מה למדו המנהלים המצליחים מוודי אלן
מנכ"לים מעדיפים לשמור על פער היררכי בינם לבין הכפופים להם, אולם מחקר חדש מצביע כי מנהיגים שהשתמשו בהומור עצמי נתפסו כאמינים ואיכפתיים יותר
המחשבה על הומור עצמי בסגנון וודי אלן לא ממש מלווה באסוציאציות למנהיגות מעוררת השראה. אך במחקר חדש שנערך באוניברסיטת סיאטל, הוצגו לתלמידי תואר ראשון שלושה סרטונים שבכל אחד מהם נראה מנכ"ל חברה מציג בפני העובדים את מנהל הפרויקטים החדש, פאט. לכל הקטעים היה מבנה דומה מלבד שורת המחץ.
בקטע הראשון נראה המנכ"ל אומר: "אני כל כך שמח שפאט הסכים לקבל את המשרה למרות כל מה שהוא יודע עלינו". בקטע השני הוא אומר: "אני כל כך שמח שפאט הסכים לקבל את המשרה למרות כל מה שהוא יודע עליכם". ואילו בקטע השלישי הוא אומר: "אני כל כך שמח שפאט הסכים לקבל את המשרה למרות כל מה שהוא יודע עלי".
וודי אלן צילום: בלומברג
באופן כמעט גורף, דירגו הסטודנטים את המנכ"ל בסרטון השלישי כמנהיג החביב, מעורר האמון והאיכפתי מבין השלושה.
שלושת הסרטונים מייצגים שלושה סוגים של הומור: הראשון הוא הומור עצמי קבוצתי, השני – אגרסיבי ואילו השלישי – הומור עצמי אישי. על פי המחקר, המנהיגים שהשתמשו בהומור עצמי אישי הפגינו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת כוח מנהיגות ועוררו אהדה רבה יותר, נתפסו כאמינים ואיכפתיים יותר ומעוררים עניין אינטלקטואלי.
לפי המחקר, הומור עצמי מחזק את תדמית המנהיג משום שהוא מרכך את תחושת הפער ההירארכי בין מנהיגים לאלו הכפופים לו.
"כולנו טועים", אמרה אחת מכותבי המחקר קולט הופטון. "הודאה בטעות עשויה לעזור לכם ליצור קשרים חזקים עם חברי הצוות שלכם".
