בבית היתומים של ההייטק

מנגד, ריטליקס החלה את דרכה ב־1982 והפכה למובילה בתחומה, כשעם לקוחותיה נמנים שמות גדולים דוגמת ענקית הקמעונאות הבריטית טסקו. לאחר רכישתה בידי NCR בשלהי 2012, התעוררה התקווה שהיא לא תלך בדרכה של סאיטקס אל תהום הנשייה. אלא שהחדשות האחרונות מלמדות אחרת.

אלי רוזנר, מנכ"ל ריטליקס צילום: עמית שעל

אות הפתיחה לדעיכת שתי החברות היה העזיבה של הדמויות הדומיננטיות בהן, שעיצבו אותן בדמותם – אפי ארזי ז"ל בסאטיקס ובארי שקד בריטליקס. ארזי, שהביא את סאיטקס לשיא הצלחתה החליט לפרוש מהחברה זמן קצר לאחר מכן, ואילו תפקידו של שקד בריטליקס הלך והצטצמצם עם כניסתם של משקיעים חדשים לחברה, עד שהוא פרש ממנה באופן סופי.

שני המקרים הם עדות לכך שחברות ישראליות רבות לא יודעות לבנות לעצמן חזון עצמאי, כזה שמלווה את החברה ושומר על הרוח שלה ללא תלות בבעלי מניות או במנהלים דומיננטיים. דעיכתה של סאיטקס אמנם לא מנעה הקמה של תעשייה ישראלית משגשגת בתחום הדפוס הדיגיטלי, אבל היא עדיין סיפור אחר, ולא ברור איזו מורשת תשאיר החברה אם היא תיעלם.