שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

משרד האוצר מציג: החבר משה והשר כחלון

המועמד כחלון הכריז שוב ושוב שכשר האוצר ידאג לפרק באומץ את מונופול הגז, והתנער לחלוטין מההשערה שחברותו עם קובי מימון, מבעלי ישראמקו, שלה אחזקות במאגר תמר, תשפיע עליו. שר האוצר כחלון בחר לשכוח את הבטחותיו, והסיר את ידיו מטיפול במונופול

שאול אמסטרדמסקי 07:2027.05.15

שר האוצר משה כחלון הודיע אתמול כי יימנע מכל עיסוק בנושא משק הגז בגלל חברותו עם קובי מימון, מבעלי השליטה בחברת ישראמקו השותפה במאגר הגז תמר.

 

מאחר שמשק הגז הטבעי הוא תחום עיסוק אדיר ממדים ובעל השפעות על תקציב המדינה, על יחסי החוץ שלה ועל צדק חלוקתי ובין־דורי, ההימנעות של כחלון מעיסוק בו אינה עניין זניח. "כלכליסט" מגיש את השאלות הפתוחות שעולות מההודעה המפתיעה של שר האוצר הנכנס.

 

למי להאמין, לכחלון של לפני הבחירות או לכחלון של אחרי הבחירות?

 

לפני הבחירות הודיע יו"ר כולנו משה כחלון כמה פעמים, שוב ושוב, כי בכוונתו לעסוק בנושא משק הגז. כשנשאל, למשל, בידי יונית לוי ועמית סגל בראיון ערב הבחירות אם יעסוק בתחום, תשובתו היתה מפורשת - "אני אעסוק בזה, ואני אעסוק בזה".

 

 צילום: עומר מסינגר

 

גם כשנשאל בידי "כלכליסט" מה בכוונתו לעשות עם מונופול הגז אחרי שיתמנה לשר האוצר, כחלון שטח באריכות את עמדתו בעניין. לדבריו, ערב הבחירות יש לפרק את המונופול ולהעדיף את הגברת התחרות על פיקוח מחירים, אבל עד שתיווצר תחרות יש לקבוע מחיר מקסימום למחירי הגז הטבעי, ולהשלים את החקיקה הנדרשת כדי ליצור ודאות לחברות הגז. אף מילה על ניגוד עניינים אפשרי, אף מילה על קשר אישי. להפך, הוא הקפיד לבטל את החברות בינו לבין קובי מימון ולהציגה כעניין שולי.

 

והנה, רגע אחרי שנכנס לתפקידו כשר אוצר, כחלון משנה כיוון ב־180 מעלות. בהודעה הרשמית ששחרר אתמול משרד האוצר נכתב כי כחלון עדיין מחזיק בעמדתו כי יש לפרק את מונופול הגז, אולם בגלל הקשר האישי בינו לבין מימון הוא פוסל את עצמו מלעסוק בכך.

 

הזיגזוג הזה לא עושה טוב לאמינות של כחלון. הוא מציג את ההתנהלות שלו ערב הבחירות באור טקטי, כמי שעושה כמנהג הפוליטיקה הישנה ואומר למצלמה רק את מה שישאיר אותו חסר שריטות. זו אולי רק מכה קטנה בכנף, ובכל זאת אפשר היה לחשוב על דרכים נעימות יותר להתחיל את תפקיד שר האוצר.

 

בסביבתו של כחלון טוענים שלפני הבחירות לא היו יכולים לדעת בביטחון מוחלט שיגיעו למשרד האוצר, ולכן לא היה טעם להיכנס לעניין. זו תשובה מוזרה משהו, אבל זו התשובה.

 

האם ראוי ששר האוצר לא יתעסק בנושא הגז, ולמי זה משאיר את הבמה?

 

כחלון הודיע אתמול רשמית שלא רק שיימנע מעיסוק במשק הגז, אלא שהוא מעביר את סמכויותיו לראש הממשלה בנימין נתניהו.

 

בהמשך היום עדכנו אנשיו של כחלון ששר האוצר לא מסר לנתניהו את הסמכות לטפל בענייני הגז, אלא שמסר לו את הסמכות להחליט של מי תהיה הסמכות. וזה עוד לפני שמבינים איך זה אמור לעבוד במישור הפרקטי, ומה זה אומר על יחסי הכוחות של הפקידים.

 

זה לא נדיר ששר מעביר את הסמכויות שלו בעניין ספציפי לשר אחר, אבל זה כן נדיר שהעברת הסמכויות נעשית לראש הממשלה. לראש הממשלה לא חסרים עניינים להתעסק בהם, וכחלון היה יכול להעביר את סמכויותיו לאחד מפקידיו, למשל לראש אגף התקציבים.

 

קובי מימון קובי מימון צילום: אוראל כהן

 

נכון שבמקרה כזה היתה עלולה להיווצר מראית עין כאילו כחלון העביר את סמכויותיו, אבל בפועל עדיין יכול להשרות את רוח המפקד על פקידיו. זו גם הסיבה הרשמית שבגללה אנשי כחלון טוענים שבחר להעביר את סמכויותיו לנתניהו.

 

האם ראוי ששר האוצר לא יעסוק בנושא כל כך חשוב לעתיד של המשק הישראלי? היה מוטב שייקח בו חלק. שר האוצר לא יכול להתעסק רק בדיור או בבנקים.

 

נכון, יש סיכוי שהוא היה חוטף ביקורת ציבורית על כך שהוא בניגוד עניינים מסוים, אבל הציבור בוגר מספיק לקבל את העובדה שהעולם מורכב, ושכחלון יכול לפעול למען האינטרס הציבורי למרות הקשר שלו עם מימון. הוא לא יכול להיות שר אוצר במשרה חלקית.

 

בשורה התחתונה, הוואקום הזה משאיר לנתניהו מרחב אדיר לפעול בו בלי שום קונטרה, בלי אף אחד שיגיד לו, "רגע, בוא נחשוב על זה מזווית אחרת". אלה רק הפקידים מול ראש הממשלה, שעכשיו חזר להיות, לפחות חלקית, שר־על לענייני אסטרטגיה כלכלית.

 

איך העברת הסמכויות לנתניהו תעבוד בפועל?

 

ברגע שהסמכות לטיפול בעניין הועברה רשמית לראש הממשלה, נתניהו אפילו לא צריך תירוצים בשביל להצדיק את מעורבותו הפעילה בנושא. הוא גם ככה היה מעורב מאוד בנושא עד כה, כפי שראוי שיעשה ראש ממשלה בנושאים כלכליים מרכזיים מאוד.

 

הוא נתן את הטון הסופי אחרי פרסום המלצות ועדת ששינסקי, הוא נתן את הטון כשמסקנות ועדת צמח על יצוא הגז הגיעו לממשלה, והוא ממשיך להיות מעורב בעניין הזה גם עתה.

 

האמת היא שממילא פקידיו של ראש הממשלה, בדגש על יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל וסגנו מוריס דורפמן, הם אלה שמובילים את גיבוש המדיניות בתחום משק הגז הטבעי בשנים האחרונות, מכיוון שאגף התקציבים במשרד האוצר פשוט נרדם בשמירה.

 

כך שנתניהו ואנשיו נכנסו לוואקום הזה מזמן. עכשיו יש להם חותמת רשמית להמשיך ולעשות את זה.

 

מה בדיוק היה בפגישה בין כחלון לבין דיויד גילה?

 

השבוע, לפני שהתפטר מתפקידו, הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה הלך להיפגש עם כחלון. לפי אנשי כחלון, סוגיית הגז עלתה על השולחן בפתח הפגישה, וכחלון מיד הודיע לגילה שלא יעסוק בכך. כך גם כתוב בהודעה הרשמית שנשלחה אתמול ממשרד האוצר. אז על מה דיברו כחלון וגילה בכל זאת בשעה וחצי שלאחר מכן? אולי על הבנקים.

 

אם קובי מימון בכלל לא בעל השליטה בישראמקו, למה כחלון צריך לפסול את עצמו?

 

ולסיום, חידה: כחלון פסל את עצמו מלעסוק בענייני הגז בגלל חברותו עם איש העסקים ואיל הגז קובי מימון. אבל אם להיצמד לעובדות היבשות, מימון הוא בכלל לא איל גז. בעל השליטה הפורמלי בחברת ישראמקו הוא בכלל אדם אחר בשם חיים צוף.

 

אפילו ההודעה הרשמית של משרד האוצר מאתמול היתה מאוד זהירה בניסוח שלה, והגדירה את מימון כ"אחד מראשי הקבוצות שלהן אחזקות בתחום". אבל אם מימון, פורמלית, אינו הבעלים של ישראמקו, מדוע כחלון היה צריך לפסול את עצמו?

 

זו שאלה שתישאר ללא תשובה, אבל היא בהחלט נותנת חומר נוסף למחשבה על מה שמתנהל בישראמקו ברמה הפורמלית, ומה שקורה בה מאחורי הקלעים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x