300 מיליארד שקל סמויים מהעין
משרדי הביטחון והאוצר חתמו לפני יותר מחודש על ההסכם בנוגע לתקציב הביטחון ל־5 השנים הבאות, אבל מסרבים מאז לפרסמו לציבור. השבוע הם יתארו בקווים כלליים מה יש בו – אבל גם זה לא מספיק. העיקר שהממונה על התקציבים מדבר על חשיבות השקיפות
ביום חתימת ההסכם ביקש "כלכליסט" לקבל אותו לידיו כדי לפרסם אותו. התשובה היתה שההסכם יפורסם בקרוב. כמה ימים לאחר מכן הגרסה כבר שונתה, ונאמר כי קודם כל יש צורך להוציא את החלקים המסווגים מההסכם — שלא ברור מהם — ורק אז אפשר יהיה לפרסם אותו. במקביל הוגשו בקשות במסגרת חוק חופש המידע לשני המשרדים בדרישה לקבל את ההסכם. הואיל ובינתיים חלפו יותר מ־30 יום מאז, הודיעו המשרדים כי על פי הסמכות שיש להם בחוק הם מאריכים את התקופה שיש להם בשביל להחזיר תשובה ב־30 יום נוספים. למה? פשוט כי אפשר.
- הסכם היסטורי בין האוצר והביטחון, אם יהיו נאמנים לו
- מצב מרבית אנשי הקבע ישתפר בהסכם הפנסיה החדש
- ההסכם ה"היסטורי" על תקציב הביטחון התחיל גרוע. מה זה אומר על הסיכויים ליישמו?
בינתיים, מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל והממונה על התקציבים במשרד האוצר אמיר לוי — שני האישים המרכזיים שגיבשו את ההסכם וחתומים עליו — הופיעו בשבוע שעבר בוועידת "כלכליסט" ובפיהם בשורה. החזיקו חזק: השבוע, אם ירצה השם, בלי נדר, שניהם יקיימו תדרוך לכתבים ובו הם, ובכן, לא יחשפו את ההסכם עצמו אבל יספרו מה יש בו. תודו שנפלתם מהכיסא. למה משרדי הביטחון והאוצר מסרבים לפרסם את ההסכם? התירוץ שלפיו יש להסיר ממנו את החלקים המסווגים הוא תירוץ חלש. ראשית, לא ברור למה תהליך כזה צריך לקחת חודש, אפשר לחשוב כמה כבר מתוך המסמך הזה מסווג, אם בכלל.
ושנית, אם שני המשרדים היו מעוניינים שההסכם יהיה גלוי לציבור, הם היו יכולים בקלות להכין גרסה לא מסווגת שלו מלכתחילה. קחו למשל את דו"ח ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון. מלכתחילה היתה כוונה לפרסם אותו, ולכן מלכתחילה היתה לו גרסה לא מסווגת. בקיצור, נדמה שהם פשוט לא רוצים, ומחפשים תירוץ נוח.
דן הראל מנכ"ל משרד הביטחון צילום: עמית שעל
למעשה שני האישים, הראל ולוי, לא התחייבו בוועידת "כלכליסט" כי ההסכם יפורסם בשלב כלשהו. הגדיל לעשות הממונה על התקציבים, שאמר שגורלו של ההסכם הזה יהיה כגורל כל הסכם תקציבי שמשרד האוצר חותם מול כל משרד אחר, לאו דווקא משרד הביטחון. אז הנה תרגום: משרד האוצר מסרב בעקביות לחשוף גם את הסיכומים האחרים. אנחנו יודעים כי כתב "כלכליסט" עמרי מילמן דורש אותם בעקשנות כבר חודשים ארוכים ומקבל סירוב אחר סירוב. למה? אין לנו מושג. אם כל מה שמופיע בסיכומים האלה מקבל ביטוי בספר תקציב המדינה, כפי שטוען לוי, אז מה יש להסתיר פה ולמה לא לפרסם את הסיכומים עצמם? ואם מופיעים בהם דברים שלא מקבלים ביטוי בספר התקציב, אז הרי שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לראות, ולפרסם לציבור. למה? כי זה כסף ציבורי, וזה מה שבמשרדי האוצר והביטחון כנראה מסרבים להבין, או שמבינים אבל מסרבים לקבל את זה כטיעון חשוב.
רכוש של הציבור
בוועידת "כלכליסט" אמר הראל שבשבוע שעבר הוא סיים להציג את ההסכם לח"כים שחברים בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים. רק שלדברי הח"כים החברים בוועדה עולה כי מה שהמנכ"ל הראל הציג בפניהם היה תוכנו של המסמך, אך לא המסמך עצמו. חבר הוועדה עפר שלח הסביר ל"כלכליסט" כי "מסמך ההבנות היה הבסיס העיקרי לכך שהוועדה לתקציב הביטחון שינתה את הצבעתה ותמכה באישור תקציב הביטחון לשנים 2015–2016 (אחרי ששר הביטחון ביקש ממנה להתנגד לפני החתימה על ההסכם — ש"א). הצגתו המלאה בפני הכנסת והציבור היא חובה על משרד הביטחון ומשרד האוצר". ובקיצור, כפי שהם מתכוונים לתדרך את העיתונאים בשבוע הבא, כך הם תדרכו גם את הח"כים — אולי מעט יותר לעומק — וזהו. ההסכם עצמו? זה לא. זה איפשהו בכספת.
אם אכן יש שם חלקים מסווגים, הוציאו אותם וגלו את היתר. אבל את הכל. את כל האותיות הקטנות, את החישובים, את התנאים המדויקים שעבורם משרד הביטחון יקבל תוספות תקציב משמעותיות. ועוד משהו קטן: מילא משרד הביטחון שרגיל לפעול בחושך. אבל הממונה על התקציבים אמיר לוי מדבר על שקיפות ועל חשיבותה מיומו הראשון בתפקיד. לוי צריך להפנים שב־2016 כבר אין לו הפריבילגיה להחליט אם בא לו לפרסם את ההסכם הזה או לא. זה לא רכוש שלו. זהו רכושו של הציבור.
