במקום הכרזה כמונופולים: רשות ההגבלים פרסמה דו"ח על חברות שירותי המעליות

רשות ההגבלים העסקיים פרסמה היום (א') טיוטת דו"ח בנושא התחרות במתן שירותי תחזוקה ותיקון שוטפים למעליות.

הדו"ח שפורסם להערות הציבור סוקר בדיקה שביצעה הרשות בעקבות תלונות רבות על הקשיים שוועדי בתים נתקלים בהם, בניסיון לעבור מהחברה שהתקינה את המעלית לכל חברת שירות אחרת. הבדיקה התמקדה בשירות למעליות חדישות המיובאות לישראל כערכה (להבדיל ממעליות ישנות יותר, שהורכבו בישראל).

הדו"ח שמפרסמת הרשות הוא שינוי כיוון לעומת מהלך אכיפה אחר שהיא שקלה בעבר: הכרזה על 6 חברות בתחום כמונופולים, תוך מתן הוראות ספציפיות לכל חברה במטרה לפתוח את השוק לתחרות.

החברות שנשקל אז להכריז עליהן כמונופולים היו ישראליפט (שירותים ותעשיות), שינדלר נחושתן מעליות, אלקטרה, אינטר-אפ מעליות, כפיר שרותי מעליות וטיסנקרופ מעליות ישראל.

ברשות סברו לאחר השימוע שהכרזה בפועל לא תועיל יותר לצרכנים, למשל מבחינת הגשת תביעות נגד החברות על ניצול לרעה של כוחן, לעומת פרסום דו"ח שבו יש קביעה חד-משמעית שכל חברת שירותי מעליות היא בעצם מונופול בבניין המגורים. הרשות הודיעה היום כי במקביל לדו"ח היא פועלת מול משרדי ממשלה במטרה לקדם אסדרה רוחבית שתקל על מעבר של בניינים בין חברות שירות.

אילוסטרציה

קבלנים יחשפו מחירי שירות

הדו"ח כולל שלוש המלצות מרכזיות: לחייב כל חברת התקנה למכור חלקי חילוף ותוכנה בתנאי אספקה סבירים ולא מפלים; לחייב כל חברת התקנה למסור לדיירים את כל המידע הטכני הנדרש לשם מתן שירות למעלית ותיעוד של כל שירות שניתן; לחייב קבלנים למסור לרוכשי דירות כל מידע שבידיהם ביחס למחירים שהם צפויים לשלם בגין השירות למעלית.

ההמלצות מבוססות על ממצאי הדו"ח לפיו בשל מאפייני השוק, כל אחת מחברות ההתקנה היא מונופול כמעט מוחלט במתן שירות למעליות שהיא התקינה בבנייני מגורים, ומחזיקה בכוח שוק ביחס למעליות אלה. כלומר, דיירים הגרים בבניין מסוים נאלצים, בלית ברירה, לרכוש שירות לאורך כל חיי המעלית מאת חברת ההתקנה שהתקינה אותה. חברת ההתקנה מחזיקה בידיה את הכוח לקבוע מחירים גבוהים ותנאי שירות נחותים, מבלי לחשוש מאיום תחרותי של ממש מצד נותני שירות אחרים.

על פי ממצאי בדיקת הרשות, במעליות ערכה לא ניתן להחליף את החלקים המקוריים המותקנים במעלית בחלקים חלופיים. מתן שירות למעליות אלה מצריך, אם כן, שימוש ברכיבים המותאמים רק לאותן מעליות וכן הוא מצריך ידע בדבר הטיפול במעלית, בפרט בכל הקשור לתכנות לוח הפיקוד. כתוצאה מכך יצרן המעלית הוא אשר קובע מי יוכל להעניק שירות ללקוח, שכן לו יש השליטה על הידע והרכיבים הרלוונטיים.

עוד עלה מהבדיקה, כי למתקין המעלית יש יתרון מובהק בגישה לחלפים ולידע הנדרשים למתן שירות למעלית, בשל הזיקה בינו לבין יצרן המעלית. מאחר שחברות שירות אחרות אינן נהנות מיתרונות אלה, הן נחסמות מכניסה לתחום מתן השירות למעליות ערכה.

לרוב, כך עלה ממצאי הבדיקה, מי שבוחר את המעלית הוא הקבלן שבונה את הבניין, בעוד שהדיירים הם אלה שיצטרכו לשאת בעלויות השירות לאחר ההתקנה. כיוון שהקבלן שבוחר את המעלית לא צריך לשלם בסופו של דבר את עלויות התחזוקה והתיקון שלה, אין לו כל תמריץ לבחור מעלית שעלויות התחזוקה שלה נמוכות או להבטיח מראש עלויות תחזוקה נמוכות לדיירים. הדיירים בתורם נותרים עם מעלית, אשר איש מלבד המתקין אינו מסוגל לספק לה שירותי תחזוקה ותיקון.