שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

בלעדי לכלכליסט

לא רק צוללות: כך תורם מתווה הגז לטיסנקרופ, בחסות המל"ל

התאגיד הגרמני שנמצא בלב עסקת הצוללות מעוררת המחלוקת זכה גם בעסקה לבניית הספינות שיגנו על אסדות הגז — אולם הפקת הגז כלל לא נשענת על אסדות. בנוסף התמודד על הקמת מפעל האמוניה. המטה לביטחון לאומי דחף את המתווה וגם את הרכש

ליאור גוטמן 06:4620.11.16

הפרסומים כי עו"ד דוד שמרון, פרקליטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ייצג במקביל גם את מיקי גנור, הנציג בארץ של חברת טיסנקרופ הגרמנית שבונה את הצוללות הישראליות, חידדו את מעורבותה של החברה בהיבטים שונים של מתווה הגז. ל"כלכליסט" נודע שטיסנקרופ היתה שותפה לאחת הקבוצות המובילות במכרז להקמת מפעל בנגב לייצור אמוניה מהגז הישראלי. המפעל מיועד להחליף את מכל האמוניה במפרץ חיפה. גנור היה מעורב בגיבוש ההצעה של החברה.

מעורבותה של טיסנקרופ בפרויקט האמוניה מצטרפת לזכייתה בהסכמים לבניית שלוש צוללות נוספות — שאינן קשורות לענף הגז — ולבניית ארבע ספינות שמיועדות להגן על שדות הגז הישראליים.

 

המטה לביטחון לאומי, הגוף האזרחי במשרד ראש הממשלה המייעץ לממשלה בקבלת החלטות ביטחוניות, היה מעורב מתוקף תפקידיו בקידום הפרויקטים: הוא שדחף לחיזוק ההגנה הצבאית על שדות הגז, לרכישת צוללות שיחזקו את היכולת האסטרטגית של ישראל ומתווה הגז אושר רק בזכות חוות דעתו הביטחונית. ביום חמישי נודע כי המשנה לראש המטה, תא"ל (במיל') אבריאל בן יוסף, שכבר נבחר בפברואר על ידי נתניהו לראש המטה, נחקר בחשד שלקח שוחד כדי לקדם אינטרסים של איש עסקים גרמני שאינו קשור לטיסנקרופ.

 

אמוניה כרכש גומלין

 

בשבוע שעבר הודיע המשרד להגנת הסביבה במשפט לקוני כי "למרות מאמצי הממשלה, לא התקבלו הצעות במכרז להקמת מפעל אמוניה". המכרז יצא לדרכו לפני שנתיים עם תשע מועמדות להקמת המפעל, אולם בסופו של דבר אף חברה לא הניחה הצעה כספית מחייבת. 

 

 

להערכת מעורבים במכרז, העובדה שהמדינה לא הבטיחה ליזם רשת ביטחון בדמות התחייבות לפצות אותו אם לא יצליח למכור את מכסת האמוניה הנדרשת — כפי שנעשה במכרזי תשתית קודמים כמו כביש 6, למשל — הרחיקה את החברות. בנוסף הן נרתעו מהדרישה להחזיק את המתקן במשך 49 שנה לפני שישיבו אותו למדינה.

 

בחודשיים האחרונים עוד נערך שלב ניפוי לקראת בחירת זוכה במכרז, ול"כלכליסט" נודע כי אחת משלוש ההצעות שהגיעו לשלב הגמר היתה של קבוצת האצ'יסון, שבחרה כקבלן בנייה את חברת אודה הגרמנית — חברה־בת של טיסנקרופ. אחד המעורבים בקבוצה סיפר כי גנור השתתף בישיבות של הקבוצה בישראל.

 

כיום ישראל מייבאת אמוניה ואוגרת אותה במכל במפרץ חיפה שנחשב לסכנה בטיחותית, ביטחונית ואקולוגית. פגיעה במכל עלולה לשחרר לאוויר אלפי טונות של הגז שעלולים לפגוע במאות אלפי אזרחים. ישראל מעוניינת להקים מפעל בנגב שייצר את האמוניה מהגז שיופק בישראל.

 

יש להזכיר כי הפקת הגז בים הישראלי הוסדרה במתווה הגז, שלמל"ל היתה מעורבות קריטית באישורו. כזכור, הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דיויד גילה סירב לאשר את המתווה בטענה שאין בו בשורה תחרותית, ונתניהו החליט להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים שמאפשר לשר הכלכלה לעקוף את הממונה אם לדעתו יש חשיבות ביטחונית או מדינית בהסדר הכובל.

 

ראש המל"ל ב־2015 יוסי כהן סיפק חוות דעת מקצועית שלפיה המתווה יסייע בייצוב מעמדה הביטחוני והאזורי של ישראל באזור בשל יצוא הגז וכך אפשר לנתניהו לאשר את המתווה. זמן קצר לאחר מכן מינה נתניהו את כהן לראש המוסד.

 

קבוצת האצ'יסון לא הגישה לבסוף הצעה סופית, אך שלחה מכתב למשרד להגנת הסביבה כי היא מעוניינת להתמודד במכרז אם יהיו בו תיקונים. לטיסנקרופ יש בעסקה כזאת אינטרס שמעבר לרווח הכלכלי ממכירת האמוניה. על פי הודעת משרד הכלכלה, לאחר שבמאי 2015 נחתם הסכם לרכישת ארבע הספינות שיגנו על שדות הגז, "תתחייב טיסנקרופ לרכש גומלין, הכוללת השקעה ישירה בתעשייה הישראלית בהיקף של כ־700 מיליון שקל". מכרז האמוניה יכל להיחשב לכאורה כרכש גומלין כזה.

 

מהמשרד להגנת הסביבה שניהל את המכרז נמסר כי נבדקות כל החלופות לקידום המכרז, וכי "החברות אושרו בשלב המיון המוקדם ב-2014 על ידי ועדת מכרזים של רשות מקרקעי ישראל. משרד ראש הממשלה לא היה בוועדת המכרזים בשום שלב".

 

איפה האסדות?

 

אולם כדאי לשאול מדוע בכלל זקוקה ישראל לארבע ספינות חדישות שיגנו על שדות הגז, בעסקה שנאמדת בכ־430 מיליון יורו, מהם 115 מיליון יורו במימון ממשלת גרמניה, המעוניינת לסייע גם לישראל וגם למספנת טיסנקרופ בקיל. משרד הביטחון הסביר בהודעותיו כי הרכש הוא "במסגרת תוכנית ההצטיידות שאישרה הממשלה להגנה על המים הכלכליים של מדינת ישראל — האסדות לחיפושי והפקת גז במרחב הימי הכלכלי שממערב לחופי ישראל". מנכ"ל המשרד דאז דן הראל אף צוטט ש"העסקה היא אירוע משמעותי ביותר, קפיצת מדרגה דרמטית ביכולות ההגנה של חיל הים על האתרים האסטרטגיים בתחום הגז, במרחק מאות קילומטרים בים".

 

הצורך בהגנה ימית על שדות הגז עלה בוועדת צמח שבחנה את סוגיית יצוא הגז, והגישה את מסקנותיה באוגוסט 2012. בדיונים הדגישו נציגי המל"ל — בראשות אבריאל בר יוסף — את חשיבות ההגנה הימית. אלא שבמבחן התוצאה, מאז הגשת המסקנות אין בים הישראלי אסדות הפקת גז קבועות. יתרה מכך, כאשר החליט משרד האנרגיה בשבוע שעבר לפתוח את הים לחיפושים אחרי קרוב לחמש שנות השבתה במטרה להתחיל את ההפקה לקראת סוף העשור, כלל לא ברור שהוא מתכוון שיוקמו כאן אסדות הפקה קבועות.

 

אסדות הקידוח מגיעות לישראל לשבועות ספורים, ואם מתגלה גז, נבנית באר בקרקעית הים, בעומק של ק"מ עד 1.5 ק"מ המקושרת בצינורות על קרקעית הים עד סמוך לחוף, לאזור שנמצא במים הטריטוריאלים של ישראל ומוגן דרך קבע על ידי חיל הים. שום גורם אינו יכול לאיים על באר וצינור בעומק כזה, ובוודאי שאין צורך בספינות חדישות לצורך כך.

 

בימים אלו שוכנת מעל מאגר תמר אסדה חדשה שבאה לקדוח באר שישית, והיא עושה זאת בלי שיקיפו אותה ארבע ספינות חיל הים, ובעוד זמן קצר תעזוב את האזור כשהיא משאירה מאחוריה באר פעילה נוספת.

 

בשורה התחתונה, בעידוד המל"ל, הצליח חיל הים לשדרג את הצי שלו בנימוק שיש צורך להגן על שדות הגז, כשכלל לא ברור שיש על מה להגן. או כמו שהגדיר זאת בכיר במשרד האוצר שהפסיד במאבק על רכישת הספינות: "זה כאילו שבכל פעם שמקימים מתקן התפלה חיל הים יבקש עוד אוניות, אין לזה סוף".

 

בר יוסף מקדם מתקן מוזר

 

ביום חמישי נודע כי הבכיר במל"ל שנעצר לחקירה בחשד לשוחד הוא מי שהיה המשנה של ראש המטה כהן, ואף נבחר בפברואר על ידי נתניהו להחליפו, אבריאל בר יוסף, לשעבר ראש מספן ציוד בחיל הים. המינוי לא התממש בשל עתירה, וכעבור כמה חודשים הודיע בר יוסף שהוא מוותר על התפקיד.

 

על פי החשדות שהותרו לפרסום, בר יוסף שהיה נציג המל"ל בוועדת צמח קידם את ענייניו של איש עסקים גרמני שעמו היה קשור. הוא חשוד בעבירות של קבלת שוחד, הלבנת הון ומרמה והפרת אמונים. בעבר פורסם שבר יוסף היה קשור לאיש העסקים הגרמני מייקל הרצוג, שכפי הידוע אינו קשור לטיסנקרופ.

 

ועדת צמח הוקמה ב־2011 כדי לבחון את מכסות הגז ליצוא, לאחר שאושרו המלצות ועדת ששינסקי שהגביהה את רף המס שישלמו חברות הגז ל־62% מרווחי היתר. עיון במסקנות לאחר ארבע שנים מגלה שתחזיות הוועדה התגלו כבלתי רלבנטיות בכל הנוגע לכמות הגז שיצרכו התעשייה, התחבורה ומשק החשמל. הצריכה בפועל נופלת משמעותית מהתחזיות, וגם התוכנית לתשתית גז לאומית אינה רלבנטית.

 

תמלולי הוועדה פורסמו רק לאחר עתירות של ארגוני חברה, ורוב החלקים שבהם משתתף בר יוסף הושחרו מחשש לביטחון המדינה. מהחלקים הגלויים בין ההשחרות ניתן ללמוד שבר יוסף ניסה לשכנע את הוועדה להקים מעל מאגר לווייתן, במרחק 140 ק"מ מחופי ישראל, מתקן צף להנזלת גז שממנו ניתן יהיה לייצא את הגז. מתקן מסוג זה, המכונה FLNG, נדיר בשימוש ויש כמוהו בודדים בעולם, בעיקר משום שעלותו גבוהה יותר מפני שניים מחיבור צנרת רגילה לחוף.

 

ל"כלכליסט" נודע שבר יוסף נפגש במקביל גם עם בכירי קבוצת דלק של יצחק תשובה כדי לקדם את הקמת המתקן. בוועדת צמח הוא הציג את המתקן כהמלצת המל"ל, והדגיש כי הוא דורש הגנה צבאית. "השיקולים שהוצגו מביאים אותנו למסקנה שצריך לבנות את המתקן בארץ ולשלוט עליו", אמר בר יוסף והסביר כי "הסיכון שניקח כמדינה ראשונה שמקימה מתקן מחוץ לגבולות המדינה בלי שנוכל להגן עליו הוא בעייתי, הרי הפכנו את היוצרות בוועדה כדי לאפשר עד כמה שניתן ייצוא כדי להגדיל את ההכנסות". כזכור, הוועדה המליצה לייצא 53% מכלל הגז בתקווה שהמס יעשיר את קופת המדינה במיליארדי דולרים לשנה.

 

בר יוסף גם נכנס להסברים טכניים: "בגלל המים הרדודים במדינה... מקימים את המתקן ביבשה וגוררים לים וזה לא בעיה גדולה. אפשר לקבע אותו לקרקעית, גודלו בערך שני מגרשי כדורגל. הדבר העיקרי בוויכוח היא האם ניתן לעשות את המתקן הזה, והתשובה בעיניי שאפשר לקנות אותו". כעת בוחנת המשטרה מי היה המומלץ של בר יוסף לרכישת המתקן.

 

בסופו של דבר המלצות הוועדה הסתייגו מהצעתו של בר יוסף. בשנה האחרונה הוחלט סופית כי לווייתן יפותח באמצעות חיבור לחוף ולא על ידי מתקן ימי. בנוסף, שנה אחרי אישור המלצות ועדת צמח חתכה הממשלה את רף היצוא מ־53% ל־40%.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x