שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ניתוח כלכליסט

פרץ בונה על 40 מיליארד שקל ממסים, גבאי מתנגד לכל העלאה

המצעים הכלכליים של עמיר פרץ ואבי גבאי, שעלו לסיבוב השני בבחירות לראשות העבודה, שונים מאוד. יו"ר ההסתדרות לשעבר פונה לאדם הממוצע ומבקש להעלות מסים, בעוד מנכ"ל בזק לשעבר מכוון למגזר העסקי ומבקש להפחית מס הכנסה לעסקים קטנים

אדריאן פילוט 12:0806.07.17

המועמדים לראשות מפלגת העבודה עמיר פרץ ואבי גבאי עלו לסיבוב השני בבחירות, ומבחינת המצעים הכלכליים של שני המנצחים הגדולים, שבשניהם קיימים חורים לא קטנים, עולים הבדלים מהותיים.

 

התוכנית הכלכלית של פרץ היא של איש שמאל קלאסי. הוא מבקש להגדיל את משקל הממשלה במשק - לאפשר לאיש הרזה של ראש הממשלה בנימין נתניהו להשמין - ומהר. פרץ דורש להעלות דרמטית את התקציבים החברתיים ב־70 מיליארד שקל בתוך שלוש שנים ולהעלות משמעותית מסים ב־40 מיליארד שקל; להעלות מסי הכנסה והון תוך הפחתת מסי קנייה לרבות מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי יסוד; ולהגדיל את הגירעון בכ־25 מיליארד שקל באופן קבוע לרמה של 5%.

 

במקביל, פרץ מתנגד להגדלת החוב הממשלתי ולטענתו הוא צריך להישאר סביב ה־60% מהתמ"ג, הרמה הנוכחית. אך נשאלת השאלה, אם הוא מבקש להגדיל הוצאות וכן את הגירעון - איך אפשר לא להגדיל את החוב הממשלתי?

 

"ההסתדרות היא ספינת הדגל לשינויים החברתיים העמוקים", הסביר פרץ תוך שהוא מודה ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן על תמיכתו.

 

פרץ, מנהיג ההסתדרות לשעבר, האיש החברתי שמזוהה יותר מכולם עם האדם הממוצע, מבקש לבצע מהלכים של לב ליבו של הזרם הסוציאליסטי: להעניק חינוך חינם מגיל אפס; להזניק את שכר המינימום מ־5,100 שקל לחודש כיום ל־6,500 שקל; לבטל לחלוטין את העסקתם של עובדי הקבלן במשק; להעלות קצבאות זקנה ונכים; לבנות דיור ציבורי במימון המדינה; ולדאוג לפנסיה תקציבית לכולם.

 

לפרץ יש מספרים, לגבאי אין

 

מול פרץ עומד גבאי, שמגיע עם אג'נדה שונה לגמרי. הוא מתנגד לחלוטין להעלאת מסים, לרבות מס הכנסה לחברות וליחידים במיוחד. להפך, הוא מבקש לבטל מסים ואגרות תוך מתן הקלות מסים לעסקים קטנים ובינוניים. גבאי מגיע מאסכולה אחרת: הוא היה סגן בכיר באגף התקציבים באוצר ומנכ"ל של אחת החברות הגדולות של ת"א־25 - בזק.

 

גבאי לא באמת שייך לשמאל הכלכלי: ביתו האידיאולוגי הוא זה של המילייה העסקי שעמו הוא מזדהה. יתרה מזו, אצל גבאי לא מגדילים את ההוצאה, אלא מגדילים את ההשקעות - באמצעות עלייה חדה של החוב הממשלתי תוך ניצול ריביות נמוכות בעולם. זה הבון־טון החדש: נגידת בנק ישראל, החשב הכללי, בכירי האקדמיה במכללות הפרטיות, בעלי החברות הגדולות במשק וראשי תעשיית ההייטק - כולם אומרים זאת. לכן כך גם גבאי אומר. עם זאת, אומר גבאי כי במסגרת התוכנית הכלכלית שלו, הוא מציע לבטל את ההטבות המס לתאגידי ענק, דבר המהווה סוג של העלאת מסים. 

 

  צילום: דנה קופל

 

 

ההיגיון מאחורי האמירה הזו הוא ברור: יש להפסיק את הצנע ולמשוך הרבה כסף לביצוע השקעות מסיביות בתשתיות פיזיות שיבטיחו את המשך צמיחת הכלכלה הישראלית. גבאי, שהוא גם פיננסייר, מוסיף לטעון כי בכלכלה הישראלית יש הרבה כסף שמחפש מקום להשקעה. כך, שהגדלת החוב תפתור את הבעיה הזו וגם תשפר את רמת ואיכות חיי התושבים.

 

גבאי גם מרבה להתייחס לצורך בשיפור השירות הציבורי ובעיקר על צמצום העול הבירוקרטי - סוגיות שמופיעות באופן ניכר באג'נדות של המגזר העסקי. גבאי הוא לא סוציאליסט קלאסי. הוא מזכיר ליכודניק עם רגישות חברתית, את שר האוצר משה כחלון.

 

המצעים הכלכליים של פרץ וגבאי שונים באופן נוסף: תוכניתו של יו"ר ההסתדרות לשעבר היא מרובת מספרים, לעומת תוכניתו של מנכ"ל בזק לשעבר שבה אין אפילו אומדן אחד. הסיבה לכך היא פשוטה. סוציאליסטים מחויבים להפגין הבנה כלכלית והבטחות על הגדלות מסיביות במיסוי נראה שמושכות את החלשים. גבאי לא צריך להוכיח שהוא מבין בכלכלה וכל מספר שהוא ינקוב בו אף עלול לסנדל אותו. יתרה מכך, הבטחה על הגדלה מאסיבית בחוב הממשלתי או בגירעון עלולה להפחיד את אנשי העסקים - הבסיס הפוליטי שלו.

 

מנגד, המיזוג בין פרץ לניסנקורן מרמז לקהילה העסקית את העתיד לבוא. גם המיזוג עם ח"כ איציק שמולי, שזכה שלוש פעמים בתואר הפרלמנטר הכי חברתי, מאותת למגזר העסקי. פרץ מבין את הנקודה היטב ולכן הוא הדגיש, באותו המעמד שבו הודה ליו"ר ההסתדרות, כי אין שמאל מדיני ושמאל כלכלי - יש שמאל אחד.

 

למרות השוני בין המתמודדים, יש להם גם מן המשותף. גם פרץ וגם גבאי מתכוונים לממן חלק מהתוכניות שלהם באמצעות הפסקת הזרמת כספים להתנחלויות ביהודה ושומרון. שניהם גם מעוניינים להגדיל את קצבאות הזקנה והנכות ואת תקציב החינוך לגיל הרך. בכל זאת, מדובר בפריימריז למפלגת העבודה.

 

מפחדים מהמתמודדים

 

"היום יש בחירות להסתדרות, סליחה, למפלגת העבודה", אמר וגיחך ראש הממשלה ביום שלישי. מאמירה זו אפשר להסיק שנתניהו מפחד מפרץ. השניים מכירים זה את זה היטב ופעם האחרונה שהתנגשו זה בזה, הנמלים שבתו 22 יום ונתניהו נאלץ להעביר לעובדים מיליארד שקל על כלום ושום דבר.

 

וכחלון, שהיה ראש מפלגתו של גבאי לפני שהאחרון התפטר מתפקידו כשר להגנת איכות הסביבה, לא רוצה את גבאי. "הוא בוגד", מסביר גורם בסביבת שר האוצר. "הוא קיבל תפקיד שר על מגש של כסף ובגד". מנגד, מסבירים במחנה גבאי, "כחלון מפחד מגבאי. שניהם מתחרים על אותו קהל וזו בעיה עבור כחלון".

 

גבאי: אביר הגז או מתוסכל פוליטית?

 

גבאי ניהל מלחמת חורמה על מתווה הגז כשהיה השר להגנת הסביבה בממשלת בנימין נתניהו, שבסופה התפטר. תחילה ניסה גבאי להסביר מדוע הוא לא כלכלי לישראל ולאזרחיה.

 

הוא התנגד למודל ששינסקי שקבע את חלקה של המדינה מתגליות הגז ובראשן לווייתן. גבאי סבר שהמודל יפתח דלת לתרגילים חשבונאיים שיגרמו ליזמים להרוויח — ולאזרחים הרבה פחות.

 

אך אז שר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון פוטר ואביגדור ליברמן מונה במקומו על ידי נתניהו - וגבאי קם והלך. אז הוא התחיל להשתמש במונח "הסכם מושחת". הוא דיבר על התקרנפות הפקידים הבכירים ששתקו והעבירו את המתווה.

 

עם זאת, גבאי לא מחבב את נתניהו, וזה היה עניין של זמן עד שהוא יברח מממשלתו. התנגדותו למתווה הגז היתה דרך המפלט שלו מממשלת נתניהו, בדרך לפתוח בקריירה פוליטית חדשה. אז יכול להיות שגבאי בכלל לא אביר הגז, אלא שר שהיה מתוסכל פוליטית.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x