• תפריט
בארץ

חשיפת כלכליסט

התוכנית של המדינה לים המלח: להמשיך להפיק משאבים למרות הפגיעה הסביבתית

הזיכיון על הפקת משאבים מים המלח ייצא למכרז עם מחיר מינימום - כך עולה מהמלצות צוות של משרד האוצר לבחינת סיום הזיכיון של כיל שהגיעו לידי כלכליסט. אם לא תימצא חברה שתסכים לשלם את מחיר המינימום שייקבע, תוקם חברה ממשלתית שתקבל את הזיכיון

עמרי מילמן 06:5321.01.18

המלצות הממשלה לתום תקופת הזיכיון של כיל בים המלח נחשפות. מטיוטת דו"ח של צוות שעסק בנושא שהגיעה לידי "כלכליסט" עולה כי הממשלה תצא למכרז עם מחיר מינימום לזיכיון על משאבי הטבע של ים המלח כדי לעודד תחרות. כמו כן, הממשלה תקים חברה ממשלתית שתנהל את כריית המחצבים אם לא תימצא חברה פרטית שתרצה לרכוש את הזיכיון. הזיכיון של כיל על הפקת משאבי טבע מים המלח יסתיים ב־2030.

 

הצוות שניסח את טיוטת החוזה הוקם באוגוסט 2015, בעקבות דו"ח ועדת ששינסקי 2, שהסדירה את המיסוי על משאבי טבע שאינם גז טבעי. הוועדה המליצה, בין השאר, להקים את הצוות כדי לגבש המלצות לפעולות הממשלה לקראת סוף הזיכיון.

 צילום: עמית שעל

 

הצוות, שבראשו עומד הכלכלן הראשי באוצר יואל נוה, היה אמור להגיש את המלצותיו לשר האוצר משה כחלון כבר במאי 2016. רק עכשיו מגיעים אנשי הצוות לשלבים האחרונים של העבודה.

 

העיקר ההכנסות

ההמלצה הראשונה של הצוות: להמשיך להפיק משאבים מים המלח, למרות הפגיעה הסביבתית שפעילות זו גורמת. בין השאר, הפקת המשאבים מובילה לירידת מפלס ים המלח ולשקיעת המלח באחת הבריכות באופן שעלול לגרום להצפת מלונות לאורך חופי הים. בצוות מצדיקים את המשך הפגיעה בסביבה בכך שהפעילות מניבה למדינה הכנסות של מאות מיליוני שקלים בשנה ואחראית להעסקתם הישירה של כ־3,000 עובדים במפעלי ים המלח, לצד אלפי ספקים שונים שעובדים מול המפעלים.

 

עוד קובע הצוות כי עדיף שגוף פרטי יקבל את הזיכיון, כדי להשיא רווחים גדולים יותר. הצוות ממליץ לא להלאים את המפעלים, למרות הסיכונים הכרוכים במחויבות של המדינה לטווח ארוך מול חברה פרטית.

 

הבעיה העיקרית שעמה הצוות נדרש להתמודד היא היתרון המובנה שיש לכיל, שבשליטת עידן עופר, במכרז שייערך על הזיכיון. בזיכיון של כיל יש סעיף שנותן לחברה אפשרות לקבל את הזיכיון באותם התנאים שיינתנו לחברה אחרת שתזכה במכרז. כמו כן, לכיל יש עוד שני יתרונות

משמעותיים: גישה למידע על פעילות המפעלים והחזקה במפעלים שמייצרים מוצרי המשך מהמשאבים המופקים מים המלח.

 

הצוות שהוקם במשרד האוצר נדרש למצוא פתרונות שיאפשרו לייצר תחרות אל מול היתרונות של כיל, שעלולים להבריח חברות אחרות.

 

הפתרון: מכרז מיוחד, שבו ייקבע מחיר מינימום עבור הזיכיון. הפתרון הזה לא מבטל את היתרון המובנה של כיל במכרז, אבל מבטיח שהמדינה לפחות תקבל את המחיר המינימלי.

 

 

 

בנוסף, הצוות מציע להתחיל להקים כבר כיום תשתית לחברה ממשלתית שתקבל לידיה את הזיכיון במקרה שבו אף חברה לא תסכים לשלם את מחיר המינימום שייקבע. הצוות ממליץ להקים כבר עכשיו שלד לחברה, הכולל את מבנה החברה, את תוכנית העבודה ואת בעלי התפקידים המרכזיים, כדי שהחברות המתמודדות במכרז יבינו שלא יוכלו לקבל את הזיכיון אם לא יסכימו לשלם את מחיר המינימום.

 

בנוסף, הצוות ממליץ לאפשר גם לחברות זרות להתמודד במכרז, כדי לאפשר מגוון רחב ככל הניתן של מועמדים. המלצה זו מגיעה על רקע סירובו של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ב־2013 לאפשר לחברת פוטאש הקנדית להשתלט על כיל.

 

הצוות קובע עוד כי יש להקים צוות נפרד שיאשר כל השקעה חדשה של כיל בים המלח החל בשנת 2020, שכן המדינה תידרש לפצות את כיל על השקעות כאלו בתום תקופת הזיכיון.

 

במקרה כזה מציע הצוות להקדים את תום הזיכיון בתיאום עם כיל, כדי להגדיל את הוודאות לצמצום תקופת הביניים. הצוות מציע לנסות לבטל את סעיף היתרון של כיל במסגרת משא ומתן מול החברה. אם זה לא יקרה, בצוות מציעים לפרסם את המכרז רק ב־2029 כדי שלא ייווצר מצב שבו כיל מחזיקה במפעלים כמה שנים כאשר היא כבר יודעת שלא תישאר בהם אחרי 2030.

 

החלופות והבעיות

המכשול העיקרי הוא הקושי להעריך כמה שווה יתרת הזיכיון לכיל. לצד החלופה העיקרית הצוות הציע כמה חלופות, בה אחת שבמסגרתה ייערך מכרז לזיכיון של 40 שנה, כאשר עד 2030 יועברו דמי הזיכיון לכיל והחל מ־2030 למדינה. הצוות מעריך כי בחלופה זו יש יתרונות גם עבור המדינה וגם עבור כיל, ולכן ייתכן מאוד כי החברה תסכים לה.

 

חלופה נוספת היא יציאה מוקדמת למכרז, שתאפשר לכיל ולבעל הזיכיון החדש לבצע הסכמים והסדרים להעברת הזיכיון בצורה מסודרת. בצוות טוענים שהחסרונות עולים על היתרונות בחלופה הזאת, לאור חשש מתקופת ביניים ארוכה מדי שבה כיל תמשיך להפעיל את המפעלים תוך כדי ידיעה שלא יישארו בבעלותה.

 

עוד חלופה היא לקיים משא ומתן על הענקת זיכיון חדש לכיל מעבר ל־2030, כאשר תנאי הזיכיון החדש ייכנסו לתוקף באופן מיידי. במסגרת המשא ומתן ידונו המדינה וכיל על התשלום שתשלם עבור הזיכיון. פתרון זה אמור למנוע את תקופת הביניים הבעייתית, לאפשר להכניס את התנאים החדשים לזיכיון עוד לפני 2030 ולחסוך למדינה את הצורך לשלם לכיל על הנכסים שלה. בצוות מניחים שאם המדינה תצטרך לשלם לכיל, הדבר יציף מחלוקות משפטיות ויגרור את הצדדים לבית המשפט.

 

עם זאת, הצוות מתריע כי אם המדינה תימנע מהליך תחרותי, היא לא תוכל לממש את מלוא פוטנציאל הערך של הזיכיון. כמו כן הם מתריעים כי פערי המידע בין כיל למדינה יקשו עליה לקבל מחיר הולם לזיכיון במשא ומתן.

 

 

 

כדי להתמודד עם הבעיות הללו, הצוות מציע אפשרות נוספת: להאריך את הזיכיון רק ב־10‑15 שנה בתמורה לכך שהמדינה לא תצטרך לשלם לכיל על הנכסים. לאחר מכן, ממליץ הצוות בחלופה, ייחתם זיכיון חדש ללא סעיף היתרון של כיל, שייכנס לתוקף עוד לפני 2030.

 

הצוות מציין כי ייעשה חישוב כלכלי, ואם יתגלה כי כיל מרוויחה מהתנאים החדשים, היא תוסיף תשלום בהיקף דומה לרווח עבור הזיכיון החדש הזמני.

 

לאור בעיות רבות בזיכיון הקיים, הצוות ממליץ לכתוב זיכיון חדש לחלוטין - משימה שתוטל על אגף החשב הכללי. במסגרת טיוטת הדו"ח גובשו 19 המלצות לכתיבת הזיכיון החדש. כך, למשל, הצוות ממליץ להוציא ממנו שטחים שאינם קשורים ישירות למפעלים, הקיימים בו כיום.

 

 

 

הצוות גם מציע לשנות את מבנה התמלוגים המורכב שהביא את המדינה לבוררות שנמשכת שנים מול כיל. בנוסף, ממליצים שם להגביל את שאיבת המים ולהטיל עליה היטל חדש, בשל ההשפעות השליליות שיש לה כמו העצמת תופעת הבולענים באזור.

 

בסעיף נוסף מציע הצוות לפרט את ההתחייבויות המלאות של בעל הזיכיון בנוגע לקציר מלח מקרקעית הבריכות שמהן מופק האשלג. המלח נערם בקרקעית בריכות אלו, באופן שמגביה את מפלס המים ומסכן את המלונות השוכנים לחופן. הצוות מציע גם להתייחס לסנקציות שיוטלו על הזכיין אם לא יעמוד באחריות שלו - סנקציות שכיום אינן קיימות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x