שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

לחברות הגז קל יותר במדינות לא דמוקרטיות

אחת הטענות המרכזיות של נובל אנרג'י ודלק לאישור מתווה הגז הממשלתי במתכונתו הנוכחית היא שהרגולציה בישראל בכלל ועל שוק הגז בפרט מבריחה משקיעים, אבל בחינה של הנתונים מראה שהם משווים בין ישראל לבין מדינות לא דמוקרטיות

תומר גנון 10:2609.07.15

אחת הטענות המרכזיות של נובל אנרג'י ודלק לאישור מתווה הגז הממשלתי במתכונתו הנוכחית היא שהרגולציה בישראל בכלל ועל שוק הגז בפרט מבריחה משקיעים. החברות הציגו נתונים שלפיהם בישראל יש "סיכוני רגולציה בלתי צפויים", אבל בחינה של הנתונים מראה שהם משווים בין ישראל לבין מדינות לא דמוקרטיות, שבהן אכן אין בעיות רגולציה.

 

הטענה של חברות הגז מתבססת, בין היתר, על מצגת של חברת IHS, המייעצת למשרד התשתיות והאנרגיה, שפורסמה במסגרת השימוע הציבורי למתווה. IHS מייעצת במקביל לחברות אנרגיה רבות, והיא מפרסמת מדד בשם E&P (exploration and production), המדרג בין היתר עבור אותן החברות את אטרקטיביות ההשקעה ברחבי העולם מבחינת סיכונים פוליטיים, סוציו־אקונומיים, מסחריים־רגולטוריים ועוד.

על פי המדד של IHS לרבעון הרביעי של 2014 שהוצג לצוות הממשלתי, בישראל יש כאמור "סיכוני רגולציה בלתי צפויים". לדברי החברה, אלה באים לידי ביטוי בדיונים הממשלתיים על יצוא ופיקוח על גז, וכן בהחלטתו של הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה לשקול להכריז על האחזקה הצולבת של החברות במאגרי תמר ולווייתן כהסדר כובל. ההחלטה הזו הולידה מו"מ להסכם פשרה שנמשך כשנתיים ולבסוף פוצץ.

 

 

יציבות לטווח ארוך

 

איפה יש פחות סיכונים מסחריים־רגולטוריים לחברות האנרגיה במזרח התיכון לפי המדד של IHS? בשורה של מדינות כמו קטאר, איחוד האמירויות, סעודיה, בחריין וירדן. אלא שמדובר בהשוואה מוזרה: ישראל הושוותה למשטרים מונרכיים ולא דמוקרטיים, שבאופן טבעי הרגולציה, התחרות והפיקוח לא ממש מעניינים אותם. במדינות כאלה, שלא מקדשות את זכויות הציבור על משאבי הטבע שלו, חברות האנרגיה זוכות ודאי לוודאות עסקית לעשרות שנים. ברור שהאינטרס של השלטונות שם הוא להקל על חברות האנרגיה, כדי שיסייעו להם להזרים כסף רב לכיסם.

 

מדוע לא השוותה IHS את ישראל לדמוקרטיות למשל באירופה או אמריקה או לאוסטרליה שיש להן עתודות גז? פנינו לחברה וביקשנו לקבל נתונים כאלה, כדי לערוך את ההשוואה, אך מערך הדוברות של החברה סירב. כמו כן, סירבה החברה לאפשר לנו לשוחח עם עורכי המדד כדי להבין את המתודולוגיה שלו ואת מקור הנתונים.

 

מבנה השוק המקומי בעייתי

 

ה־OECD, ארגון המדינות המפותחות שבו חברה ישראל, מפרסם מדד שנקרא Regulation of total economy. מדד זה משווה בין מדינות ה־OECD מבחינת רגולציה ותחרות על שווקים שונים בכל מדינה, והנתונים המעודכנים בו הם ל־2013. המדד אף עורך השוואה בין המדינות החברות בארגון גם לגבי תעשיית הגז הטבעי.

 

המדד של ה־OECD ממקם את הרגולציה על הגז באחד משלושה פרמטרים: תחרותי פחות, תחרותי יותר והממוצע ב־OECD. על פי המדד, המצב בשוק הגז בישראל בשנים 2008–2013 היה דומה לממוצע ב־OECD. בפרמטר אחד המצב בישראל פחות תחרותי — מבנה השוק, אותו מבנה שרשות ההגבלים שאפה לשנות כדי ליצור תחרות. כלומר, בישראל קיים מונופול ששולט במאגרי הגז הגדולים, ובמבנה כזה אין לחברות אחרות אינטרס לנסות להיכנס לשוק המקומי.

 

נתוני ה־OECD מראים כי באוסטרליה ובקנדה, שעתודות הגז המוכחות שלהן יותר גדולות מאלה של ישראל, מצב הרגולציה דומה לממוצע ב־OECD. אלא שאצלן מבנה השוק טוב יותר מזה שקיים בישראל ולכן הן יכולות להיות אטרקטיביות יותר למשקיעים.

 

עוד מדינה שאפשר להשוות אליה היא הולנד, שחברי הצוות הממשלתי אף נסעו לסיור בתעשיית הגז שלה במהלך הכנת המתווה. גם שם מבחינת רגולציה המצב דומה לממוצע במדינות ה־OECD, אולם הוא נמצא במגמת שינוי חיובית כלפי שוק תחרותי יותר. מבחינת מבנה המשק גם הולנד מדורגת כלא תחרותית, אולם המגמה היא עלייה לכיוון הממוצע ב־OECD.

תומר גנון

בטל שלח
    לכל התגובות
    x