החייל אלאור אזריה הורשע בהריגה: "לא הייתה הצדקה לירי"

בתום הקראת הכרעת הדין שנמשכה יותר משעתיים וחצי, בית הדין הצבאי בקריה הרשיע היום (ד') את סמל אלאור אזריה בהריגת המחבל במהלך הפיגוע בחברון בחודש מרץ 2016 בפרשה שהסעירה מדינה שלמה. גזר הדין יינתן בעוד כחודש.

לקריאת הכרעת הדין המלאה - לחצו כאן

בתוך כך כל העת התקיימו עימותים אלימים מחוץ לאולם הדיונים של בית הדין הצבאי בקריה. מפגינים רבים פרצו לכביש ומתעמתים עם המשטרה. מחלף השלום נחסם לתנועה. השופטים מוטטו בזה אחר זה את קווי ההגנה של החייל שהסעיר את המדינה. אזריה ירה למוות במחבל מנוטרל בחברון לפני כשנה. את המעשה תיעד תושב העיר והסרטון עורר שאלות כבדות משקל בנוגע להתנהלות צה"ל והמפקדים בשטח, וחולל סערה שטלטלה את הצבא, הציבור הישראלי והמערכת הפוליטית. מחוץ לבית הדין נרשמו התפרעויות בקרב כ-150 בני אדם שהגיעו למקום להפגין ולהביע את תמיכתם בחייל, ובהם אנשי ארגון להב"ה ופעילי "לה פמיליה", שאף חסמו את הכבישים באזור.

אלאור אזריה צילום: אוראל כהן

הרכב השופטים בראשות אלוף משנה מאיה הלר, כולל את השופט סא"ל כרמל ווהבי ואת שופט הצד, קצין השדה סא"ל ירון סיטבון. השופטת הלר אמרה בפתח הקראת הכרעת הדין כי "הפרשה הובילה לדיון ציבורי רחב היקף שלא היה כמותו". היא הבהירה כי "הכרעת הדין מבוססת רק על הראיות שהובאו".

השופטים קבעו כי "לא הייתה הצדקה לירי". "העובדה שהיה מחבל על הקרקע שביקש לקטול חיי חיילים אין בה להצדיק פעולה לא מידתית", הצהירו. "הירי של אזריה לא עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש".

"חזקה על השופטים להחליט באופן עצמאי", הוסיפה השופטת הלר. "הנאשם ביצע את הירי בניגוד להוראות הפתיחה באש. המחבל לא היווה סכנה. הנאשם כפר בהאשמה נגדו וטען כי המחבל היווה סכנה. הוא טען כי הוא חשד באופן סובייקטיבי שקיימת סכנה מוחשית לו ולחבריו בעקבות חשש לסכין ולמטען. חששו הושפע מהעובדה שהייתה אמורה להתקיים עדלאידע במהלך היום. לטענת הנאשם צירוף כל העובדות הוביל אותו למסקנה אחת - שהמחבל נושא מטען נפץ".

"אין מחלוקת שהנאשם ירה מטווח קצר לאחר שכיוון את הנשק לראשו של המחבל ואין מחלוקת שיש בו כדי לסכן את חיי הזולת", הוסיפה השופטת. "הנאשם מודע לכך שהירי שביצע מנטרל". על המחלוקות הפתולוגיות בפרשה אמרה השופטת: "הנאשם ניסה לאחוז את החבל בשני קצותיו - מצד אחד טען שהמחבל זז ומצד שני טען שהוא כבר מת לפני שנורה על ידו.

"החלטנו לדחות את חוות הדעת של פרופ' שמעון שהעיד מטעם ההגנה. אין לו הידע הרלוונטי. דחינו חוות דעת פתלוגית נוספת שהגישה ההגנה ובה הוצגה טענה ללא אסמכתאות. גם מסקנות פרופ' היס מטעם ההגנה נדחות על ידינו". השופטים טענו למעשה שאין ראיות לכך שהמחבל מת לפני הירי של אזריה. "ההגנה לא הצליחה לכרסם בחוות הדעת של התביעה", אמרה השופטה. "מות המחבל נגרם כתוצאה מהירי של אזריה. כך שוכנענו".

על עדותו של אזריה לאחר הירי אמרה השופטת הלר: "אין מחלוקת לגבי אמיתות גרסת החייל ת"מ שהעיד במצ"ח שאלאור אמר לו בזמן התקרית 'איך זה שדקרו את החבר שלי והמחבל נשאר חי'. לא ניתן לחשוד שרב"ט ת"מ ניסה להעליל על הנאשם, הם חברים. הנאשם לא העלה בפני ת"מ את המטען והסכין כסיבה לירי. דבריו לת"מ מראים שהייתה סיבה אחרת לירי במחבל.

"נראה שבחקירתו במצ"ח היה הנאשם ער לדברים שרב"ט ת"מ הציג. לא בכדי הוא הכחיש בתחילת החקירה את השיחה עם ת"מ. בעת שהוצע לו לערוך עמו עימות, התנה הנאשם תנאים לעריכת העימות האמור. חרף האמור במהלך עדותו, הוא חזר לטעון כי לא זכורה לו שיחה עם ת"מ לפני ואחרי הירי למעט שביקש שישמור על הקסדה. כשהתבקש להתייחס לטענה שהירי בוצע ממניעים נקמניים הוא בחר לא להשיב באופן ישיר. ראינו לנכון לדחות את הסברו ואנו קובעים שלאחר הירי הוא אמר באוזניו של רב"ט ת"מ, 'דקרו את חבר שלי וניסו להרוג אותו - מגיע לו למות'. לאמירה יש משקל משמעותי ביחס להכרעה".

"ערך הסרטונים שתיעדו את המקרה רב", הסבירה השופטת. "הסרטונים קבילים כראיה. הסרטים מלמדים שהסכין הייתה במרחק של כמה מטרים מהמחבל כך שאין בסיס לטענת אזריה כי הסכין הייתה קרובה. במקום להתמודד עם תוכן הסרטונים שסותרים את טענתו הוא פתר את עצמו באמירה כי הוא לא מאמין לסרטונים. נוכח האמור, גרסתו של הנאשם בלתי מהימנה. הסרטונים מלמד עוד שהנאשם התנהל לאורך האירוע בשוויון נפש. הנאשם בירי פעל בצורה מחושבת.

"אזריה לא הרחיק אחרים ולא התריע בפני חבריו. לא ברור מדוע הנאשם הסיר את הקסדה שלו אם חשש ממטען חבלה כפי שטען. אזריה לא ידע להסביר את התנהגותו. גם התנהגותו לאחר הירי לא עולה בקנה אחד עם טענתו שחש סכנה. היה מתחייב לפי טענתו שיזהיר את צוות התאג"ד שפינה הגופה".

השופטת הלר הזכירה את השינויים בגרסת המ"פ בפרשת אך אמרה: "נתנו משקל מלא לגרסת המ"פ מול הגרסה הבעייתית של אזריה. גרסת הנאשם הייתה מתפתחת ומתפלת בנוגע לשיחה עם המ"פ. גרסת הנאשם היא כבושה. הנאשם שינה את גרסתו בעדותו לפנינו גם בנוגע לשיחה עם המג"ד. עדות המג"ד היא מהימנה בעינינו".

בתום הקראת הכרעת הדין סיכמה השופטת הלר: "למעשה אזריה עלולות להיות השלכות בטחוניות על תדמית הצבא וחייליו. היה על הפצ"ר חובה להגיש כתב אישום למען האינטרס הציבורי".

הוריו של אזריה, צ'רלי ואושרה, יצאו בשעת בוקר מוקדמת מביתם ברמלה והגיעו לבית הדין בקריה לקראת הדיון המכריע. במקום התאספו כמה מאות להפגנת תמיכה באזריה, בהם פעילי ארגון להב"ה וארגון האוהדים של בית"ר ירושלים, "לה פמיליה". עם כניסתו לאולם, קרוביו של החייל אזריה מחאו לו כפיים והריעו: "אוהבים אותך, ואלוהים אוהב אותך". המפגינים התפרעו וחסמו את כבישי הגישה באזור, ואף הביאו לסגירה זמנית של מחלף השלום הסמוך.

"לא ייתכן שניקח חייל ונעשה אותו שכפ"ץ אנושי, הוא עשה עבודתו בהגנת המדינה", הצהיר ח"כ אורן חזן (ליכוד), שהגיע לתמוך בסמל אזריה ובמשפחתו, עם הגעתו לאולם.

בשל התכונה הרבה של הדיון הטעון הוחלט בצה"ל להעבירו מבית הדין הצבאי ביפו לבית הדין המיוחד בקריה. המשמעות: תומכי אזריה שהפגינו עשו זאת מחוץ לבסיס הגדול והמאובטח בקפידה שבמרכז תל אביב - הרחק מאולם הדיונים. הדיון נערך תחת אבטחה כבדה שכללה עשרות שוטרים צבאיים ואזרחים, יותר מאשר במרבית הדיונים שהיו עד כה במשפט, כאשר רק גורמים מורשים וקרובי משפחתו של החייל הורשו להיות נוכחים באולם.

אזריה שוהה גם בימים האחרונים במעצר פתוח ומשמש עובד רס"ר בבסיס נחשונים במרכז הארץ. מקורבים לחייל, שניהלו עמו שיחות בימים האחרונים, טוענים כי הוא נשמע "חזק ואופטימי, ולא מגלה סימני שבירה".

אתמול התייחס הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט, להכרעת הדין שתתקבל היום. "יש בתי דין שאין לי עליהם שום השפעה", אמר הרמטכ"ל. "הם מחפשים לעשות צדק ולהכתיב את הנורמות והכללים המשפטיים והם לא מושפעים ממני ועושים צדק. אצלנו יש בלבול עמוק בהבנה של מה התפקיד של כל גורם". הרמטכ"ל הוסיף ואמר כי "גבר בן 18 שמתגייס לצהל הוא חייל ולא הבן של כולנו ועליו לחרף את חייו כדי לשמור עלינו".

ממשפחת אזריה נמסר בתגובה לדברי הרמטכ"ל: "ערב לפני הכרעת המשפט, מוצא הרמטכ"ל מקום שוב להתערב בצורה בוטה, ואומר שגבר בן 18 שמתגייס הוא לא הבן של כולנו. אמת, הוא לא הבן של כולנו, אבל הוא החייל של כולנו. הרמטכ"ל באמירה הזאת שוב כופר במשוואה הכל כך ברורה לכולם, שאנחנו שולחים את היקר לנו מכל מתוך אמונה שהוא מופקד בידיהם של מפקדים הראויים לכך".