$
בארץ

לזכור בבחירות הבאות: מה באמת חשוב לחברי הכנסת

מעשרות מיליוני השקלים שחולקו לח"כים, וגם משתי הבקשות להקצבות פוליטיות שלא התקבלו, אפשר ללמוד שנבחרי הציבור בעיקר ששים לתרום למי שעתיד לעזור להם בבחירות הבאות. וגם אלה שמזדרזים לצעוק "שחיתות" לא ממש תמימים

עמרי מילמן 07:5521.12.16

הלילה שבין שני לשלישי, שבו אישרה ועדת הכספים את התקציב, היה כמעט ההזדמנות האחרונה של חברי הכנסת להשפיע עליו. ואז הם כבר נדחקו לפינה ונלחמו על מה שצריך - לא על מה שחשוב.

 

הדיונים, שהתחילו בשעות הערב, נעצרו בשעות הלילה המאוחרות למשך שעה במטרה להגיע לסיכומים עם חברי הכנסת כדי שאלו ירימו את ידם לאישור התקציב. זה כמובן היה משחק ילדים, משום שעל הכסף הגדול - עשרות מיליארדי השקלים שזזו ימינה ושמאלה - וכן על ההשפעה או אי־ההשפעה של חוק ההסדרים על קבוצות חזקות, מבזק ועד חברות הארנק, דיברו מאחורי הקלעים במהלך הדיונים. אלא שהדיונים על הכסף הקטן הזה חשפו בדקה ה־90 מה באמת חשוב לחברי הכנסת. הרי אחרי התקציב הזה הם כמעט לא יוכלו לקצור הצלחות, וזו ההזדמנות האחרונה שלהם לשנתיים הקרובות.

אחרי שחברי הליכוד, שקיבלו את עיקר הכספים, סיימו באמצע הלילה עם גזירת הקופונים, נותרו שתי בקשות שלא התקבלו.

 

מצד אחד, ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי, שביקש 50 מיליון שקל להגדלת האבטחה במזרח ירושלים, ומצד שני ח"כ מיכל בירן מהמחנה הציוני, שביקשה תוספת של 25 מיליון שקל למען תנועת דרור ישראל (תנועת המשך לתנועת הנוער העובד והלומד).

 

 צילום: עומר מסינגר

 

הבקשות לא התקבלו בשל התנגדות הממשלה לטפל בבעיית האבטחה במזרח ירושלים באמצעות מתן כספים לסמוטריץ', וגם בגלל שהאופוזיציה, ובעיקר מיקי לוי מיש עתיד, לא נענתה להצעתה של בירן שאם תסיר את הסתייגויותיה מסעיפים שונים בתקציב, תפוצה במיליוני שקלים. המהלך ביטל את הדיל שנרקם בין האופוזיציה לבין יו"ר הקואליציה דוד ביטן ומנכ"ל האוצר שי באב"ד. משתי הבקשות האלו ומהצ'ופרים שניתנו לחברי הליכוד אפשר ללמוד שיעור מעניין מאוד על חברי הכנסת ועל סדרי העדיפויות שלהם.

 

העיניים של הח"כים נשואות כבר לבחירות הבאות

 

מה שעולה מהתנהלותם של חברי הכנסת הוא שכשאין להם הרבה ברירות והם צריכים לספק תוצאות, רגע לפני אישור התקציב לשנתיים הבאות, הם ששים לעזור אמנם גם לבוחרים העתידיים, אבל קודם כל למי ששלח אותם ישירות אל הכיסא בכנסת, ולאו דווקא לעשרות או למאות אלפי המצביעים שהביאו מנדטים למפלגה שלהם.

 

בצד השמאלי של המפה, בירן נלחמה להעניק את תוספת התקציב לתנועה ששזורה עמוק בתוך ההסתדרות, שהיא זו שהכניסה אותה לרשימת המחנה הציוני. בצד הימני חברי הליכוד, גם החילוניים שבהם, נטו להתקרב לדת וליהודה ושומרון - המעוז המתחדש במרכז המפלגה - וככל הנראה המצביעים העתידיים.

 

המטרות, הן מימין והן משמאל, הן ככל הנראה ראויות פוליטית עבור כל אחד מהצדדים, הרי אף אחד לא ביקש תקציב להדפסת פליירים על שמו. אבל בכל זאת, נראה שברגע האמת מי שעומד לנגד עיניהם של חברי הכנסת, או יותר נכון מה, היא הדרך חזרה לכיסא שלהם בבחירות הבאות.

 

שהמתנגדים להקצבות הפוליטיות לא ייתממו

 

פרסום המספרים של ההקצבות הפוליטיות ומקבליהן הסעיר את חברי הכנסת לפחות כמו את הציבור. הם נהנו להתלהם, לנופף בטבלאות ולצעוק בקול "שחיתות". אבל בפועל, לא ח"כ אורן חזן מהליכוד, שביקש וקיבל 10 מיליון שקל, ולא ח"כ מיקי זוהר מאותה המפלגה שביקש וקיבל 40 מיליון שקל (שניהם למטרות שונות), המציאו את הגלגל. בתקציב הנוכחי ההיסטוריה של ההקצבות הקואליציוניות רק נחשפת. גם בממשלה הקודמת ובעוד הרבה ממשלות לפניה הוענקו כספים כאלה של הרגע האחרון.

 

הדבר היחיד ששונה בממשלה הזו (ונכון גם לתקציב שעבר), תודות לנוהל שנכתב בין אגף התקציבים באוצר לבין היועמ"ש לממשלה, שנועד להחיל שקיפות על העברות הכספים הקואליציוניים, הוא שהכל נכתב שחור על גבי לבן.

 

אז כשמביאים זאת בחשבון, אמנם לא צריך להתייחס בסלחנות למרדף אחר קבלת השוחד הפוליטי מצד חברי הכנסת, אבל גם לא צריך להתרגש כל כך מהקריאות הנרעשות של חבריהם מהצד השני.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x