ביקור אובמה כמשל: מה קורה כשבעל המניות מנסה להשפיל את המנכ"ל
בעל המניות העיקרי בחברה אמריקאית שלה סניף בישראל הגיע לארץ, כבש את העובדים כאילו אין מנכ"ל, ואף דרש שהאחרון יתנצל בפני לקוח. ואיך הגיב המנכ"ל?
בשבוע שעבר הגיע לארץ בעל מניות עיקרי בחברה אמריקאית שלה נציגות גדולה בישראל. תהליך ההכנה לביקור היה מוזר למארגנים הישראלים. אפילו זקני החברה לא זכרו רשימת דרישות כה מוזרה. זה לא הסוויטה במלון או הגחמות בארוחות או מכשיר הכושר שהיה צריך להעלות לחדר. לאלה היו רגילים, ובענין זה היה האורח הספציפי הזה דווקא מתון. זו רשימת הפגישות הניהוליות והעיסקיות שביקש לקיים. הרשימה הזו, היא שהטרידה את עוזר המנכ"ל שהיה אחראי על תיאום הביקור. "יש לנו עניין רב מאוד לפגוש את הועד המנהל" כתבו האמריקאים במייל, "אבל בביקור הבא" והמשיכו במסמך שפירט את ההנחיות לביקור.
"הוא רוצה לשוחח עם העובדים בחדר האוכל", אמר עוזר המנכ"ל הישראלי לבוס שלו בקול מודאג, וכשזה ענה: "שיפגש עם מי שבא לו", סיכם העוזר עם עצמו שיש כנראה הרבה דברים בפוליטיקה ארגונית שהוא לא מבין. מדובר בהבעת אי אמון במנכ"ל, הסביר לו חבר שלו, יועץ ארגוני, ככה זה בחברות האמריקאיות הללו. לא אומרים לך בצורה ישירה. רומזים. והעוזר סיכם עם עצמו שאם הוא היה מנכ"ל הוא היה עומד על הרגליים האחוריות בעניין הזה.
ברק אובמה ובנימין נתניהו. העוזר הזדעזע: "הוא דורך עלינו" צילום: אי פי איי
וזה לא נגמר בזה. אחרי הבקשה לשוחח עם העובדים הגיעה הבקשה להפגש עם השותפים העיסקיים. העוזר מיהר ושיגר מייל בו הופיעו כמה מהשותפים עימם מקיימת החברה מערכות יחסים הדוקות, ובעיקר הדגיש את אלו שלמנכ"ל יש איתם יחסים מיוחדים. אלא שהאמריקאי התעלם, ושלח רשימה משלו. הופיעו שם לקוח גדול שיש עמו סכסוך משפטי, ושותף עיסקי שהמו"מ איתו תקוע באופן כה עמוק שחברת האם בארצות הברית כבר נפגעה משרשרת עיסקאות שלא התבצעו עקב כך. "אתה יודע עם מי הוא רוצה להפגש?" הזדעזע העוזר שוב באוזני הבוס, זה אסון! ואחר כך העיז ואמר: "הוא דורך עלינו". והמנכ"ל רק חייך את חיוכו המוכר ואמר: "אמרתי לך, ילד, שיפגש עם מי שהוא רוצה".
הביקור התנהל למופת. הכל תיקתק. הכל היה מנומס. היו"ר נשא נאום נרגש. הסמנכ"לים, שהוזמנו לארוחת צהריים בנוכחות בעל המניות העלו באוזניו כל מיני בקשות מוזרות. אבל גם את זה הוא החליק מעליו בעדינות ובחן. הכל התנהל בדיוק כפי שתוכנן, כמכונה משומנת. רק שהעוזר הלך למות מרוב עצבים. בעל המניות אכן נפגש עם העובדים בחדר האוכל הענק במשרדי החברה. "אתם חייבים להיות אלו שתחוללו את השינוי" הוא אמר להם. "העתיד בידיכם", הוא כמעט לחש. השווה אותם לילדיו. הילך קסמים. בלילה שאחרי המפגש אמר העוזר לאישתו: "היית צריכה לראות איך הם אהבו אותו. קרנו. כאילו אין מנכ"ל. איך הוא הסתחבק עם היו"ר, כאילו אין מנכ"ל. אני במקום המנכ"ל הייתי מת או מתפטר".
ואז הגיע השיא. הדרישה להתנצלות בפני הלקוח בתמורה למשיכת התביעה. "התנצלות?" אמר העוזר כשהתבקש לנסח טיוטה. "התנצלות? אחרי כל מה שאמרנו? אחרי כל המאבק המשפטי הזה? שלא לדבר על כמה שזה עלה". ומה הרג אותו, את העוזר, שעל מי המנכ"ל התעצבן ברגע הזה? לא על בעל המניות שמשפיל אותו, אלא עליו, על העוזר הנאמן שמנסה לשמור על כבודו. "אם אתה לא מסוגל לעזור בניסוח, תגיד ונבקש מהיועץ המשפטי לרשום כמה מילים" הוא נבח. והעוזר, ששונא שכועסים עליו, רץ וניסח.
ביום ראשון שאחרי הביקור הם ישבו יחד, המנכ"ל, והעוזר והדובר וקראו את תקציר העתונות הכלכלית של סוף השבוע. אינסוף מלל של פרשנות נכתב שם על הביקור של בעל המניות. וכן, גם את פרשנות ההשפלה שבצעדי בעל המניות היה מי שטרח להדגיש. העוזר חיפש סדק באדישות של המנכ"ל לכל הארוע הזה. הוא הכיר את החשיבות שהמנכ"ל נותן למה שכותבים עליו בעיתונים וקיווה שפרשנותו לאורך הביקור שעכשיו זכתה להדהוד מהתקשורת תזכה אותו בנקודות אצל הבוס. ולכן הוא שהקריא את הכותרת המדגישה את ההשפלה בקול רם במיוחד ובהדגשה והמתין. והבוס, שלא היה אטום לניואנסים מהסוג הזה חייך ואמר: "תן לי ללמד אותך משהו, ילד. ואני אגיד את זה באנגלית כדי שתבין.
"They didn't hire me so they can't fire me, וזה מה שחשוב. Last I heard יש לי חוזה לארבע שנים. ובעל המניות? אתה יודע בכמה חברות הוא מעורב? יאללה היה, היה נחמד, נסע. ועכשיו, הוא אמר, קרא ליועץ המשפטי ובוא נראה איך נחלצים מההתנצלות הזאת שניסחת. והעוזר שחש פתאום שוב חוויה מוכרת של כוח ושליטה סימס ליועץ המשפטי מיד. בוא דחוף, הבוס רוצה אותך".
