלק כוללת שני סעיפים. הראשון נוגע לסיכוי לחתימת חוזה גז עם מצרים, שמוטל היום בספר. אף על פי כן, בדיווח נכתב ש"בחישוב התזרים המהוון נלקחו בחשבון הכנסות מייצוא גז לשווקים המקומיים במצרים ובירדן, בהיקף מצרפי כולל של כ־24.6 מיליארד מ"ק עד לשנת 2040".

בסעיף אחר מתייחסת דלק לדיונים שמתקיימים בימים אלו בביהמ"ש המחוזי בלוד, שם שותפות תמר מנסה להדוף הכרה בתביעה ייצוגית שתקבע שהיא "עשקה" את חברת החשמל וחייבת מיליוני שקלים לציבור. דלק מכחישה כי הביאה בחשבון את התוצאות האפשריות של המשפט, ובכל זאת מוסיפה מה שארע בדיון בשבוע שעבר, כשאחד מעדי התביעה הראשיים, פרופ' ג'יימס סמית', הודה בטעות שעשה בחישוב מחיר הגז הראוי.

ממעיטים בסיכויי הייצוגית

לפי התביעה, המחיר הראוי של הגז היה אמור להיות כ־2.5 דולר ליחידת אנרגיה ‑ לעומת 6 דולר שחברת החשמל משלמת היום. בקשת העותרים מהשופטת לתקן את הטעות של סמית' נדחתה.

דלק טוענת כעת בדיווח שביתי המשפט המחוזי "קיבל את בקשת השותפות לזימון עדים בתיק מטעם המדינה ודחה את הבקשה הנ"ל להוספת ראיות. נכון למועד דו"ח זה, הסתיימה חקירתו של המומחה מטעם המבקשים, החלה חקירתו של המומחה מטעם המשיבים, ושני מועדים נוספים נקבעו לחודש מרץ 2018, במהלכם ייחקרו יתר המצהירים בהליך". השורה התחתונה מבחינת דלק היא אחת: "להערכת היועצים המשפטיים של השותפות, סיכוייה של בקשת האישור להתקבל נמוכים מ־50%".

הבלוף של הגז

המחיר שדלק תציע עם פתיחת חוזה הגז גבוה מהמחיר שנקבע במתווה

חוזה הגז של חברת החשמל התפרסם כאחד החוזים המעוותים במשק הישראלי, ומככב בימים אלה בבקשה להכרה בתביעה ייצוגית, שבה טוענים לקוחות של חברת החשמל ששותפות תמר "התעמרה בחברה" וגבתה ממנה מחיר מופקע. החוזה הזה נחתם ב־2012, אז היתה שותפות תמר מונופול מוכרז ‑ ספקית בלעדית של גז טבעי למשק. מצב זה צפוי להשתנות רק בעוד כשנתיים כשתחל הזרמת הגז ממאגר לווייתן.

מה קובע החוזה? חברת החשמל התחייבה לרכוש לפחות 42 מיליארד מ"ק גז טבעי למשך 15 שנה, במחיר בסיס של 5.04 דולר ליחידת אנרגיה. במשק האנרגיה מקובל להצמיד חוזי גז למחיר חבית הנפט. מסיבה שעוד תתברר בביהמ"ש, החוזה הספציפי הזה טומן בחובו שתי הצמדות שקשה למצוא שילוב של שתיהן בחוזים דומים בעולם. הראשונה: הצמדה למדד למחירים לצרכן האמריקאי (CPI); השנייה: תוספת אוטומטית של אחוז בכל אחת מ־8 השנים הראשונות של החוזה, ואחר כך גריעת אחוז בכל שנה עד תום ההתקשרות (כלומר תוספת של אחוז מ־2013 עד 2021, והפחתה של אחוז מ־2021 עד 2028). כמו כן, נקבע שחברת החשמל תוכל לפתוח את החוזה ולהפחית את המחיר בעד 25% בשנת 2021, ולבחון הפחתה שנייה של עוד 10% בשנת 2024.

יו"ר חברת החשמל יפתח רון טל. פגישה עוד חודש עם נציגי תמר צילום: אוראל כהן

יש כמה בעיות במנגנון המוזר הזה. הראשונה היא שמנגנוני ההצמדה מבטיחים רק התייקרות עד מועד פתיחת החוזה, ולכן ביום פתיחת החוזה המחיר ינוע בין 6.4 דולר ליחידת אנרגיה (לפי הערכות דלק) לבין 6.7 דולר (לפי הערכות משרד האוצר). אם נניח שההנחה שתינתן היא 12.5%, כפי שחוזה דלק, נקבל מחיר שינוע במקרה הטוב בין 5.6 דולר לבין 5.86 דולר ‑ מחיר יקר בהרבה מהרף שמציבה כבר היום חברת אנרג'יאן היוונית, המחזיקה במאגרי כריש ותנין: כ־4 דולר ליחידת אנרגיה. הוא יקר אפילו יותר מהמחיר שהוצב במתווה הגז הממשלתי ‑ 4.7 דולר ליחידת אנרגיה, עם הצמדה לתעריף החשמל. שני המחירים לא צפויים להגיע לרף של דלק גם בעשור הבא.

הבעיה השנייה היא ההשפעה על כיס האזרחים. מאחר שכ־66% מתעריף החשמל מושתת גם על מחיר הדלקים, כל עוד מחיר הגז יעלה, מחיר החשמל לא יירד. למדינה היתה הזדמנות לתקן את המעוות במתווה הגז הממשלתי, אבל בשם קודשת השמירה על חוזים (פסקת היציבות), ההזדמנות הוחמצה.