שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ניתוח כלכליסט

כך השתלט השוק הפרטי על השירותים החברתיים בישראל

אבחון בעלי מוגבלויות ושירותים רפואיים בבתי ספר – אלו רק חלק מהשירותים החברתיים שהעבירה המדינה לידיים פרטיות לאורך השנים. הרווחים השל החברות עלולים לבוא על חשבון תנאי התעסוקה של העובדים ואיכות השירות לאזרחים

מיקי פלד 06:5403.03.15

לפני שבועיים הציג שר הרווחה לשעבר מאיר כהן את מצע מדיניות הרווחה של יש עתיד. הוא הבטיח כי אם יחזור לתפקיד הוא יפסיק את מדיניות ההפרטה של שירותי הרווחה, ולראייה הציג קבלות מכהונתו. לדוגמה: כאשר משרד הרווחה פירסם מכרז למיקור חוץ של וועדות הערר של הביטוח הלאומי, נכתב שהמתמודדים במכרז יוכלו להיות רק גופים ציבוריים, כמו למשל בית חולים ממשלתי. אלא שכהן לא ציין כי לאותיות הקטנות של אותו מכרז התווסף סעיף שמאפשר לזוכים לשכור חברה פרטית שתבצע עבורם את העבודה. חברת קבלן. זו רק דוגמה אחת לאופן שבו מתבצעים הפרטה ומיקור־חוץ של שירותים חברתיים במדינה. המגזר הפרטי מודע לכך היטב ומרוויח בהתאם. 

בדיקת "כלכליסט" במאגרי המכרזים של משרדי הממשלה ומולם, עם מומחים להפרטה, חושפת כמה מהחברות המרוויחות ביותר מתהליך ההפרטה הזה, שהחל שנות ה־90 והאיץ בשנים האחרונות. החברות האלו למדו היטב איך לגשת למכרזים ממשלתיים והן משקיעות בכך משאבים רבים. הבדיקה העלתה כי בחלק גדול מהמקרים מדובר בגופים שלכל היותר מתמחים בכל דבר שנמצא תחת הכותרת "אספקת שירותים": משירותי ייעוץ לרשות מקרקעי ישראל ועד לתפעולם של אלפי מורים שמספקים לימודי העשרה לתלמידי בתי הספר.

 

 

279 מיליון שקל תמורת חיסכון ב"כאב ראש"

 

בחודשים הקרובים אמור הביטוח הלאומי לפתוח סניף שני לפרוייקט בשם יד מכוונת, שבאופן לא מוצהר מנסה להתחרות בחברות למימוש זכויות רפואיות. הרעיון הוא ליצור מקום בו אזרח שרוצה להגיש בקשה להכרה בנכות לוועדות הרפואיות של המוסד יוכל לקבל את ההדרכה איך לעשות זאת בצורה המיטבית, וללא תשלום, כך שייגברו הסיכויים שהוא יקבל את מבוקשו.

 

אלא שמי שנותן את השירות לאזרחים בסניף הראשון של הפרוייקט בחיפה הם לא עובדי הביטוח הלאומי, אלא עובדי חברת פמי פרימיום הפרטית, המוכרת יותר כמי שמספקת שירותי אינסטלציה. פמי מעסיקה גם את אחיות בריאות התלמיד במחוז המרכז עבור משרד הבריאות תמורת כ-77 מיליון שקל מאז ספטמבר 2013, ומספקת את שירותי הרפואה לתלמידים בחינוך המיוחד מטעם משרד החינוך תמורת 40 מיליון שקל בשנה. פמי היא רק דוגמה אחת לאותן חברות שהשיגו נתחים נאים מהפרטת השירותים החברתיים. חברות אחרות הצליחו להגיע לכמה מהשירותים הרגישים ביותר שמדינת ישראל אחראית עליהם, ובמיוחד לשירותים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים שאמורים לספק משרדי הרווחה, הבריאות והכלכלה.

 

למשל חברת פרוייקטים שיקומיים, שמתמחה בהפעלת הוסטלים לבעלי מוגבלויות. היא מעריכה כיום עבור משרד הכלכלה את יכולת העבודה של אנשים עם מוגבלות, שקובעת גם את שכר המינימום שניתן לשלם להם. לדוגמה: אם העובדים של פרוייקטים שיקומיים יקבעו שאדם הוא בעל יכולת עבודה של 50% מזו של אדם רגיל, כשהוא ימצא עבודה, שכר המינימום שלו יהיה 2,150 שקל בחודש ברוטו למשרה מלאה. החברה מספקת את השירות יחד עם עמותה של בית לוינשטיין עבור סכום מצטבר של כ-15 מיליון שקל. החברה מספקת שירותים גם למשרדי הבריאות והרווחה, כמו למשל תפעולן של מרפאות לנפגעי נפש.

 

לצד שתי אלו פועלת החברה מרמנת, שמתמחה ב"להוציא אלינו את 'כאב הראש' של ניהול וביצוע פרויקטים מורכבים". כך על פי האתר שלה. סיסמת השיווק הזו כנראה דיברה אל משרד החינוך, שנתן לה בשנה שעברה 279 מיליון שקל עבור מגוון של שירותים – החל מלימודים לנוער מנותק ועד להטמעת רפורמות אופק חדש ועוז לתמורה במערכת החינוך.

 

אם המדינה היתה רוצה להלאים את כל השירותים האלו, היא היתה צריכה גם להפוך את העובדים לעובדי מדינה. המשמעות היא אבדן של מה שנהוג לקרוא "גמישות ניהולית" – היכולת של מנהלים במגזר הפרטי לנייד עובדים, להעסיק אותם ולפטר אותם (שכן הם נטולי קביעות). לכן משרדי הממשלה מעדיפים לרכוש שירותים ולא לגייס עובדים. מנכ"ל משרד הרווחה לשעבר נחום איצקוביץ', אמר בעבר כי קניית שירותים היא יעילה ונוחה יותר למשרד מאשר הקמה של עוד שירות בהספקה ישירה של הממשלה. בכך הוא לא התכוון לעלות השירות, שכן זו לעיתים קרובות לא זולה יותר מאשר אם השירות היה מופעל ישירות על ידי המדינה, אלא ליכולת לשלוט בכח האדם.

 

במשרדי הממשלה מאמינים שקבלן פרטי יבצע את העבודה טוב יותר מאשר פקידי ממשלה שנתונים לסבך של בירוקרטיה שמשאירה מעט מאוד מקום לשיקול דעת, מה שחברה פרטית לא מחוייבת בו. הגמישויות האלו – בעובדים ובבירוקרטיה – אמורות לאפשר גם שינויים דינאמיים של השירותים בהתאם לצרכים.

 

הפגנה על יוקר המחייה באוגוסט 2011 הפגנה על יוקר המחייה באוגוסט 2011 צילום: אוראל כהן

 

מה הבעיה עם הפרטה?

 

מיקור חוץ שכזה דורש תשומת לב מיוחדת לפיקוח על השירות שניתן על ידי גופים פרטיים. וכאן בדיוק הבעיה הגדולה ביותר של השירותים הללו. על פניו לא אמורה להיות בעיה גדולה של פיקוח משום שהחברה הפרטית יודעת שאם המשרד הממשלתי לא מרוצה הוא יכול בכל רגע נתון להחליף את הספק. אלא שהמציאות לא תומכת בהנחה הזו. כך לדוגמה קרה ב־2007 כאשר הפכו אחיות בריאות התלמיד מעובדות מדינה לעובדות של קבלן פרטי; לקח למשרד הבריאות 5 שנים ודו''ח מיוחד של מבקר המדינה להבין שהשירות שניתן הוא לקוי, להוציא מכרז חדש ואפילו להלאים את השירות במחוז הדרום. ד''ר רונן מנדלקרן, ממרכז חזן לצדק חברתי, שחקר את נושא הפרטת שירותי הרווחה אומר זאת במפורש: ''לא ברור כמה פקחים צריך ואיזה סוג פיקוח. צריך ששירות יגיע לקטסטרופה כדי שהוא יופסק''.

 

הפרטת השירותיים החברתיים יוצרת בעיה קשה: התחלופה התכופה של ספקי השירות פירושה גם החלפה של צוות העובדים. כאשר כל 3־5 שנים מתחלף הצוות, כי חברה אחרת זכתה במכרז לתפעול ההוסטל או המרפאה, נפגעים הטיפול שלשמו הוקם המקום מלכתחילה ואיכותו.

וישנה הבעיה של השכר הנמוך. גם אם יהיה רצון לשפר את התנאים של עובדי הקבלן, יהיה קשה לעשות זאת, שכן שכרם של העובדים נקבע במכרז, בו הספק מתחייב למחיר עבור איכות וכמות, וישנה תחרות בין המתמודדים על היחס. לפיכך, שיפור השכר והתנאים של העובדים עובר דרך המשרד הממשלתי שהוציא את המכרז, והדבר עשוי להוביל לתביעות של החברות שהפסידו בו בטענה לשינוי תנאים בדיעבד.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x