התוצרת החקלאית בישראל יקרה ב־11% לעומת ממוצע ה־OECD

לתמיכה של ישראל בחקלאים שלה יש מחיר כלכלי וחברתי כבד. כך עולה מדו"ח של ה־OECD, שבחן את מדיניות התמיכה בחקלאות ב־47 מדינות, שאחראיות ל־80% מהתוצר החקלאי העולמי. ממצאי הדו"ח שפורסם בשבוע שעבר מראים כי בממוצע סחורות חקלאיות יקרות בישראל ב־11% לעומת ממוצע ה־OECD. הפערים הגדולים ביותר נמצאו בבשר בקר ובחלב.

מחברי הדו"ח מפצירים בישראל ובמדינות נוספות לאמץ מדיניות רגולטורית מקלה יותר, להמשיך להפחית את התמיכות בחקלאים וכן לא לתמוך בהם באמצעות מסים עקיפים כמו מכסים.

כמו כן כולל הדו"ח המלצה לבחון את העלאת מחיר המים לחקלאים בישראל, במטרה לדרבן את החקלאים להיות יעילים יותר. בדו"ח צוין כי ישראל רשמה בשנים האחרונות הצלחות רבות בשכלול המערכים הסביבתיים של החקלאים, אך צוין עוד כי כיום החקלאים צורכים כ־58% מכמות המים של ישראל, ויש לשקול העלאת תעריפים כדי לצמצם את צריכת המים.

(ארכיון) צילום: מאיר אזולאי

מהדו"ח עולה כי התמיכה הישראלית בחקלאים נמוכה יחסית לממוצע ה־OECD וכן ביחס לממוצע האיחוד האירופי, ועומדת על כשני שלישים מהתמיכה הממוצעת ב־OECD. התמיכה הישראלית נמצאת במגמת ירידה בשני העשורים האחרונים, בדומה למגמה בעולם, כאשר מחירי התוצרת הגבוהים בעולם סייעו למדינה להפחית תמיכתה. התמיכה לחקלאים בישראל עמדה על כ־20% מהתוצר שלהם בשנים 1997–1995, וירדה ל־12% ב־2010–2012.

עם זאת, משום שרוב התמיכה הישראלית וההגנות על החקלאים מוענקת באמצעות מכסי מגן, המערכת יוצרת עיוות במחירי המזון לצרכן. כשישראל מטילה מיסוי גבוה על סחורה מיובאת, היא מעלה את מחיר הסחורה המיובאת לצרכן. העלאת המחיר לצרכן מאפשרת לחקלאים לגבות מחירים גבוהים, שכן מחירי היבוא הגבוהים מלאכותית לא מציבים להם תחרות.

מי שמשלם את החשבון הוא הצרכן הישראלי, שצריך לשלם מכיסו את מחיר התמיכה בחקלאים בכל פעם שהוא קונה בסופרמרקט. לפי מחברי הדו"ח, מבחינת הצרכן היה עדיף אם המדינה היתה מעניקה תמיכה ישירה לחקלאים, ובכך מאפשרת הורדה משמעותית של המכסים ובעקבותיהם את המחירים בשווקים, בלי לפגוע בחקלאים.

מהדו"ח עולה כי ב־1995–1997 שיעור המכסים מתוך ההגנות על החקלאים היה 84%, ואילו ב־2010–2012 שיעור זה צמח ל־89%. הדו"ח מציין כי הרפורמות של הפחתת המכסים בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 וועדות יוקר המחיה הן צעד בכיוון הנכון, אך בטווח הארוך יידרשו צעדים נוספים על מנת להפחית את מחירי הסחורות החקלאיות לצרכן הישראלי.

באופן כללי ממליצים מחברי הדו"ח לכל המדינות לאמץ מדיניות רגולטורים מקלה יותר, ולא להתערב בכל השוק אלא רק במקומות שבהם המדינה מזהה כשל שוק. כמו כן ממליצים המחברים למדינות לתמוך בחקלאות באמצעות תמיכה במו"פ וחדשנות, וכן ליישם מדיניות תמיכה שקופה, בעלת יעדים מוגדרים ואופק של כמה שנים קדימה.

לפי הדו"ח, אחת הבעיות בישראל ובמדינות אחרות בעולם היא ההתמקדות בענף החקלאות המקומי ככזה שצריך לספק את כל צורכי המדינה. מחברי הדו"ח טוענים כי הסתמכות על אספקה עצמית של גידולים חקלאיים מובילה למחירי מזון גבוהים. בנוסף, הם ממליצים להתחיל לזנוח את שיטת המכסות, או שיטות אחרות שמעניקות לחקלאים הכנסה קבועה וצפויה מראש. הם קוראים למדינות לשחרר את החקלאים לתכנן את המשקים שלהם בעצמם ולפצות חקלאים רק במקרה של אסונות טבע ותקלות גדולות אחרות.