ואז הגיעה התחרות

איור: יונתן וקסמן

מפקחת בסיכון גבוה

ד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים

חדוה בר נכנסה לתפקידה כמפקחת על הבנקים בדיוק בתקופה שבה הסיכון של המערכת הבנקאית עולה. לא מדובר על משבר מתקרב (אם כי משבר עלול לפרוץ) או על הטלטלה בשווקים, אלא על סיכון שמובנה במערכת הבנקאית עצמה, והוא הסיכון מפני פעולות פזיזות של תעשייה שנמצאת בתהליך התכווצות.

לחצו כאן לצפייה במפת 100 המשפיעים

כבר היום ברור כי כאשר בר תסיים את תפקידה כמפקחת, ב־2020, הבנקים יהיו קטנים יותר וחלשים יותר מכפי שהם כיום. זה ברור גם לבר. התהליך הזה לא יקרה כהרף עין; למעשה, הוא כבר החל. עד כה הוא ניכר בעיקר בתחום האשראי לעסקים גדולים, שבו הבנקים איבדו את מעמדם כמובילי שוק, אבל התהליך יתרחב לאטו גם באשראי למגזרים נוספים, כמו אשראי לצרכנים פרטיים ולעסקים קטנים.

בינתיים זה לא הרתיע אותה מלצאת בהכרזה דרמטית על תמיכתה בהפרדת חברות כרטיסי האשראי משני הבנקים הגדולים. אבל בר יודעת היטב שכאשר גוף עסקי נמצא בשוק מתכווץ, כשנתח השוק שלו מאוים, כשמעמדו נחלש - הוא נהפך אגרסיבי יותר, ונוטה לעגל פינות ולהסתכן כדי לשמר את מעמדו, ולהימנע מהצגת ירידה בהכנסות וברווחים. הוא מסתכל על התחום האפור, שבו מצויים שולי הרווח הגבוהים, ופוסע בו בצעד נחוש, גם כשהאפור נהפך אפור כהה,

כמעט על גבול השחור. זו אינה תופעה ייחודית לבנקים, היא קיימת אצל מרבית הגופים שנמצאים בלחץ; אבל הבנקים, שנהנו עד עתה משוק נטול תחרות ומהגנה רגולטורית גבוהה, נכנסים לטריטוריה חדשה. האבולוציה של המערכת הפיננסית משחקת לרעתם. איך תתמודד בר עם מערכת דועכת? ובכן, מכיוון שבר מגיעה מעולם ניהול הסיכונים, נתייחס לשלושה סיכונים שעומדים בפניה כמפקחת.

דעה המוסדיים מניעים את שוק המט"ח התחזקות הגופים המנהלים את כספי הפנסיה מציבה אתגר לקובעי המדיניות נדין בודו־טרכטנברג לכתבה המלאה 

א. סיכונים טכנולוגיים

"חיתום דרך פייסבוק הוא לא עתיד הענף", חיווה אחד ממנכ"לי הבנקים את דעתו על מיזמי ההלוואות האינטרנטיים. זוהי הסתכלות שמפספסת את העיקר: ברגע שטכנולוגיית עיבוד המידע על הלקוח מסיקה תובנות ממידע שנמצא ברשת, היתרון היחסי של הבנקים במתן אשראי בהתאם למידע שיש "רק להם" על הלקוח - התנדף. הבנקים, לזכותם, מבינים את האיום, אבל מבין חמשת ראשי הבנקים המכהנים כעת אין אפילו אחד שמפגין את המעוף והיצירתיות לחשוב מחוץ לקופסה ולהציב מענה אמיתי לאיום זה. היחיד שמתקרב לכך הוא בנק לאומי, שבו המנכ"לית רקפת רוסק־עמינח נתנה את המושכות בתחום לתמר יסעור, ראשת חטיבת הדיגיטל שלא הגיעה מתחום הבנקאות ורואה דברים קצת אחרת.

חדוה בר, המפקחת על הבנקים בבנק ישראל צילום: נמרוד גליקמן

אבל גם כשהבנקים מנסים להיות זריזים, יצירתיים וטכנולוגיים, הם נתקלים במוקש הראשון, אימת המערכת הבנקאית: 357. מדובר בנוהל בנקאי שעוסק בטכנולוגיית המידע, ומוסיף שלייקס על שלייקס על שלייקס בהתנהלות באמצעים טכנולוגיים. כל כך הרבה שלייקסים, שהגמישות של הבנקים מול התחרות נפגעת. כמנהלת סיכונים ותיקה בר יודעת שאין יותר מדי שלייקס, אבל אם היא רוצה להכין את הבנקים לעידן החדש, אחד הדברים הראשונים שהיא תידרש לעשות הוא רפורמה אמיתית ב־357, שפירושה הגדלת הסיכון של הבנקים והאתגר ביכולת לפקח עליו עבור בר עצמה. זוהי אולי הדוגמה הטובה ביותר לקדנציה שמזומנת לבר: המערכת משתנה, והפיקוח העייף, המאובן והמנומנם, צריך להתעלות ולהשתנות איתה.

ב. הבנקים כבר לא שליטים יחידים

אחד הדברים שבר עצמה חוותה בתפקידה הקודם כמנהלת סיכונים הוא הלחץ להגדיל את סיכון האשראי. המערך העסקי מגיע למנכ"ל הבנק עם אקסלים מפורטים על עסקאות אטרקטיביות בעלות פוטנציאל הכנסות גבוה, שאי אפשר לבצע עקב התנגדות של מערך ניהול הסיכון. הסיבה להתנגדות הזו היא שתמחור האשראי לא עומד בקריטריון הסיכון שקבע הבנק - אבל המוסדיים, שלהם יש קריטריונים גמישים יותר וכסף רב שמחפש השקעות, חוטפים את העסקה הנהדרת. פעם הבנקים היו עם היד על ברז האשראי, אבל היום הבנקים והמוסדיים שווים בגודלם, והמוסדיים צומחים בקצב גבוה יותר. בלחץ הזה, כפי שבר יודעת, כל קריטריון ניהול סיכון סופו להתגמש.

כשיש תחרות והמחירים יורדים, סוטים מהקריטריונים כדי להביא פרנסה: מנמקים את המהלך, מביאים חוות דעת לגיבוי מהמחלקה המשפטית, מהייעוץ המשפטי החיצוני ומהייעוץ של הדירקטורים - וסופגים את הסיכון, שעולה ועולה. כניסת המוסדיים (שמנהלים כיום יותר כסף מהבנקים) לתחרות במתן אשראי הפכה את הקערה על פיה במערכת הבנקאית. ככל שהתחרות תתפרס על יותר ויותר תחומי אשראי, עוד ועוד קריטריונים של ניהול סיכון יוגמשו. הבנקים, בתמיכת בר, מנסים להפחית את הלחץ על ידי הטריק הפשוט בספר: חלוקת השוק למקטעים, וייחוד פעילות לשחקנים השונים הפועלים בו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא יוזמת האיגוח: במקום שהבנקים יתחרו במוסדיים על עסקאות, הם ייתנו את האשראי ויאגחו אותו למוסדיים תוך שיתוף פעולה עמם.

נוכח הפוטנציאל בעליית סיכון האשראי, לבר יש תפקיד מורכב מאוד: לפקח על סיכון שיגדל נוכח התחרות מבלי להתערב בשיקולים עסקיים, ולשמור על טובת הצרכן אף שפתרונות שמפחיתים תחרות קורצים יותר בהיבט היציבות.

ג. ממשל תאגידי משתנה

בר, שצמחה בבנק ישראל, כתבה את הדוקטורט שלה בנושא ממשל תאגידי במערכת הפיננסית. אחד המודלים שהיו חביבים עליה אז הוא מודל הבנקים עם גרעין השליטה. היא חשבה שזהו המודל העדיף לניהול בנק. כשהיא תסיים את הקדנציה שלה, אפשר להמר במידה גבוהה של ביטחון שלפחות לארבעה מחמשת הבנקים הגדולים לא יהיה גרעין שליטה. ניסיונה של בר, והשיעור שהמערכת הבנקאית עברה במשבר של 2008, שהוכיח שגרעין שליטה הוא לא חזות הכל, הפך את בר לספקנית כלפי המודל. אבל אין ספק ששנים רבות של פיקוח על בנקים עם גרעין שליטה לא הכינו את הפיקוח למצב שבו הממשל התאגידי משתנה, כוחות חדשים נכנסים לבנק, מנהלים הופכים להיות אפילו יותר דומיננטיים, מתוגמלים עבור ביצועים ולקיחת סיכון - ואין בעל מניות גדול שיעיף עליהם מבט מלמעלה. זהו אתגר חדש בפני הפיקוח, שמתעצם נוכח התמורות החיצוניות שעוברת המערכת.

אתי אפללו

דורון ספיר מנכ"ל כאל, רונן שטיין מנכ"ל ישראכרט וחגי הלר מנכ"ל לאומי קארד

מימין: דורון ספיר מנכ"ל כאל, רונן שטיין מנכ"ל ישראכרט וחגי הלר מנכ"ל לאומי קארד צילום: סיון פרג'

תומר ורון

ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים ורקפת רוסק־עמינח מנכ"לית בנק לאומי

שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, הכריזו השנה כי יקימו בנקים אינטרנטיים. המיזמים החדשים יישענו על פלטפורמת האינטרנט והמובייל ולא יצריכו אלפי עובדים או מערך סניפים רחב, שיסייעו להם להציע לציבור אשראי זול יותר ולשלם לו ריבית גבוהה יותר על פיקדונות. המהלך של ציון קינן ורקפת רוסק־עמינח הצליח להוציא את הפיקוח על הבנקים מהאיפוק הטיפוסי: בפיקוח שיגרו עוד באותו יום תגובה, שלפיה נראה שהצעד לא רק שלא יעודד תחרות בתחום, אלא אפילו יחנוק אותה.

מימין: ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים ורקפת רוסק עמינח, מנכ"לית לאומי צילום: סיון פרג'

הסיפור הזה הוא רק אנקדוטה קטנה למציאות החדשה של שני הבנקים הגדולים, שמחזיקים יחד בנתח שוק של 60% מהאשראי למשקי הבית, ורואים את האיום התחרותי מתהווה להם מול העיניים. ממערכת שהיתה שמורה עד כה רק לבנקאים ותיקים הבנקים מאוימים כיום על ידי טכנולוגים בני 20 שבאמצעות הסמארטפון נוגסים בעוד חלק של החממה הבנקאית.

אחרי שנים שבהן התבוססו בנתחי שוק קבועים, מונופול בתחום האשראי הקמעונאי והשפעה רבת־עוצמה במשק, העולם סביב שני הבנקים הגדולים השתנה והחל לדבר בשפה אחרת. זה לא רק האיום שמהווה תחום הפינטק: זה מתחיל בהפרדה הצפויה של הבנקים מחברות האשראי שלהם ובשר אוצר שסימן אותם כמטרה ברורה. שני המנהלים שחולשים על היקף נכסים אדיר ורב־השפעה ינסו לעצב את התחרות, את קצב הכניסה שלה ואת גבולות הגזרה שלה. הם יעניקו חיבוק חם למיזמים צומחים וישקיעו מיליוני שקלים במערכות טכנולוגיות מתקדמות. אבל גם כשמדברים על דואופול חזק ומתוחכם, הכלל נותר בעינו: אימפריות נופלות לאט, אבל נופלות.

תומר ורון

מנדט להפריד

דרור שטרום, ראש הוועדה לקידום התחרות בבנקים

דרור שטרום צילום: יותם פרום

דרור שטרום, לשעבר הממונה על הגבלים עסקיים ויועצו הכלכלי של משה כחלון, עומד בראש אחת הוועדות המעניינות ביותר שקיימות היום בנוף הוועדות בישראל: זו שמטרתה היא הגברת התחרות במערכת הבנקאית. אפשר לומר כמעט בוודאות שהיא תמליץ להפריד את חברות האשראי מהבנקים. מלבד ההמלצה הזו, האם שטרום יצליח לגבש עוד נקודות שדוקרות את הבלון הבנקאי במקומות הנכונים? ובכן, את הרוח הגבית הציבור מספק לו בהתלהבות. השאלה כעת היא היישום - וכשגם הפיקוח על הבנקים כבר הכריז כי יצטרף ליוזמות העיקריות שעל הפרק, שטרום וכחלון יישפטו לא על הדו"ח או על האהדה שיקבל, אלא על הוצאת ההמלצות אל הפועל. ולמרות "הקונצנזוס", זה לא יהיה פשוט.

תומר ורון

מיקי קהן, ראש אגף מערכות פיננסיות בבנק ישראל

מיקי קהן, ראש אגף מערכות פיננסיות בבנק ישראל, עומד בראש "הוועדה לקידום האיגוח בישראל", שצפויה להמליץ על הסדרת תהליכי איגוח בישראל. בבסיסו איגוח הוא מסחר בסיכונים, בעיקר בין הבנקים לבין קרנות הפנסיה: הבנקים יעניקו ללקוחותיהם הלוואות, ואז ימכרו את ההלוואות לגופי הפנסיה. אם הלקוחות לא יעמדו בהחזרי ההלוואות, סיכון ההפסד יהיה על כספי הפנסיה של הציבור.

צילום: עמית שעל

לצד יתרונות בהליכי איגוח יש סיכונים גדולים, ואלו מעוררים כעת לא מעט ביקורת - כיוון שההליך, שכולל גם איגוח של תיקי המשכנתאות של הבנקים, יוצא לדרך דווקא כעת, כשהמשכנתאות נמצאות בשיא כל הזמנים ומוגדרות כגורם סיכון על ידי בנק ישראל עצמו. היבט מדאיג אחר הוא "הסיכון המוסרי", החשש שהבנקים ייתנו הלוואות מסוכנות נוכח הידיעה שאלו יימכרו הלאה. כמו כן, כשהשוק יתחיל לפעול, יהיה על הרגולטורים לדאוג שכספי הפנסיה של הציבור לא ישמשו כלי ניסוי בהקמה.

תומר ורון 

הרוב הפחות דומם

הראל פרימק, ממייסדי קבוצת צדק פיננסי

אחת התופעות של התעוררות המודעות הצרכנית בשנים האחרונות מתבטאת גם במעורבות של ארגונים מקרב הציבור בנושאים פיננסיים. ד"ר הראל פרימק, פיזיקאי ממכון ויצמן, חבר לקבוצה של אזרחים שיחד החלו להתעניין ולהעמיק בנושאים פיננסיים במסגרת קבוצה שנקראת "צדק פיננסי". הקבוצה חברה לקואליציה של ארגונים דומים, ואיתם הספיקה בשנה האחרונה לעתור לבג"ץ נגד מינויה של חדוה בר לתפקיד המפקחת על הבנקים. נציגי החברה הופיעו בפני הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאית ובפני ועדת האיגוח והשמיעו את דאגותיהם.

צילום: ישראל הדרי

צדק פיננסי פועלת לצד גופים שנויים במחלוקת יותר, כגון "באים לבנקאים" שנוקטת מחאה אקטיבית, אך יעילה, ביחס לפרקטיקות נהוגות במערכת הבנקאית לגביית חובות. אבל דבר אחד ברור: למרות מורכבות הנושאים הפיננסיים, התנהגות המערכת נמצאת גם תחת הביקורת של אזרחים מהשורה - אלה שהבנקים והגופים הפיננסיים מנהלים את כספם.

תומר ורון 

עמית לוינשטיין, ממייסדי eLoan וגל אביב, ממייסדי בלנדר

עמית לוינשטיין וגל אביב

סטארט־אפים קטנים, מהירים, דינמיים, ובעיקר שקופים ומובנים לציבור, הפכו לכאב ראש לא קטן עבור הבנקים ועבור העולם הפיננסי השמרני. כך קמו פה בשנתיים האחרונות שורה של מיזמים אינטרנטיים שמציעים הלוואות ושירותים פיננסיים במקום הבנק.

תומר ורון

יוסי ביינארט, מנכ"ל הבורסה

יוסי ביינארט, מנכ"ל הבורסה צילום: אוראל כהן

תומר ורון

דורית סלינגר היא ממונה למודת קרבות. מאז נכנסה לתפקידה היא הספיקה לעבוד תחת מנכ"לית משרד אוצר דומיננטית, ותחת שר אוצר שחשש מתקשורת שלילית ולכן דחה קידום של רפורמות כואבות. כעת, לאחר החלפת הממשלה, היא מתחילה סיבוב נוסף עם קודקודים חדשים שמתעניינים מאוד בתחומים שלה, אך מהיבטים שלפעמים לא מתיישבים דווקא עם תפקידה: בעוד היא צריכה לדאוג לחוסך ולפקח על הגופים שמנהלים את כספנו, המנכ"ל החדש באוצר, שי באב"ד, תוהה בעיקר איך יהיה נכון לנצל את כספי החסכונות לטובת המשק.

אם יש משהו שסלינגר למדה עד כה הוא שכדאי לה להימנע מהקלחת הפוליטית ולהתמקד בפתרונות נקודתיים ופרקטיים, גם אם לא אידיאליים. דוגמה לכך היא יישום המודל הצ'יליאני, שלפיו יופחת הסיכון בהשקעות החוסכים. המודל אומץ בעקבות הפסדים שספגו החוסכים המבוגרים במשבר של 2008, אך יחול רק מעתה ואילך, כדי שלא לגרום זעזועים בשוק - כלומר, בעיית הסיכון העודף בתיקי החוסכים המבוגרים הקיימים לא נפתרה. גם את השינוי במקדם הקצבה לפנסיה בגלל סביבת הריבית האפסית, מהלך הכרחי אך כואב ונפיץ תקשורתית, סלינגר עשתה מתחת לרדאר. המחיר: מתווה הדרגתי שלא בטוח שהוא אידיאלי עבור החוסכים המבוגרים. התועלת: המהלך חסך כותרות שליליות מבכירי משרד האוצר.

אחד המהלכים החשובים של סלינגר הוא הניסיון להתרת הקשר הבעייתי בין המעסיק וסוכן הביטוח מטעמו לבין אפשרויות הבחירה שהמעסיק מעניק לעובדיו בבחירה היכן לנהל את החיסכון הפנסיוני שלהם. צריך לזכור, עם זאת, שהאוצר כבר ערך כמה ניסיונות בכיוון זה, ואלו נתקלו תמיד בלובי הכוחני של סוכני הביטוח ובזה של חברות הביטוח, ונתקעו. סלינגר גם מפתחת שפע של מחשבונים שבעזרתם החוסכים יכולים להבין עד כמה מצבם גרוע - וימשיך להיות, כי היא מתחמקת באלגנטיות מהבעיות הקשות של הפנסיה, ובראשן חשיבה מחודשת על המודל הפנסיוני והתאמתו לאתגרים שמציבים התארכות תוחלת החיים ועולם שנמצא כבר זמן רב מדי בסביבת ריבית נמוכה.

אתי אפללו

צילום: אוראל כהן

אתי אפללו

עמרי מילמן

בעלי המאה

יאיר המבורגר, בעלי הראל ביטוח, שלמה אליהו, בעלי מגדל ביטוח

בעולם שבו המוסדיים מנהלים את אותו היקף כספים כמו הבנקים, וצומחים מהר מהם, בעלי המאה החדשים הם חברות הביטוח. ובעל המאה הופך גם לבעל הדעה. היום כמעט כל עסקה גדולה במשק תעבור במגדל ובהראל, שתי חברות הביטוח הגדולות בישראל. יאיר המבורגר, הבעלים של הראל, מנווט את החברה בשקט יחסי כבר יותר מעשור. השליטה היציבה, שלא כמו אצל המתחרות, מקנה להראל יתרון - בניגוד למגדל, שנבנית מחדש לאחר שורה ארוכה של עזיבות בכירים בה. המבורגר שומר על פרופיל נמוך, אך בעל השפעה רבה בתחום הבריאות ובפרויקטי התשתיות.

מימין: יאיר המבורגר ושלמה אליהו

שלמה אליהו, הבעלים של מגדל, שנהנה - ואולי דווקא לא כל כך נהנה - מפרופיל תקשורתי גבוה יותר, הפנה אליו את האש של הפיקוח על הביטוח, וספג ביקורת על הממשל התאגידי במגדל. אליהו מנסה בשנה האחרונה להשיק מיזמים שמתחרים בבנקים, ולהגביר את המעורבות של מגדל בתחום האשראי הצרכני. לשם כך הוא שקל חבירה עם אחת מחברות האשראי. כעת, כשהחברות הללו עשויות להיפרד מהבנקים ולהימכר, ייתכן שהדרך תיפתח בפניו.

אתי אפללו 

העולם החדש

חגי בדש, שעומד בראש בית ההשקעות הגדול בישראל פסגות ומנהל כ־195 מיליארד שקל, רוצה להיכנס לשוק האשראי הצרכני. צבי סטפק, בעלי בית ההשקעות השני בגודלו, מיטב דש, שמנהל 135 מיליארד שקל, מנסה באחרונה לטלטל את שוק הפנסיה עם דמי ניהול זולים יותר, ורוכש נתחים מחברות העוסקות במתן אשראי חוץ־בנקאי (eLoan ופנינסולה).

מימין: חגי בדש מנכ"ל פסגות וצבי סטפק מבעלי מיטב דש

תומר ורון

השוק הרוויח, החוסכים שילמו

עשור אחרי רפורמת בכר, חורים שהשאירה עדיין גובים מחיר

החודש ימלא עשור לוועדת בכר, ששינתה מציאות ובנתה דה־פקטו את שוק ההון הישראלי. אם ב־2005 ממוצע המסחר היומי של אג"ח קונצרניות היה 216 מיליון שקל, ב־2015 הממוצע עומד עד כה על 1.2 מיליארד - כמעט פי שישה. לזינוק הזה יש משמעות אדירה: השוק שנבנה כאן פתח שער למימון שלא עובר דרך הבנקים, החברות הגדולות החלו לגייס חוב דרך הבורסה, ואפיק האשראי החוץ־בנקאי החל לפרוח, ונתחו כבר עולה על זה של הבנקים. העמקת השוק גרמה להקצאת אשראי מפותחת יותר לחברות הפועלות במשק.

חברי ועדת בכר מימין: דרור שטרום, יוסי בכר, יואב להמן, דידי לחמן־מסר ואיל בן־שלוש צילום: תומריקו

הפיתוח של השוק בא על חשבון הריכוזיות האדירה של הבנקים. אלו זכו אמנם לבוננזה כספית חד־פעמית גבוהה מאוד כאשר מכרו את קופות הגמל, אך בטווח הארוך גם הם ידעו שהמציאות תשתנה. מי שהיה רגיל להחזיק בכספי הלקוחות, להעניק להם אשראי ולהחליט איפה הם ישקיעו את כספם ובאיזה מחיר, מצא את עצמו מתחרה מול חברות מוסדיות הולכות וגדלות שהחלו אט־אט לנגוס בנתחי השוק של הבנקים. המציאות החדשה הבליטה את הצורך בהתייעלות הבנקים, ואלו נאלצים היום להזיע ולהוריד מחירים כדי לזכות בנתחי אשראי חדשים.

אי אפשר לדבר על רפורמת בכר מבלי לדבר גם על החוסכים. אלו שילמו את המחיר של פיתוח שוק ההון. המחיר הגבוה שבו מכרו הבנקים את קופות הגמל גרם לכך שחברות הביטוח ובתי ההשקעות שרכשו אותן גבו דמי ניהול גבוהים כדי לכסות את ההשקעה, עד שהרגולטור התערב והגביל אותם. נוסף על כך, התפתחות השוק לוותה במשבר הגדול של 2008, שתפס לא מעט קרנות פנסיה וקופות גמל בשלבי למידה של חיתום אשראי; מי ששילמו את שכר הלימוד היו שוב החוסכים, שספגו תספורות שקיצצו להם את הפנסיה. הם ספגו גם עלייה ברמת הסיכון ואת התנודתיות בחסכונותיהם, שהופנו לשוק ההון. האם הם מקבלים על כך פיצוי בדמות תשואה? לפחות בשלבי הלימוד של המוסדיים, לא בטוח.

חבלי הלידה של ההשתחררות מלפיתת הבנקים לא היו פשוטים והיו כרוכים בעלויות לחוסכים. אבל עשור אחרי, ספק אם יש היום מי שיאמר כי המצב שבו השוק כולו הוחזק בידי הבנקים היה בריא ותרם למשק. ובכל זאת, העברת הסיכונים והאחריות לידי החוסך גילתה פגמים וקשיים אחרים בעולם החדש שהוא נזרק אליו: דומיננטיות של מערכי ההפצה של חברות הביטוח וייעוץ אובייקטיבי בבנקים שלא מתרומם. בנושאים אלו ועדת בכר ניסתה לטפל וכשלה, ועל הכישלון שלה החוסכים משלמים מחיר כבד כבר עשור.

תומר ורון