מדוע גם לכם לא תהיה עבודה בעוד חמש שנים

מבין הגורמים שמשנים את שוק העבודה, ישנם שלושה בולטים:

1. מכללות רבות מציעות תארים אטרקטיביים לכאורה והדור הצעיר לומד הרבה יותר מהדורות שקדמו לו. הדבר מוביל לכך שברוב המקצועות יש כבר עודף של עובדים ומנהלים וכתוצאה, סט היכולות העדכני כולל יותר מאשר ידע מקצועי, אשר אינו מהווה עוד יתרון.

2. ברוב הענפים גוברת התחרותיות. על מנת לשרוד, התייעלות מתמדת באמצעות צמצומי הוצאות דרמטיים הינו כורח עבור רוב הארגונים. בענפים רבים, המשאב האנושי הינו המשאב היקר ביותר, אנשים הם ההוצאה הגדולה ביותר. על מנת לעמוד ביעדי צמיחה ורווח, ארגונים ייפרדו מעובדים רבים אשר נחשבו בעבר ל- "מתאימים" ו- "אפקטיביים".

3. הטכנולוגיה משנה את חוקי המשחק אנשי מקצוע רבים (כגון זבנים, מתווכים, סוכני ביטוח, רואי חשבון ועורכי דין) יהיו בסיכון גבוה עקב שינויים דרמטיים שיחולו במקצועות שלהם.

גם מנהלים מוכשרים אינם יכולים עוד לנוח על זרי הדפנה. אם בעבר היה מבקש המנכ"ל מהיועץ המלווה אותו לשכנע מנהלים אלו להשתלב בתהליכי הדרכה ופיתוח, הרי שכיום התפתחה דינמיקה תובענית של דרישה להתפתחות אישית מתמדת. במציאות הגועשת של תחרות ושינויים אשר מאפיינת את העולם העסקי בימינו, אמירתם של רוב המנכ"לים דומה: "אם הוא לא חלק מהפתרון, אזי הוא חלק מהבעיה". בעולם בו ארגונים נדרשים בעקביות להתייעל, מנהלים שאינם מספקים דבר מעבר ליכולתם המקצועית יגלו שמשרתם בסכנה. והדבר בולט עוד יותר כשמדובר במנהלים או בעובדים זוטרים יותר, אשר הצעת הערך שלהם לארגון אינה גבוהה.

לשכת התעסוקה, איך תדאגו לא להגיע לשם? צילום: רוני שיצר

אם כך, מהם הגורמים לכך שגם אתם עלולים למצוא את עצמכם בעוד חמש שנים ללא הצעת ערך ומחוץ למעגל העבודה? (ואם עברתם את גיל הארבעים, הסבירות לכך היא כפולה)

1. לא קראתם את המפה החדשה ולא הבנתם שיכולות מקצועיות הן תנאי הכרחי להצלחה אבל בהחלט לא תנאי מספיק. המשכתם להאמין שאם הייתם מוערכים לפני עשר שנים כאנשי מקצוע מהשורה הראשונה, עדיין יש לכם את זה.

2. אתם לא מאמינים שאנשים יכולים להתפתח ולהשתנות ולרכוש מיומנויות חדשות. למרות שאתם ערים לכך שהעולם הארגוני השתנה (וכך גם כל התהליכים הארגוניים), אתם עדיין מאמין שאנשים לא משתנים. אתם בעלי דפוס חשיבה ("מיינדסט") שנקרא דפוס חשיבה מקובע –"מיינדסט של הישארות במקום". אתם מאמינים ש- "מה שלא שבור, לא צריך לתקן". אתם לא בנויים ליצור מציאות חדשה, לפרוץ גבולות ולחשוב מחוץ לקופסא.

3. האמנתם להורים שלכם שאמרו לכם שאם רק יהיה לכם תואר אקדמי טוב, החיים הכלכליים שלכם יהיו טובים. זה היה נכון בתקופה שבה הם עצמם השתלבו בשוק העבודה. אבל, כיום, אנו חיים בעידן שיש בו יותר אנשי מקצוע ממה שהשוק זקוק לו, ברוב המקצועות. ולכן, התואר האקדמי הינו אמנם תנאי ראשוני והכרחי לכך שמישהו יעיין בקורות החיים שלך, אבל עדיין לא תנאי מספק להמשך.

4. אתם עוסקים במקצוע שאתם לא ממש אוהבים ולכן, כמו ל-80% מהעובדים, אין בכם תשוקה והתלהבות למקצוע שלכם. אתם באים בבוקר לעבודה בלב כבד, מחכים לסוף היום בו תוכלו ללכת הביתה – וכולם מרגישים את זה.

5. אתם מגיעים לעבודה, עושים את המינימום הנדרש עבור הארגון ולקוחותיו וחושבים לעצמכם "עבור הכסף שמשלמים לי, שיגידו תודה שאני בכלל מגיע בבוקר...". אבל אתם לא מבין שמישהו כבר סימן אתכם כמנהלים (או כעובדים) עם הצעת ערך נמוכה לארגון ומתכנן להפרד מכם ברגע שרק יוכל.

6. לא פיניתם זמן לפיתוח אישי, כי אתם הרי כל כך עסוקים בשוטף. לא בניתם תכנית פעולה ולא סימנתם לכם יעדים להתקדמות בשנים הבאות. אינכם יודעים כיצד להשתמש בכל משאבי הארגון כדי להתפתח. חוץ מזה, חשבתם שבארגון מצליח כמו שלכם בטח מישהו ממשאבי אנוש או הדרכה היה בונה לכם תכנית כזו, אם היה חושב שזה חשוב.

7. למעשה, במקום להיות חלק מהפתרון, הפכתם את עצמכם לחלק מהבעיה - בהתנגדויותיכם לשינויים ובכך שלא הפנמתם שאין ברירה וכל הארגונים (ועובדיהם) יצטרכו להשתנות כדי לשרוד ולהצליח עוד הלאה. לא הבנתם שהתנגדות לשינויים "כל-כך שייכת למאה ה- 20".

אז מה אנו חייבים לחשוב ולעשות כדי לשמור על מקום עבודתנו?

להפנים שהעולם השתנה. להפנים שהחוקים שהובילו אותנו עד כה להצלחה אינם מספיקים עוד.

צריך להבין שפיתוח הקריירה שלנו חשוב לא פחות מהחסכונות שלנו או הפנסיה שלנו. יש לקחת בעלות על פיתוח הקריירה שלנו ולעמוד על החוקים החדשים במקצוע בו אנו עוסקים.

אנו חייבים להבין שיותר מתמיד אנו חיים כיום בעולם של ערך ולכן עלינו לבחון את הצעת הערך העכשווית שלנו (סט היכולות והמיומנויות בפן המקצועי, העסקי, המנהיגותי והרך) לארגון בו אנו עובדים. באיזו מידה אנו נחשבים כנכס ולא כנטל?

על מנת לעשות זאת יש להסתכל על מי שנחשבים למוכשרים בארגון, בתפקיד הנוכחי שלנו או בתפקיד אליו אנו שואפים, ולנסות לעמוד על הגישה וסט היכולות שלהם. בהתאמה, עלינו להציב לעצמנו יעדים אישיים לשיפור הצעת הערך ולבנות תכנית פעולה. תכנית פעולה זו חייבת לכלול אספקטים שונים: יכולות מקצועיות, שפות, טכנולוגיות, חשיבה גלובלית ומרכיבי אינטליגנציה רגשית כגון גמישות, יכולת בין-אישית ופתרון בעיות.

והכי חשוב - בכל מצב או שינוי, לדאוג שתמיד נהיה חלק מהפתרון ולא חלק הבעיה.

הכותבת היא מובילת המיזם: "I-21, הצלחה במאה ה-21", ומחברת הספר "לחתור במים לבנים: הצלחה במאה ה- 21".