• תפריט
בארץ

פרשנות

דו"ח העוני: למרות השיפור בחלק מהנתונים, ישראל עדיין רחוקה מאוד מהמערב

שיעור העוני אמנם ירד בשנה שעברה ב-0.5%, בין השאר בשל צעדים שנקטו משרדי הממשלה, חברי כנסת וההסתדרות; ואולם הפערים החברתיים בין מגזרים ואזורים גיאוגרפיים שונים עדיין עצומים

ספי קרופסקי 22:4806.12.17

1. נתחיל מהבשורה הטובה, וכן – יש כזו. שיעור העוני בישראל ירד בשנה שעברה ב-0.5% ביחס ל-2015, כלומר 14,100 משפחות עלו מעל לקו העוני. גם מספרם של האזרחים הוותיקים העניים ירד ב-2016 ביחס לשנה שקדמה לה, וזאת על רקע העלייה בתוחלת החיים: 166,900 בשנה שעברה ביחס ל-171,400 ב-2015. גם שיעור העוני אצל המשפחות הערביות ירד מ-53% ב-2015 ל-49.4% בשנה שעברה, בין השאר בשל השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה.

 

הנתונים הללו אינם מנותקים ממאמצי משרדי הממשלה, חברי כנסת וההסתדרות בשנים הללו במטרה לצמצם פערים בחברה הישראלית ולייצר חברה מעט בריאה ושוויונית יותר. מה למשל? יישום חלק ממסקנות ועדת אלאלוף (אבל עדיין, רק חלק) כגון הגדלת קצבת השלמת הכנסה לקשישים, הרחבת מס הכנסה שלילי (מענק עבודה), הרחבת היצע מעונות היום בסבסוד ציבורי לילדים שהוריהם עובדים וכן עוד תקציבים ומשאבים שונים שהופנו לתחומי הדיור, החינוך והבריאות.

 

אך מעל לכל ניתן לייחס את השיפור בדו"ח הנוכחי להעלאת שכר המינימום באמצעות כמה פעימות מ-2015. בפעימה האחרונה שכר המינימום עלה ל-5,000 שקל ובזו הבאה שתגולם במשכורות דצמבר הנוכחי - השכר יעלה ל-5,300 שקל. מדובר בצעד חשוב, הכרחי ונכון שביצעו קובעי המדיניות בירושלים, והנה – ישנן תוצאות בשטח. לעתים מגיעה גם מחיאת כף.

 

2. אבל כאן נסיים עם המחמאות. למרות השורה התחתונה החיובית, דו"ח העוני הנוכחי טומן בחובו כמה מגמות שליליות שאם אותם קובעי מדיניות שהחמאנו להם בסעיף הקודם לא יעצרו – העתיד עלול להיראות קודר, מאוד קודר. כבר עכשיו ישראל היא מהמדינות העניות ביותר במערב. גם אם מעט הצטמצמו, הפערים החברתיים בין מגזרים ואזורים גיאוגרפיים שונים הם עצומים.

 

כך למשל תחולת העוני בקרב החרדים עלתה מ-44.6% ל-45.1% ובמחוז ירושלים שבו רבים מהם מתגוררים נרשמת שוב התחולה הגבוהה ביותר בארץ, כשב-2016 היא אף הוסיפה לעלות. העלייה החדה ביותר נרשמה במחוז הדרום, שם תחולת העוני עלתה מ-18.5% ל-25.2% מהאוכלוסייה, כשניתן לקשר את הקפיצה הזו גם לכך שלראשונה זה כמה שנים נכללה האוכלוסייה הבדואית בנתונים.

 

(ארכיון) (ארכיון) צילום: אי פי איי
העובדה שקבוצות מיעוט ופריפריה נמצאות עדיין בתחתית הסולם החברתי מתכתבת ישירות עם אחד הנתונים המדאיגים ביותר בדו"ח הנוכחי: שיעור הילדים העניים עלה ב-1.2% מהדו"ח הקודם לזה הנוכחי, בזמן ששיעור המשפחות העניות דווקא ירד (מ-19.1% ל-18.6%).

 

נכון ל-2016 ישנם 842,300 ילדים עניים בישראל. אלו מספרים עצומים שככל הנראה הולכים יד ביד עם העלייה בילודה בקרב קבוצות מיעוט ובפריפריה. בניגוד לאלו, במחוז תל אביב למשל נמדדו ממדי העוני הנמוכים ביותר ביחס לשאר המחוזות ואף נרשמה ירידה מ-12.5% ב-2015 ל-10.3%. במלים אחרות, הדו"ח הנוכחי הוא יותר דו"ח דמוגרפי מדו"ח עוני. מדובר במגמה שחייבת להטריד את משרדי הממשלה הרלוונטיים.

 

3. אבל לא על הדמוגרפיה לבדה. הדו"ח האחרון מלמד אותנו שגם אלו הנמצאים בתוך מעגל התעסוקה לא בהכרח יוצאים ממעגל העוני. ב-2016 נרשמה עלייה בתחולת העוני בקרב משפחות עובדות, כלומר אלו שאחד או יותר מבני הבית מועסק כשכיר או עובד כעצמאי. בשורה התחתונה: 58% מכלל המשפחות העניות בישראל ב-2016 הן משפחות עובדות וזו עלייה מ-55.6% בדו"ח שקדם לו. המשמעות היא שרוב העניים בישראל מחזיקים במקום עבודה ומתאמצים להשתכר בכבוד, אבל גם זה לא מספיק.

 

גם תחולת העוני של משפחות חד-הוריות עלתה באופן חד - מ-21.7% ב-2015 ל-26.1% בשנה שעברה. חלקן הכולל באוכלוסייה הענייה עלה בכ-33%. למעשה, גם אב או אם חד הוריים לילד אחד בלבד שעובדים במשרה מלאה – מירב הסיכויים שהם ימוקמו מתחת לקו העוני. מדוע? קצבאות קיום ומענקי עבודה נמוכים, למשל.

 

4. כיום אין לממשלת ישראל יעדים ברורים להורדת שיעור העוני. ועדת אלאלוף המליצה שהיעד יהיה שעד 2024 (עשור לאחר שפורסמו מסקנות הוועדה) נגיע לממוצע ה-OECD, אך המלצה זו לא התקבלה רשמית. לאחר שנתיים שבהן עלה שיעור העוני לפי מדד ה-OECD (השונה מהמקומי) מ-18.0% ב-2013 ל-19.6% ב-2015, הדו"ח הנוכחי מצביע לראשונה על מגמת שיפור (18.5% ב-2016). ועדיין, המרחק מכאן ועד הממוצע במערב (10.9%) הוא רחוק, מאוד רחוק. על מנת שנצליח אפילו להתקרב אליו בעוד שבע שנים, הממשלה צריכה להכניס את היד עמוק לכיס.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x