$
בארץ

בדיקת כלכליסט

בור בתקציב של 17 מיליארד שקל מההתחייבויות של לפיד

עלות ההבטחות שפיזר שר האוצר, מדירות ללא מע"מ עד תוספת לניצולי שואה, מסתכמת ב־7 מיליארד שקל; בנק ישראל כבר הודיע כי כדי לעמוד בהתחייבויות הקודמות של הממשלה יהיה עליה לקצץ 10 מיליארד שקל מתקציב 2015; משמעות החריגה המצטברת, בהיקף 17 מיליארד שקל, היא פגיעה בשירותים הציבוריים - או הפרת ההבטחות

עמרי מילמן 07:1207.05.14

שר האוצר יאיר לפיד פיזר לציבור מתחילת השנה הבטחות תקציביות בעלות כוללת של יותר מ־7.2 מיליארד שקל — כך עולה מבדיקת "כלכליסט". הסכום הזה מתווסף, לפי הערכות בנק ישראל, להבטחות קודמות של כ־10 מיליארד שקל, שחלקן עוד מימי הממשלה הקודמת וכבר חורגות ממסגרת התקציב השנתי של הממשלה. בשורה התחתונה, עלות הצעדים שהבטיחה הממשלה לנקוט היא בקנה מידה כולל של לפחות 17.2 מיליארד שקל, שיצטרכו לבוא על חשבון שירותים ציבוריים אחרים.

 

פוליטיקה חדשה־ישנה

 

בכל פעם ששר האוצר מבטיח עוד הבטחה ונשאל מאיפה הכסף ליישומה, הוא מספק הסברים שונים, אך בעיקר מתמקד בקיצוץ תקציב הישיבות הלא־ציוניות. הקיצוץ הזה עמד על כ־400 מיליון שקל ונשחק לאורך הדרך, אך גם אם היה נחסך במלואו, הוא לא היה מתקרב להספיק למימון ההבטחות הרבות.

 

אפשרות אחרת למימונן היא העמקת גביית המסים והמלחמה בהון השחור. לפיד אף ציין כמה פעמים הסתמכות על העמקת הגבייה. עם זאת, לא מדובר בפתרון אמיתי. תקרת ההוצאה השנתית קבועה בחוק שיזם שר האוצר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. על פי כלל ההוצאה החדש, תקציב המדינה יכול לגדול בכל שנה רק ב־2.6% (לעומת 3.8% לפי כלל ההוצאה הקודם), כלומר ההוצאה מוגבלת ללא קשר להכנסות. גידול בהכנסות המדינה יכול להיות מוקצה להקטנת הגירעון או לתשלום על הוצאות הריבית, שהן אכן מטרות ראויות, אך לא יכול לשמש לכיסוי ההוצאות החורגות של הממשלה. למעשה, כדי לחרוג מהתקציב הקיים השר יצטרך לשנות בחקיקה את השינוי שהוא עצמו עשה רק לפני כמה חודשים.

 

 

מכאן אפשר להסיק כי הדרך היחידה להתמודד עם ההבטחות הללו היא קיצוץ בשירותים הקיימים, או לחלופין ­— הפרת אותן הבטחות. אז שר האוצר אכן מדבר על "שינוי סדרי עדיפויות", אך השאלה היא אם מה שיקוזז יהיה על בסיס המדיניות שבשמה נבחר או בשל לחצים ואינטרסים סקטוריאליים שונים, כפי שקרה עד כה, שלרוב פגעו במעמד הביניים ובמעמדות שתחתיו.

 

ומה אם שר האוצר בכל זאת יתעקש על עמידה בכל ההתחייבויות? הדרך היחידה ליישם זאת היא הגדלת הגירעון. הבעיה היא שרק לפני שנתיים, ב־2012, סיימה הממשלה את השנה בגירעון כפול מהמתוכנן בגלל הבטחות ללא כיסוי. למעשה, אנו חוזרים לאותה נקודה בעייתית, ונראה כי בפוליטיקה החדשה, כמו בישנה, לא הפנימו שלכל אמירה יש משמעות תקציבית ושכל הון פוליטי בא על חשבון תקציב המדינה.

 

בין התוכניות הרבות שצריך לממן ישנן גם כאלה שבשלב זה לא ניתן להעריך את עלותן, אבל אין ספק שהיא תהיה גבוהה. הבולטת שבהן בכל שנה היא מערכת הביטחון. נכון להיום, על פי המתווה הרב־שנתי, תקציב הביטחון צפוי לגדול בשנה הבאה במיליארד שקל, ובמשרד הביטחון כבר פנו בבקשה תקציבית גבוהה בהרבה — 8 מיליארד שקל.

 

עוד מכשול הצפוי לתקציב הוא הוועדות השונות הפועלות כרגע כדי לדאוג לרווחת הציבור, שסביר להניח שמסקנותיהן ידרשו תוספת תקציבית משמעותית בתחומי פעילות שונים. הבולטות שבהן הן ועדת גרמן, שאמורה לרפא את מערכת הבריאות הקורסת, וועדת אלאלוף, שפועלת לגיבוש המלצות לצמצום העוני בישראל. מההמלצות הראשונות של ועדת אלאלוף כבר ניתן לראות כי עלות היישום של מסקנותיה תגיע לסכומים בלתי מבוטלים כדי לממש מטרות כמו הגדלת קצבאות הבטחת הכנסה, הגדלת קצבאות ילדים, הרחבת טיפולי שיניים משמרים במסגרת סל הבריאות לילדים ולקשישים ורפורמה בביטוח לסיעוד ציבורי. רק התוכנית להגדלת קצבאות הילדים מוערכת ביותר מ־3 מיליארד שקל.

 

יאיר לפיד יאיר לפיד צילום: אוראל כהן

 

מלבד הוועדות יש כמה שאלות פתוחות שדורשות מענה כלשהו, כמו ההחלטה להגדיל את מספר היישובים הזכאים להטבות מס. כיום עלות ההטבה היא כ־750 מיליון שקל, אך בעקבות הרחבת הרשימה היא עלולה לגדול ל־2 מיליארד שקל אם שיעורי ההטבה לכל זכאי יישארו כפי שהם. בעיה נוספת היא הסכם השכר עם עובדי המדינה, שהמשא ומתן עליו אמור להיפתח מחדש בקיץ ולהגדיל את הוצאות הממשלה בשנה הבאה בכמיליארד שקל.

 

לאלה צריך להוסיף את העלויות החדשות שייווצרו מסגירת רשות השידור ופתיחת הרשות החדשה. החוק, שהתקבל בממשלה אך צריך לעבור בכנסת, מבטל למעשה את האגרה המשולמת היום וכך מפחית את הכנסות המדינה; בשביל לממן את הרשות החדשה שאמורה להיפתח ב־2015 יש צורך בתוספת תקציב שנתית של 150–200 מיליון שקל.

 

במהלך השנה ניתנו גם הבטחות קונקרטיות יותר, ובהן כמה שכבר יצאו לפועל. עם זאת, רק לחלקן מצא האוצר מקור תקציבי קבוע. בין התוכניות שעדיין לא ברור מקור התקצוב שלהן ישנן תוכנית ההזנה לתלמידים המוערכת ב־230 מיליון שקל, הקמת מעונות סטודנטים המוערכת ב־150 מיליון שקל, תוכנית לעידוד יצוא שהיקפה 50 מיליון שקל וסיוע לניצולי השואה שמוערך במיליארד שקל ואמור להתחיל כבר בחודש הבא. בימים האחרונים הודיעה הממשלה כי תקדיש גם מענק של 1.4 מיליארד שקל לחברת אינטל תמורת שדרוג המפעל בקריית גת. סכום זה עתיד להיפרס על פני כמה שנות תקציב שמספרן עדיין לא ידוע.

 

לסכומים אלה יש להוסיף את התוכניות המדוברות להפחתת מחירי הדיור - 0% מע"מ ומכרזי מחיר מטרה, שעלותן מוערכת ב־3.5 מיליארד שקל. הטבת ה־0% מע"מ, ככל הוצאות הממשלה על תחום הקרקעות, מגיעה מתקציב נפרד. ההכנסות מגיעות ממכירת קרקעות בידי מינהל מקרקעי ישראל ומיועדות לפיתוח קרקעות, לדיור ולתשלום שכר לעובדי המינהל. כך שכל נושא הדיור, שמקורו מאותו תקציב נפרד, הוא למעשה בועה תקציבית שבתוכה גם כן יצטרכו באוצר לתעדף בין תוכניות, ולכן אפשר למצוא בפקידות הבכירה באוצר כאלה שמוטרדים מריבוי התוכניות בנושא - מחיר המטרה והטבת מע"מ 0%, שמקדמים שר האוצר ושר השיכון.

 

כמו כן, הממשלה סוחבת על גבה התחייבויות משנים קודמות עם אבני דרך ב־2015 כמו פיתוח כבישים. בקיץ הקרוב יסתיימו הסכמי השכר הקיימים במגזר הציבורי, וגם כאן טמון פוטנציאל להתחייבויות תקציביות חדשות.

 

 

בנק ישראל כבר הזהיר מפני הבעיה

 

עוד בסוף 2013, לפני שההבטחות החדשות נערמו, הציג בנק ישראל בדו"ח השנתי שלו תמונה עתידית קודרת של תקציב המדינה. הכנסות המדינה ב־2015, לפי הערכות הבנק, יעמדו על כ־253 מיליארד שקל. לצד זאת, ההוצאות שלהן התחייבה הממשלה עומדות באותה השנה על 354 מיליארד שקל, וזאת בזמן שעל פי כלל ההוצאה היא לא יכולה להוציא בה יותר מ־342 מיליארד שקל. הנגידה הציגה עוד בעיה בהקשר זה — כדי לעמוד ב־2015 ביעד הגירעון של 2.5% הכנסות המדינה צריכות לגדול ב־8 מיליארד שקל. בהתחשב בעובדה שלא מתוכננת העלאת מסים ב־2015, לא ברור איך ניתן יהיה לעמוד בכך.

 

באותו הדו"ח העריך בנק ישראל כי המדינה סובלת ממחסור של 20 מיליארד שקל (12 מיליארד שקל בצד ההוצאות ו־8 מיליארד שקל בצד ההכנסות). מאז התווספו לממשלה התחייבויות שעלותן 7.2 מיליארד שקל לפחות. וזה כאמור מבלי להתחשב בכל הוועדות והתוכניות שמצויות כרגע בשלבים מוקדמים ועלותן עדיין לא ידועה.

 

כדי לעמוד בתקרת ההוצאות כפי שנקבעה ייתכן שהאוצר ייאלץ לקצץ בצורה נרחבת בשירותים הקיימים — ברווחה, בבריאות, בחינוך, בתשתיות וכו'. כל זה מטריד במיוחד משום ששיעור ההוצאה הציבורית כאחוז מהתמ"ג בישראל, על פי ה־OECD, הוא מהנמוכים בעולם והיה 16% ב־2011. זאת כאשר השיעור הממוצע בארגון הוא 19%, ותחתינו נמצאות רק קוריאה, טורקיה ומקסיקו. כשהשירותים הציבוריים ניתנים מלכתחילה במשורה, קיצוצם וכל שינוי שצפוי להיות בהם יכאבו במיוחד.

 

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "בימים אלה החל תהליך גיבוש תקציב המדינה, שבמסגרתו תקבע הממשלה את סדרי העדיפויות לשנת 2015 ואת ההתאמות הנדרשות כפי שמתקיים בכל שנה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x