שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

חשיפת כלכליסט

"אחת הסיבות למחאה היא שלא התקיים דיון ציבורי על התקציב"

הפרוטוקלים של ועדת טרכטנברג חושפים את דעתו מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר אייל גבאי על שר האוצר ואת תחזיתו הפוליטית המדויקת למה שקורה כיום. לעומתו, ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל טען שהסיבה למחאה היא ש"לעיתונות לא היה מה לכתוב"

שאול אמסטרדמסקי 07:0524.02.13

ירושלים, 13 בספטמבר 2011, שעת אחר צהריים מאוחרת. הפגישה השישית של ועדת טרכטנברג בעיצומה, בסך הכל שבועיים לפני שהוועדה תסיים את עבודתה ותגיש את המלצותיה לממשלה. אחרי שעות של דיונים אינטנסיביים, וניסיונות חוזרים ונשנים להבין מהן בעצם הסיבות שהצמיחו את המחאה, מה רוצים המוחים ואילו פתרונות אפשר להגיש להם, ביקש מנכ"ל משרד ראש הממשלה היוצא אייל גבאי את רשות הדיבור.

 

גבאי ניצל את העובדה שהדברים נאמרים בחדר סגור ולא בפומבי, והציע הסבר למקור המחאה תוך שהוא עוקץ את שר האוצר יובל שטייניץ. הוא סיפק אז תחזית פוליטית כמעט מדויקת לגמרי למה שקורה בימים אלו, כלומר שנה וחצי לאחר שגבאי אמר את דבריו.

 

קראו עוד בנושא:

הסיבה למחאה

התקציב הדו-שנתי

 

גבאי: "החבר'ה שלי אומרים שאני מרשה לעצמי להגיד דברים שלא הייתי מרשה לעצמי אלא בשבוע שאני עוזב (הדיון נערך שבוע לאחר עזיבתו של גבאי את תפקיד מנכ"ל משרד רה"מ - ש"א), אז אני אמשיך. שמעתי שיש לא־כלכלן שטוען שמגיע לו פרס נובל על כלכלה על התקציב הדו־שנתי (הכוונה לשטייניץ - ש"א). אני חושב שבדיעבדֿ אחת המסקנות שכנראה בגללה לא נחזור על הניסוי הזה, היא שבעולם משתנה, בכלכלה משתנה ותגובות מאוד משמעותיות - אנחנו רואים את זה גם בארץ וגם בעולם - אי אפשר לשים תחזית כזאת ממוסמרת לשנתיים קדימה".

 

ואמנם, רק בינואר 2013 התברר המחיר הכבד של התקציב הדו־שנתי והעובדה שהוא מאלץ את משרד האוצר להעמיד תחזיות שנתיים וחצי לפני שהגיע מועדן, ובתקציב המדינה נפער גירעון של 39 מיליארד שקל - רובו בגלל פספוס בתחזית ההכנסות ממסים.

 

אייל גבאי: "שמעתי שיש לא־כלכלן שטוען שמגיע לו פרס נובל על כלכלה על התקציב הדו־שנתי (הכוונה לשטייניץ - ש"א). אני חושב שבדיעבד,ֿ אחת המסקנות שכנראה בגללה לא נחזור על הניסוי הזה, זה שבעולם משתנה, בכלכלה משתנה ותגובות מאוד משמעותיות, אנחנו רואים את זה גם בארץ וגם בעולם, אי אפשר לשים תחזית כזאת ממוסמרת לשנתיים קדימה" אייל גבאי: "שמעתי שיש לא־כלכלן שטוען שמגיע לו פרס נובל על כלכלה על התקציב הדו־שנתי (הכוונה לשטייניץ - ש"א). אני חושב שבדיעבד,ֿ אחת המסקנות שכנראה בגללה לא נחזור על הניסוי הזה, זה שבעולם משתנה, בכלכלה משתנה ותגובות מאוד משמעותיות, אנחנו רואים את זה גם בארץ וגם בעולם, אי אפשר לשים תחזית כזאת ממוסמרת לשנתיים קדימה" צילום: עמית שעל

 

וגבאי ממשיך: "אתם לא אומרים את זה, אבל אני חושב שצריך גם לראות את העיתוי של המחאה. אני חושב שאחת הסיבות שהמחאה פרצה היא שלא התקיים דיון שאמור היה להתקיים ביולי, דיון ציבורי על תקציב המדינה. שימו לב, ביולי הממשלה יושבת על תקציב המדינה, יש כור היתוך של כל המתח הכלכלי במדינת ישראל, שבא לידי ביטוי בדיון מאוד מאוד משמעותי. לא היה את זה, וזה חסר, היה חסר בציבוריות הישראלית את הדיון הזה. למעשה מה שאנחנו עושים, בזעיר אנפין, מוביל את הדיון על תקציב 2012".

 

ובאותה נשימה גבאי גם חשף משהו שהוא בבחינת סוד גלוי במסדרונות משרד האוצר, אבל לא ממש ידוע למרבית הציבור - העובדה שדיוני התקציב הם לא באמת דיונים על סדר עדיפויות, אלא רק בשוליים של השוליים. גבאי: "מי שמכיר את עולם הדיון על תקציב המדינה, בסוף בסוף בסוף, הדיון האמיתי זה על 4 מיליארד שקלים שעוברים מצד לצד בהכנסות והוצאות. זה העולם, 4 מיליארד השקלים האחרונים בהכנסה ו־4 מיליארד השקלים בהוצאה. אין יותר מזה. זה כל הדיון התקציבי שבאמת מתקיים. אז מה שאנחנו עושים היום זה דיון על התקציב".

 

מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה: "חבל שזה מתקיים פה ולא בכנסת".

 

גבאי: "זה יגיע גם לכנסת. ואני גם מבטיח לך, שכשהאוצר יכין את חוק ההסדרים של טרכטנברג, הוא ידחוף בדרך עוד כמה דברים. אתה חושב שיגיע רק החוק הזה? הוא לא יגיע לבד".

 

ובנקודה הזו, במה שעתיד להתברר כתחזית כמעט מדויקת במלואה, מבצע גבאי ניתוח פוליטי כלכלי מבריק של הקשיים התקציביים שעומדים בפני הפוליטיקאים, ושל מה שעתיד לקרות בעקבותיהם.

 

גבאי: "בתקציב 2013, זו לא הממשלה הנוכחית שתחליט לגביו, זו תהיה הממשלה הבאה. לא יודע, שלי יחימוביץ' תנצח סיבוב שני, ואז יהיה בכלל סיפור אחר. הממשלה הנוכחית, לא בשלהי ימיה תעביר תקציב לשנה נוספת. ולכן יכול להיות שתהיה החלטת מדיניות שאולי לא נאהב, אבל שלי יחימוביץ' או עמיר פרץ ינצחו במפלגת העבודה, יסחפו את כל המחאה, יחליטו מחר שבכלל מעלים את ההכנסות ואת ההוצאות, ויכול להיות שבמסווה של מחאה חברתית נקבל את יאיר לפיד ונקבל את הניאו־ליברליזם של אבא שלו, ונקבל בכלל קפיטליזם יותר קיצוני ממה שיש היום".

 

מנואל טרכטנברג: באיזשהו מקום זה נס משמים שהוועדה קמה בדיוק בנקודת הזמן הזאת, שהיתה יכולה לתת אמירה מאוד חדה על ביטול, לא על דחייה ולא על השהיה אלא על ביטול המשך הורדת המס, כי זה אי אפשר היה, אי אפשר היה לאור המציאות שנגלית לנו כאן בגרפים האלה, ואנחנו מבינים את המשמעויות של זה מנואל טרכטנברג: באיזשהו מקום זה נס משמים שהוועדה קמה בדיוק בנקודת הזמן הזאת, שהיתה יכולה לתת אמירה מאוד חדה על ביטול, לא על דחייה ולא על השהיה אלא על ביטול המשך הורדת המס, כי זה אי אפשר היה, אי אפשר היה לאור המציאות שנגלית לנו כאן בגרפים האלה, ואנחנו מבינים את המשמעויות של זה צילום: מיקי אלון

 

רפי מלניק, המשנה לנשיא המרכז הבינתחומי: "אני חושב שההערה של אייל על חוסר הדיון על תקציב המדינה כמקור למחאה היא באמת הערה מבריקה".

 

יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה: "זו לא הסיבה במקרה הזה. הסיבה היא שבעיתון לא היה מה לכתוב אחרת".

 

תקציב המדינה

כבר אז נחשפה בעיית הגירעון

 

האתגר התקציבי הנוכחי בישראל, שכולל חריגה מתקרת ההוצאות המותרת בהיקף של כ־14 מיליארד שקל וכנראה חור נוסף בצד ההכנסות, כבר אובחן בעת דיוני ועדת טרכטנברג באוגוסט־ספטמבר 2011, כלומר לפני שנה וחצי. במילים אחרות, נתניהו ושטייניץ לא יכולים להגיד שהבעיה הזו צצה יש מאין. אנשי המקצוע זיהו אותה והתריעו. השאלה היא רק האם הדרג הפוליטי העדיף להתבשם בנתונים אחרים.

 

כבר בשלהי 2011 ידעה ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל, להגיד שהמשך הפחתת המסים המתוכננת של נתניהו, שמקטינה את בסיס המסים של ישראל, לא ממש מסתדר עם העובדה שהתקציב גדל.

 

פלוג: "מה שתראו פה זה שיש איזה חוסר עקביות בין התוואים הפיסקאליים על פי הכללים... ההנחה היא שאנחנו נעמוד בתקרת ההוצאות וצריך אולי לומר, שזו הנחה שמחייבת מאמץ תקציבי לא מבוטל, כי אם מסתכלים על כל ההחלטות שהממשלה כבר קיבלה, למשל ההחלטות בתחום החינוך 'אופק חדש', הסכם עם הרופאים וכו' וכו', אם סוכמים את כל זה, אז מה שקוראים לו הטייס האוטומטי, בעצם מביא לגידול יותר גדול בהוצאה, וכדי לחזור ולעמוד בתקרה יידרש מאמץ".

 

בשורה התחתונה, הניתוח של פלוג קובע - אם ישראל רוצה לנסות בכלל לשמור על גירעונות נמוכים ועל ירידה ביחס בין החוב לתוצר, מוכרחים לעצור את הפחתת המסים של נתניהו (ראו הרחבה בעמ' 6).

 

פלוג: "עצם ביטול מתווה הפחתת המס, בהחלט מניב תוצאה שמבחינת המאקרו, ומבחינת המשתנה המאוד מרכזי של משקל החוב בתוצר, הוא בהחלט עושה הבדל".

 

טרכטנברג עצמו אף הדגיש בהמשך הדיון כי רק בזכות המחאה התאפשרה עצירת מתווה הפחתת המס של נתניהו, לאחר ששורה של כלכלנים בישראל ובעולם לא הצליחו לשכנע אותו כי המסים פחתו יתר על המידה.

 

מיכל עבאדי־בויאנג'ו: "יש מקום לבצע בחינה מחודשת של תקציב הבטחון... היות ואנחנו בלי המצלמות, אני אומרת: באתי לאוצר וזאת היתה החשבות הראשונה שאני ביקרתי. אז במשרד האוצר בערך מסתפקים במים מהברז וקפה מהקולר, אבל בחשבות משרד הביטחון פתחו לי שולחן. וזו רק דוגמה" מיכל עבאדי־בויאנג'ו: "יש מקום לבצע בחינה מחודשת של תקציב הבטחון... היות ואנחנו בלי המצלמות, אני אומרת: באתי לאוצר וזאת היתה החשבות הראשונה שאני ביקרתי. אז במשרד האוצר בערך מסתפקים במים מהברז וקפה מהקולר, אבל בחשבות משרד הביטחון פתחו לי שולחן. וזו רק דוגמה" צילום: יונתן בלום

 

טרכטנברג: "בעצם מה שקרה כאן, הוועדה נכנסה פתאום בנקודת זמן שגם התוואי העתידי לא היה מנוס אלא מלהתמודד איתו, ולא היה אפשר לטמון את הראש בחול יותר. מה שקרה באיזשהו מקום זה נס משמים שהוועדה קמה בדיוק בנקודת הזמן הזאת, שהיתה יכולה לתת אמירה מאוד חדה על ביטול, לא על דחייה ולא על השהיה, אלא על ביטול המשך הורדת המס, כי זה אי אפשר היה, אי אפשר היה לאור המציאות שנגלית לנו כאן בגרפים האלה, ואנחנו מבינים את המשמעויות של זה. זה מכניס אותנו לברוך אדיר הדבר הזה, לברוך אדיר בעולם הכל כך לא צפוי שאנחנו חיים בו, עוד יותר. אז מהבחינה הזאת האישור כאן שאנחנו עושים זה כאילו goes without saying. זה הדבר האלמנטרי שהיה צריך לעשות, ונפל עלינו לשים את האמירה הזאת על השולחן".

 

אי-השוויון

הפערים נוצרו על ידי מדיניות

 

בדיון הראשון של הוועדה על נתוני המאקרו של המשק הישראלי, ניסו חברי הוועדה להבין את המגמות שהביאו ליציאתם של חצי מיליון ישראלים לרחובות בדרישה לצדק חברתי.

 

פלוג הציגה בפני חברי הוועדה את נתוני השכר של העובדים במשק בעשורים האחרונים, והתמקדה בהשפעה של רפורמות המס על אי־השוויון במשק.

 

פלוג: "מה שאתם יכולים לראות זה שבעשור האחרון ההכנסה הריאלית של כולם גדלה, אבל היא גדלה בצורה שהתרחב מאוד חוסר השוויון. ההכנסה של החמישון התחתון גדלה במשהו כמו 40% לעומת 70% בערך בחמישון העליון".

 

ואחרי ויכוח ארוך וטכני במהותו עם חלק מחברי הוועדה הגיעה פלוג לשורה התחתונה: "הגידול באי־השוויון הוא כולו תוצאה של מדיניות. היו לה הרבה דברים חיוביים למדיניות הזאת, אבל פה אנחנו מתמקדים במחיר".

 

טרכטנברג: "זה היה home made".

 

פלוג: "כן, home made".

 

הצד השני של הרחבת אי־השוויון והעמקת הפערים הוא הגדלת העושר שנצבר בידי המעמדות העליונים. התובנה הזו מודגשת בדיאלוג הבא, שגם אם הוא טכני וכלכלי לפרקים, הוא מסמל את לב לבה של הבעיה החברתית שוועדת טרכטנברג ניסתה למצוא לה פתרון".

 

טרכטנברג: "תסתכלו, הגרף הזה הוא מהחשובים".

 

מיכל עבאדי־בויאנג'ו, החשבת הכללית באוצר: "זה יחס הון־עבודה".

 

פלוג: "התמורה לעבודה. זה מתוך התמורה לגורמי ייצור, זה החלק של העבודה ברוטו או נטו".

 

אבי שמחון, לשעבר יו"ר הפורום המייעץ לשר האוצר: "זאת אומרת שההון לקח את כל (התועלת) מהירידה במסים. זה מה שאת אומרת".

 

פלוג: "זה מה שראינו קודם".

 

טרכטנברג: "זה המשפט הכי חזק שיש כאן".

 

גבאי: "הוא לקח גם את כל העלייה בתוצר, אני חושב שזה עוד יותר חזק".

 

יועץ האוצר בהכחשה

"מעמד הביניים לא נפגע"

 

בדיון המאקרו הראשון, אחרי שהצוות ניתח את נתוני הגידול באי־השוויון, הדיון הלך והתפזר, וכל אחד מחברי הוועדה הביע עמדה שונה בתכלית לגבי מה קרה במשק הישראלי בעשור האחרון.

 

שמחון, היום חבר ליכוד מוצהר, ניסה להגן על מדיניות הממשלה.

 

שמחון: "תסתכלו על מה שקורה מ־2005 ועד היום, לא חלה עלייה באי־השוויון. מ־2005 ועד היום כל החמישונים עולים פחות או יותר אותו דבר. מה שקרה מ־2002 ועד 2005 זה קיצוץ בקצבאות הילדים, הממשלה באה ולקחה פה סכום עצום. אני חשבתי שחייבים לקצץ את קצבאות הילדים, אבל היא לא השכילה להחזיר את הקצבאות האלה באופן שונה. מי שבאמת נפגע בעשור האחרון זה לא מעמד הביניים. מי שבאמת נפגע בעשור האחרון זה העניים.

 

"עכשיו, למה בכל זאת אנחנו רואים פה פתאום את ההתפרצות הזאת של מעמד הביניים? אני לא בטוח, אני לא יודע, אני לא מבין. יכול להיות שזה בגלל שהמצב הוא רע מלכתחילה. הוא לא הורע בעשור האחרון כמו שאמרת, אני לא מקבל את זה, לא של מעמד הביניים, של העניים כן, כי לא השכילו לפצות אותם על הורדת קצבאות הילדים".

 

גבאי הצביע על מה שלדעתו מהווה את הבעיה האמיתית של מעמד הביניים: "בסוף בסוף בסוף, עניין הדיור זה 95% מהסיפור. כי אם בסוף יש עליית מחירי דיור של 50% בשלוש השנים האחרונות, אז מישהו נשאר מחוץ לשוק הדיור... אם בעבר הוא היה צריך משכנתא של 20 שנה, עכשיו הוא צריך משכנתא של 30 שנה. 30 שנה זה כבר כשהילדים שלי מתחתנים. זה לב לבה של הבעיה".

 

תקציב הביטחון

"לא בטוח שעלינו לטפל בזה"

 

אחד הנושאים שכל הזמן עלו וירדו בדיוני של הוועדה היה נושא תקציב הביטחון. אף שזה נושא ליבה - טרכטנברג עצמו אף אומר במהלך אחד הדיונים כי היכולת להסיט תקציבים למטרות חברתיות תהיה תלויה ביכולת לקצץ בתקציב הביטחון - הפרוטוקולים לא חושפים דיונים מהותיים בנושא.

 

הראשונה להעלות את נושא תקציב הביטחון - כבר בדיון הראשון - היתה עבאדי־בויאנג'ו, שבזמן חברותה בוועדה כיהנה חודשיים בלבד בתפקיד החשבת הכללית באוצר.

 

עבאדי־בויאנג'ו: "יש מקום לבצע בחינה מחודשת של תקציב הביטחון. זה משהו שקשור אמנם לחשב הכללי, אבל אני יכולה לא לצאת מהפוזיציה ולהגביר את הפיקוח הממשלתי עליו. זה איזה מין סוג של מדינה בתוך מדינה, שאני חושבת שיחייב בחינה מחודשת. היות שאנחנו בלי המצלמות, אני אומרת: באתי לאוצר וזאת היתה החשבות הראשונה שאני ביקרתי. אז במשרד האוצר בערך מסתפקים במים מהברז וקפה מהקולר, אבל במשרד הביטחון פתחו לי שולחן. וזו רק דוגמה".

 

אלא שגבאי צינן בהמשך הדיון את ההתלהבות.

 

גבאי: "אני מנהל שנתיים קרב בתקציב הביטחון. הוא לא רלבנטי לשולחן הזה, כמו קרבות אחרים שהם לא רלבנטיים בסביבה הפוליטית. אם מישהו חושב שייתנו לנו לקבוע את סדר העדיפויות בין מה שאף פעם לא יספרו לכולנו, מה קורה בזירה האיראנית ומה ראש הממשלה ושר הביטחון מתכננים שם - לא ייתנו לנו לקבוע את סדר העדיפויות בעניין הזה, ואנחנו בסוף צריכים להגיב ולחזור ולדבר איתם על האפשרות להסיט, או בתוך התקציב וכו', אבל לא יהיה פה שינוי סדרי העדיפויות".

 

זה, כאמור, היה רק הדיון הראשון. בהמשך הדרך, בדיונים הבאים, הדברים נשמעו כבר פחות נחרצים.

 

גבאי: "בסוף, הסטה של סדר העדיפויות והסטה אמיתית ומשמעותית - שהיא לא בתוך השירותים החברתיים - באה מתקציב הביטחון. לתת דעה אמיתית משמעותית טובה על הסטה ממס כזה למס אחר - אני לא חושב שיש מומחים יותר ממי שיושב כאן בשולחן. אני לא יודע, ולפעמים כשאני מתעורר עם זיעה קרה בלילה על מה שאני עושה, אני לא יודע להגיד משפט מושכל, מחר להסיט מהגנה תלת־שכבתית או מערכות מגן? כי זה בסוף מה שמדובר בו, ככה על השולחן. מחר בבוקר ב־2011 לא יורד מתקציב הביטחון מהשומן, יורד מהשרירים. אנחנו צריכים לדעת את זה, והשרירים זה פחות סוללה של כיפת ברזל, זה אי־פריסה של כל ערכות המגן לאזרחי ישראל. ואני האחרון שלא חושב שצריך לקצץ בתקציב הביטחון גם בשנה הבאה. אבל אני לא בטוח שאנחנו צריכים לטפל בזה".

 

מלניק: "הוועדה הזאת לא תחליט על הנתח מהביטחון".

 

לטקסט המלא של הכתבה לחץ כאן

בטל שלח
    לכל התגובות
    x