• תפריט
בארץ

התעשייה הביטחונית חייבת להודו מיליארד דולר

כבר כמה שנים שהודו - יבואנית הנשק הגדולה בעולם - היא הלקוחה הגדולה ביותר של התעשיות הביטחוניות בישראל. אלא שדרישות רכש הגומלין של ההודים, שלפי הערכות יצרו חוב של יותר ממיליארד דולר לחברות הישראליות, מאיימות על המשך יחסי הסחר

עמרי מילמן, מיקי פלד, רן אברמסון ובלומברג 06:4405.07.17

התעשייה הביטחונית בישראל חותמת בשנים האחרונות על יותר ויותר עסקאות עם הודו, שהפכה יעד מבוקש עבורן. הביקור הנוכחי של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל עשוי להשפיע על היחסים הללו ועל הדרישות הרבות של הממשלה ההודית מהחברות הביטחוניות, שמקשות על פעילותן.

 

 

 

מזה כמה שנים הודו - יבואנית הנשק הגדולה בעולם - היא הלקוחה הגדולה ביותר של התעשייה הביטחוניות הישראלית. בתעשייה יודעים שהפוטנציאל של הודו עצום. כך למשל, בממשלה ובקרב החברות מקווים כי הרפורמה הענקית במס שמתרחשת בימים אלו בהודו תגדיל את הכנסות הממשלה - ואלו יתורגמו לעסקים נוספים עם ישראל.

 

אלא שעסקים אלו כרוכים ברכש גומלין - התחייבות לרכוש בחזרה מוצרים מחברות הודיות בתמורה לעסקאות המכירה. לפי הערכות של עוסקים בתחום, מדובר בחוב של יותר ממיליארד דולר שצברו החברות הביטחוניות הישראליות לאורך השנים. ההודים, שידועים לרוב בסבלנותם, מתחילים ללחוץ על הישראלים לממש את ההתחייבות.

 

ישראל רוצה לקבל פטור

 

נושא הרכש גומלין בהודו מורכב יותר מהנהוג במדינות המערב, ובטח בהשוואה לישראל. חובת רכש הגומלין היא לרוב נטל על אותן חברות. בישראל מנסים להקל את הנטל ומאפשרים להן לבצע את הרכש בכל התחומים שרלוונטיים להן. לעומת זאת, ראש הממשלה ההודי הקודם מאנמוהאן סינג החמיר את הדרישות בתחום וקבע כי חברות זרות נדרשות לבצע בהודו רכש גומלין בהיקף של 20־30% משווי העסקה באותו תחום שבו התבצעה. תנאים אלו מגבילים מאוד את התעשיות הביטחוניות, שמתקשות לאתר ציוד ביטחוני בהודו. אי עמידה ברכש גומלין עלול לסכן שיתופי פעולה עתידיים של אותן חברות מול הממשלה ההודית - לקוח שלא כדאי להסתכסך איתו.

 

 

כך למשל, בדו"חות הכספיים של חברת רפאל נכתב: "בהתאם למדיניות הרכש של הממשל בהודו, כל הזמנה מהותית תדרוש ביצוע משמעותי של רכש גומלין בהודו ומכיוון שההזמנות מהודו מהוות אחוז ניכר מההזמנות הרב־שנתיות שאותן מתכננת החברה לקבל, החברה נמצאת בשלבים שונים של מגעים עם מספר חברות הודיות גדולות לצורך הקמת מספר חברות שבכל אחת מהן תחזיק החברה כ־49% מהזכויות בהון". כלומר, כדי לעמוד ברכש הגומלין, רפאל מקימה בהודו חברות שאין לה שליטה עליהן, כדי שדרכן תוכל לעמוד בהתחייבויות לרכש גומלין.

 

חיילים הודים בחבל המריבה קשמיר חיילים הודים בחבל המריבה קשמיר צילומים: אי פי איי

 

 

בממשלת ישראל שוקלים לבקש מממשלת הודו אישור להמיר את ההתחייבות לרכש ביטחוני ברכש בתחומים אזרחיים שונים, לפי צרכים שיוכתבו על ידי ההודים. במידה ומהלך זה יצליח, ייתכן שחברות נוספות ינסו לנגוס בנתח מהשוק ההודי המבטיח.

 

התקדים של מודי

 

עד כמה השוק ההודי מבטיח? לפי כתבה שהתפרסמה השבוע ב"בלומברג", הביקור של מודי, ראש הממשלה ההודי המכהן הראשון שהגיע לביקור בישראל, עשוי לקדם באופן מהותי את יחסי הסחר בין ישראל לתת־היבשת.

 

מודי נחת אתמול בישראל כשבראש סדר היום שלו חיזוק שיתוף הפעולה בתחומי החקלאות, המים והרכש הביטחוני. עד בחירתו של מודי לראשות הממשלה ב־2014, נשמרו הקשרים הביטחוניים עם ישראל בפרופיל נמוך יחסית, בעיקר מחשש ש־170 מיליון המוסלמים שחיים בהודו לא יראו אותם בעין יפה.

מודי, לאומן הינדי שנהנה מאופוזיציה חלשה במיוחד בפרלמנט בדלהי, שינה את המצב. הוא לא חושש מההשלכות הפוליטיות של ביקורו בישראל ואפילו ויתר על ביקור ברשות הפלסטינית כדי להיפגש עם היו"ר מחמוד עבאס.

 

"המשמעות הגדולה ביותר של ביקורו של מודי בישראל היא העובדה שמדובר בביקור ראשון של ראש ממשלה הודי מכהן", אמר לבלומברג דהרובה ג'ישנקר, עמית מחקר בשלוחה ההודית של מכון ברוקינגס. "אפשר להניח ששיתוף הפעולה בין הודו לישראל יהיה ממושך, לא רק בתחום הצבאי, אלא גם בענייני ביטחון פנים, הייטק, פרמצבטיקה ותיירות", הסביר.

 

לפי מקורות בכירים בממשלה ההודית, מאז אפריל חתמה הודו על שלוש עסקאות לרכישת טילים מישראל בשווי של 2.6 מיליארד דולר. חיל האוויר ההודי ממתין לאישור הממשלה לרכישת שתי מערכות רדאר מסוג פאלקון ב־1.16 מיליארד דולר, בשעה שהצבא ממתין לאישור לרכישת 8,356 טילי נ"ט מסוג ספייק מתוצרת רפאל, לצד 321 משגרים, בשווי של כחצי מיליארד דולר.

 

 

 

שאשנק ג'ושי, עמית מחקר בכיר ברויאל יונייטד סרביס אינסטיטיוט בלונדון, מעריך שמודי ינסה לקדם עסקאות של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) וטילים מתקדמים. כטב"מים יספקו להודו יכולת שעוד אין לה במלחמה במיליציות הפקיסטניות שפועלות בקשמיר. עם זאת, ג'ושי מציין שעסקת הכטב"מים בין ישראל להודו נגררת כבר שנים וייתכן שגם הביקור של מודי לא יביא את הסאגה לסיומה.

 

"ביטחון הוא גורם מרכזי שמקשר בין הודו וישראל, לא רק בגלל שהודו רוצה כלי נשק, אלא בגלל שהיא רוצה גם את הטכנולוגיה שבאה איתם", הסביר ג'ושי.

הביקור של מודי נתפס בישראל כהזדמנות להעמיק את הקשרים בתחומי סייבר, טלקומוניקציה והייטק. בממשלה מקווים שקשרים חזקים יותר יביאו את הודו להצביע בעד ישראל באו"ם ובגופים בינלאומיים אחרים, שבהם הודו תומכת באופן מסורתי בפלסטינים.

 

היקף הסחר בין ישראל להודו צמח מ־200 מיליון דולר ב־1992, השנה שבה שתי המדינות כיננו קשרים דיפלומטיים, ל־4.2 מיליארד דולר ב־2016. במהלך ביקורו של מודי ייפגשו מנכ"לים הודים וישראלים והם צפויים להכריז על הקמת פורום משותף.

 

בחודש שעבר אישרה הממשלה אישרה תקציב של 280 מיליון שקל לעידוד שיתוף פעולה עם הודו במגוון תחומים, כמו טכנולוגיות חקלאות ומים. הממשלה אפילו מנסה למשוך מפיקים מבוליווד להפיק סרטים בישראל וכמובן להגדיל את מספר התיירים שמגיע מהודו.

 

בהצהרה שמסר שר הכלכלה אלי כהן בשבוע שעבר הוא אמר ש"הודו היא יעד מרכזי לפיתוח היצוא הישראלי. קשרים דיפלומטיים הדוקים יותר עם הודו והביקור של ראש הממשלה מודי יביאו לצמיחה לא רק בייצוא הבטחוני אלא גם בסחורות ובשירותים".

 

מודי, כאמור, החליט לוותר על ביקור ברמאללה. לדברי בכיר במשרד החוץ בדלהי, הודו משתדלת להפריד בין יחסיה עם ישראל ועם הרשות, וביקור באחת לא מחייב ביקור באחרת. עבאס ביקר בהודו בחודש מאי. בפגישה עמו אמר מודי: "הודו תמיד תמכה בעם הפלסטיני. אנו מקווים לחזות בהקמת מדינה פלסטינית ריבונית שתתקיים בשלום לצד ישראל".

 

אין ספק שהגעתו של מודי לישראל מהווה צעד לא מבוטל בהתחממות ביחסים, אך למרות הרצון העז של ההודים לשתף פעולה עם ישראל, והרצון של התעשיות הביטחוניות לייצא להודו, לא בטוח שבטווח הארוך התעשיות יוכלו להמשיך לסמוך על הודו כלקוח מרכזי.

 

רכש הגומלין אינו המכשול היחיד שעומד בפני התעשייה הביטחונית הישראלית, שאחראית על ייצוא שנתי של יותר מ־6 מיליארד דולר - סכום שצפוי לגדול השנה בעקבות עסקאות עם הודו.

 

כך למשל, ב־2014 הכריז מודי על תוכנית Make in India. תוכנית זו מזכירה מעט קמפיינים שונים לעידוד ייצור מקומי ברחבי העולם, כמו קונים כחול לבן הישראלי. אולם כשמדובר על הכלכלה השביעית בגודלה בעולם, התוכנית משפיעה באופן ניכר גם על לא מעט מדינות, ובהן ישראל. הדרישה ההודית להגדיל את הייצור בהודו, כדי להגדיל את מספר המשרות במדינה, דורשת מהחברות הישראליות לפתוח שותפויות או חברות בנות בהודו - כמו במקרה של רפאל - כדי לבצע לפחות חלק מהליך הייצור שם.

 

אחרי שהתעשיה האווירית חתמה לפני שלושה חודשים על עסקה בהיקף של כמעט 2 מיליארד דולר למכירת מערכת הגנה אווירית וארבע ספינות לצבא ההודי, היא נדרשה להעביר חלק מהאחריות על תפעול המערכת לידי חברה הודית. העסקה של התעשייה האווירית היא המשך של שתי עסקאות, מ־2007 ומ־2009. אולם אם אז הסתפקה הודו ברכישת המוצרים בלבד, כעת היא דורשת ידע ושליטה של חברה הודית בידע הזה. תופעה זו, כמובן, אינה ייחודית לתעשיה האווירית והדבר כרוך בהפסד הכנסות עבור החברות והפסד משרות למשק הישראלי.

 

עם זאת, מודי מנסה לקדם במקביל גם רפורמות שיקלו על חברות זרות לעשות עסקים במדינתו. בין השאר, הוא מנסה להקל את הרגולציה והבירוקרטיה, כך שיהיו "יותר ידידותיות למשתמש", כפי שאומרים גורמים העובדים מול הממשל ההודי. בעבר, הודו אימצה מהבריטים תהליכים שונים שדורשים מחברות זרות לעבור מול ועדות רבות ולקבל אישורים רבים לפני שיוכלו לעשות עסקים. בהמשך אימצה כללים שונים מהאמריקאים. לפי גורמים בתעשיה, כללים אלו אומצו בלי שעברו התאמה להודו ובחלק מהמקרים היו מנותקים מהמציאות ההודית.

 

האיום האמריקאי

 

אולם גם אם מודי יצליח במשימתו, התעשיות הביטחוניות עומדות בפני קושי משמעותי נוסף: ארה"ב, שבעבר היתה פחות פעילה בזירה הביטחונית של הודו, תופסת שם תאוצה. יש הטוענים כי ההתרחקות של ארה"ב מפקיסטן, בין היתר עקב הגילוי כי למודיעין הפקיסטני היו אינדיקציות טובות על מיקומו של בן לאדן שלא שותפו עם ארה"ב, היא זו שמקרבת אותה כעת להודו.

 

ההתקרבות של ארה"ב להודו באה בהכרח על חשבון התעשיות הישראליות, שכן לארה"ב כוח פוליטי גדול בהרבה ולכן קל להודו להעדיף את התעשיות האמריקאיות, אף שכבר השקיעו כסף רב בחברות הישראליות. מעבר לכך, נשמעות טענות שהעסקים הפרטיים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בהודו משפיעים גם כן על ההתחממות האחרונה ביחסים בין שתי המדינות, שדוחקת את ישראל החוצה.

 

אחת הסיבות המרכזיות לרכישות הביטחוניות של הודו היא הסכסוך בינה לבין פקיסטן השכנה. כמו הסכסוך הערבי-ישראלי, גם סכסוך זה מושך תשומת לב בינלאומית רבה. ראשיתו בהקמת שתי המדינות בשטחים שהיו חלק מהשלטון הבריטי. פקיסטן, שבה רוב מוסלמי, הופרדה מהרפובליקה ההודית, שבה רוב הינדואי. חבל ארץ אחד, קשמיר, נותר במחלוקת עד היום. בין הודו ופקיסטן פרצו שלוש מלחמות עד היום, ב־1965, ב־1971 וב־1998. המחוזות הפקיסטניים בקשמיר משמשים בסיס להתקפות של מיליציות ג'יהאדיסטיות על הצבא ההודי המוצב בגבול, עובדה שלא עזרה לשפר את התדמית של פקיסטן בעיני ההודים.

 

אחרי שמודי התמנה לראש ממשלה ב־2014, עלתה המתיחות בין הצדדים בחדות. מודי נקט קו נוקשה כלפי פקיסטן כדי להגביר את הלחץ עליה. תקוותו היתה שהממשלה באיסלמאבאד הבירה תשנה את המדיניות הסובלנית שלה כלפי הג'יהאדיסטים ותסיר את תמיכתה מהמיליציות בחבל קשמיר. מאז נבחר טראמפ לנשיאות ארה"ב, דלהי זיהתה במדיניות האמריקאית אלמנטים שאותם היא יכולה לנצל לטובתה. הקו העוין של הבית הלבן כלפי סין, בת־ברית קרובה של פקיסטן, הפך את הודו לכוח מאזן באזור.

 

המדיניות של מודי כלפי פקיסטן השתלבה היטב בחזון הכלכלי שלו להודו. ראש הממשלה הפופולרי מנסה להפוך את הודו לכוח כלכלי בינלאומי. לדידו, זה לא יכול לקרות בזמן שפקיסטן מעניקה את חסותה לגורמים שמערערים את היציבות הפוליטית בהודו, כמו אותן מיליציות בקשמיר.

 

טוקיר חוסיין, מרצה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב ולשעבר דיפלומט פקיסטני, העריך במאמר שפרסם בכתב העת "הדיפלומט" שמודי הגיע למסקנה שלא תהיה תועלת כלכלית משיפור היחסים עם פקיסטן עד שתהיה יציבות באפגניסטן. לפי היקף הרכש הביטחוני של הודו, לא נראה שבדלהי חושבים שזה יקרה בקרוב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x