אי־השוויון נמצא בעושר, לא בהכנסה

אי שם בנבכי הדו"ח המקיף שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש טבלה ארוכה. החברה הישראלית כולה חולקה לעשירונים לפי הכנסות, ולצד כל שנה מאז 1997 ועד 2015 מופיע מה חלקו של אותו עשירון בעוגת ההכנסות הלאומית.

לא צריך להתאמץ בשביל לראות את הפערים האדירים בין החלק של העשירון העליון לחלק של העשירון התחתון בעוגת ההכנסה. החלק של העשירון העליון עומד על 23.3% מהשכר, קצבאות, פנסיות ושאר הדברים שאפשר להעלות על הדעת המרכיבים את עוגת ההכנסות. לעומת זאת המשפחות מהעשירון התחתון, שמספרן הוא מטבע הדברים אותו הדבר בדיוק כמו מספר המשפחות בעשירון העליון - נאלצות להסתפק ב־2.5% בלבד מהעוגה.

כשמנסים להבין מאיפה מגיע כל הכסף הזה, רואים שבחמישון העליון, כלומר 20% מהמשפחות העשירות ביותר, 17% מההכנסה מגיעים מהון - שכר דירה, רווחים בבורסה או הכנסות מקופות גמל ופנסיה נדיבה. בחמישון הרביעי מדובר בפחות מ־10% מההכנסה ולגבי שאר החמישונים אין צורך להרחיב.

משפחה מירושלים שנותרה ללא קורת גג אחרי שנזרקה לרחוב בגלל שלא עמדו בתשלום שכר הדירה (ארכיון) צילום: אלכס קולומויסקי

למה כל זה חשוב? בגלל מה שאין בדו"ח גדוש הנתונים והמספרים הזה, ומה שמספר את ההבדל האמיתי בין מי שיש לו הרבה, למי שיש לו מספיק ולמי שיש לו מעט מדי - העושר.

העושר, לא ההכנסה, הוא שקובע את העתיד. זה נכון שההכנסה יוצרת עושר, אך העושר בתורו הוא שמאפשר את הרווחים מהון, והעושר הוא שעובר בירושה ושם את הדור הבא בנקודת הפתיחה שהותיר הדור שלפניו. בשביל להבין את ההבדל בין מי שיש לו הון ומי שאין לו, מספיק לחשוב על שתי משפחות שההכנסה שלהן זהה אבל אחת גרה בדירה בבעלותה והשנייה בשכר דירה. זה כל ההבדל.

זה לא שאין ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על העושר, בעיקר הבעלות על דירות, אבל הם לא מעודכנים בצורה מסודרת. בדיקה שערך בשנה שעברה המכון לרפורמות מבניות מצאה שהנתח של העשירון העליון בעושר הלאומי עומד על 51%, כמעט פי שניים מהנתח שלו בהכנסות השוטפות. המאיון העליון, אגב, מחזיק ב־22.5% מסך כל העושר הלאומי. בצד השני של ההיררכיה הכלכלית, ל־14% מהמשפחות בישראל יש נכסים של עד 5,000 שקל בלבד. זו לא טעות כתיב. אלה הפערים האמיתיים.