• תפריט
שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

מ-4 יוצאת אחת: הדרכים למימון ביטוח סיעודי

האם ישראל עומדת בפני פריצת המסגרת התקציבית או שאולי תוטל מדרגת מס בריאות על עשירים למימון הביטוח הסיעודי הממלכתי? כחלון מתקרב לרגע ההכרעה ואלה האפשרויות שעומדות בפניו

אדריאן פילוט 09:5416.11.17

שר האוצר משה כחלון בוחן בימים אלה החלת ביטוח סיעודי ממלכתי לכלל אזרחי ישראל. בסביבתו מסבירים שהוא טרם קיבל החלטה וכרגע כל האפשרויות פתוחות בפניו. ערב החלטתו הסופית, ממפה "כלכליסט" את החלופות המונחות על שולחנו של שר האוצר.

 

 

 

הסוגיה הראשונה שלגביה כחלון יהיה חייב להכריע היא מה בדיוק כולל ביטוח סיעודי ממלכתי, שכן מדינת ישראל – באמצעות הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות – מקצה כ־0.4% בלבד מהתמ''ג לפי הנתונים המעודכנים ביותר של ארגון ה־OECD לצורך ביטוח סיעודי.

משה כחלון. יבחר בפתרון אחראי? משה כחלון. יבחר בפתרון אחראי? צילום: צביקה טישלר, עמית שאבי

 

 

מדובר בשיעור נמוך בהרבה לעומת הממוצע בארגון העומד על 1.7% ולכן יש צורך בתוספת תקציבית לצורך מטרה זו. אגף התקציבים באוצר טרם גיבש אומדן סופי כמה יעלה ביצוע מהלך כזה לכל המשק. כך שההחלטה הראשונה של שר האוצר תהיה איזה סכום הוא ירצה לייעד לצורך המהלך.

 

לפי אומדנים ראשונים, החלת החלק העיקרי של תוכניתו של שר הבריאות יעקב ליצמן עשויה לעלות כ־2.5–3 מיליארד שקל לשנה. עם זאת, ישנם גורמים באוצר החוששים שהסכום יהיה גבוה בהרבה, וכבר מתריעים שהוא צפוי לגדול משמעותית עקב עלייה בתוחלת החיים שתחייב יותר חודשי סיעוד.

 

כאן מגיעה השאלה הגדולה: איך בדיוק כחלון מתכוון לממן את הסכומים הללו, שיתווספו באופן פרמננטי לבסיס תקציב המדינה, ועם הזמן, רק ילכו ויגדלו.

 

1. פריצה בלי חשבון של המסגרת התקציבית

 

האידיאל של כחלון הוא החלת ביטוח סיעודי ממלכתי ללא העלאת מסים, כך מסרו גורמים באוצר ל"כלכליסט". בבנק ישראל ובפקידות המשרד פחות אוהבים את האפשרות הזאת.

 

הסיבה לכך פשוטה: ברגע שמוסיפים הוצאה פרמננטית (תוספת תקציבית) ללא הוספה של הכנסה פרמננטית (מסים), מגדילים את הגירעון הממשלתי המבני, כלומר הגירעון של הטווח הארוך.

 

ברגע שמגדילים את הגירעון המבני, מגדילים את החוב ובכך את תשלומי הריבית כדי לשרת את אותו חוב. כ־33 מיליארד שקל בממוצע מיועדים מדי שנה לתשלומי ריבית על החוב: מדובר בכסף שלא מגדיל צמיחה ולא את רווחת האזרח.

 

שר הבריאות יעקב ליצמן, מי שהוביל את הלחץ להחלת ביטוח סיעודי ממלכתי, אמר אתמול כי מצבה הפיסקאלי של ישראל טוב מאי פעם, וישראל מפחיתה בכל שנה את החוב ולכן, טען שר הבריאות, אין כל בעיה להגדיל את יחס חוב־תוצר של ישראל (שצנח השנה לרמה של 60.5% תמ''ג).

 

יתרה מזו, לפי אותה תפיסה, מדינות מנצלות עתה את שיעורי הריבית הנמוכים בראייה היסטורית כדי להגדיל חוב – שכן מדובר בחוב זול. סטיית הכנסות ממסים בפועל מעבר ליעד הגבייה כמעט בכל שנה בשנים האחרונות – עקב מכירת חברות ישראליות בעיקר בתחום ההייטק – רק מחזקות את טענת ליצמן.

 

אלא שהחוב הוזל, בין השאר גם כי חברות הדירוג והמשקיעים הזרים סומכים על המשק הישראלי: הסיבה לכך קשורה לעובדה שקברניטי המשק הפסיקו לעשות את מה שליצמן מציע: להוציא כסף ללא מקור תקציבי ברור. זו בדיוק הסיבה מדוע הפקידות מתנגדת להפקרות הכללים הפיסקאלים (הקפדה על עמידת ביעד ההוצאה ויעד הגירעון שנקבעו). הגדלת תקציב הסיעוד ב־2.5 מיליארד שקל בשנה ללא מהלך נוסף תפרוץ את כלל ההוצאה ועלולה לפרוץ את יעד הגירעון.

 

2. העלאת מס בריאות לכולם

 

האופציה השנייה היא כמובן העלאת מסים, לרבות מס בריאות, שגובה הביטוח הלאומי ומגיע לכ־23 מיליארד שקל מדי שנה. אלא שמדובר על העלאה של מס שנגבה מאזרחים עובדים, דבר שמתנגש חזיתית עם האידיאולוגיה של כחלון שלפי הצהרותיו, מנסה להקל על המשפחות העובדות.

 

יתרה מזו, מדובר במס שמוטל מ"השקל הראשון". כלומר, גם משתכרי שכר מינימום משלמים 3.1% משכרם על מס בריאות. שיעור זה משלמים עד 60% מהשכר הממוצע במשק (5,804 שקל) ומחלק מהשכר שמעל סכום זה המעביד מנכה 5%.

 

לפי החישובים של ליצמן, העלאה של 0.5 נקודות האחוז במס זה תניב את הסכום הנדרש לביטוח ממלכתי (כ־2.5 מיליארד שקל). בתוכניתו של שר הרווחה חיים כץ הדרישה היא להעלאה של כ־0.7 נקודות האחוז ובתוכנית שגיבש ח''כ איציק שמולי יחד עם חכים מהקואליציה והאופוזיציה מדברים על צורך להעלאה של 0.75 נקודות האחוז.

 

 

 

3. מס בריאות לעשירים בלבד

 

כדי לשמור על השכבות החלשות, כמה פקידים מציעים ליצור מדרגת מס בריאות חדשה. לדוגמה, במקום שהחל מ־60% מהשכר הממוצע במשק כולם ישלמו 5%, ניתן ליצור מדרגת מס חדשה – נניח ב־150% מהשכר הממוצע במשק (14,510 שקלים) ומי שמשתכר מעל סכום זה ישלם 7% או 8% מס בריאות במקום 5%.

 

היתרון הגדול של מהלך כזה הוא כי הוא צודק יותר שכן רוב העול מוטל על בעלי שכר גבוה. אך אין מדובר בחלופה נטולת חסרונות: ראשית, במקרים כאלו מתחיל לפעול "חוק המספרים הגדולים" או ליתר דיוק, "הקטנים".

 

כלומר, מעט מאוד עובדים מרוויחים הרבה מאוד כסף, לפיכך, יהיה צורך בהעלאת מס עמוקה מאוד עבור אותם עשירים כדי לגייס את ה־2.5 מיליארד שקל הנדרשים להחלת ביטוח ממלכתי. העלאה מס כה דרמטית מלווה בתוצאות בלתי רצויות כגון עידוד הקמת חברות ארנק (שמשלמות רק 23% מס כללי) ותמרוץ שלילי לעבודה.

 

 

4. "פלאט על הטייסים" - עדיפות לבריאות

 

ישנה גם חלופה שלישית. באוצר מכנים אותה "פלאט על הטייסים". נזכיר איך נבנה תקציב המדינה: לוקחים את התקציב של שנה שעברה, מוסיפים לו את האינפלציה השנתית, ומייד אחרי את התוספת התקציבית שתוכננה – לכל תקציב ותקציב – שנקבע ב"כלל הוצאה". בשנת 2017 העלייה שאושרה בחוק היתה של 4.7% (בפועל זה היה גבוה יותר) וב־2018 עלייה של 3.1% – תהליך זה מכונה "טייס אוטומטי".

 

ממשלה אחראית, שחפצה בשינוי סדר העדיפויות שלה, מעבירה תקציב מתחום מסוים לתחום אחר שהיא מבקשת לחזק. לפיכך, במקרה של ביטוח סיעודי, הממשלה יכולה להחליט שבשנה הבאה, היא תקצץ ("פלאט") בעלייה המתוכננת של כל התקציבים (חינוך, רווחה, ביטחון, תשתיות, איכות סביבה וכו') למען הגדלת העלייה בתקציב הבריאות כדי לממן ביטוח סיעודי ממלכתי.

 

כחלון לא חייב לדבוק רק בחלופה אחת – הוא יכול לממן את המהלך גם בשילוב של חלופות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x