בלי כאב ראש מהמחזיקים

השלמת עסקת סקיילקס־סבן כפופה להתקיימותם של עשרה תנאים מתלים. תשעה מביניהם קשורים לגורמים כמו משרד התקשורת, הממונה על הגבלים עסקיים ואחרים, ותנאי אחד כרוך בהסכמת מחזיקי האג"ח. כפי שמסתמן, זו צפויה להיות המשוכה הגבוהה ביותר שאיתה יתמודדו בן־דב וסבן בדרך לעסקה.

בניתוח כדאיות אישור העסקה הכרחי להתייחס לשתי קבוצות של אג"ח. עבור מחזיקי האג"ח הקצרות של סקיילקס (א'־ד'), המובטחות בשעבוד על מניות פרטנר, אין התלבטות. השלמת העסקה תזרים לסקיילקס מיידית 250 מיליון שקל שישפרו את יכולת שירות החוב עבור הסדרות הקצרות.

מנגד, מחזיקי איגרות החוב הארוכות (ז'־ט') סובלים מנחיתות משום שאין להם ביטחונות והחוב כלפיהם נפרע רק אחרי החוב להאצ'יסון. לפיכך, הם נדרשים להכריע בדילמה לא פשוטה ולבחור ברע במיעוטו. אישור העסקה יותיר בידי סקיילקס נתח קטן בלבד ממניות פרטנר — 13.8% — ויקטין משמעותית את מקורות המימון לטווח הארוך. מאידך, טרפוד העסקה יותיר את החוב להאצ'יסון על כנו. כך או אחרת, נראה שעבור מחזיקי האג"ח הארוכות של סקיילקס אישור העסקה עלול להעמיד בסיכון את שירות החוב בטווח הארוך, ומנגד טרפודה קרוב לוודאי יהיה כרוך בתספורת מיידית.

אחרי השלמת העסקה, לחיים סבן אין עניין של ממש במה שיעלה בעתידה של סקיילקס. לכאורה, כל עוד הוא מקבל אותה כמות של מניות פרטנר, הוא צריך להיות אדיש בין מימון באמצעות פריסת החוב להאצ'יסון לבין מימון על ידי פריסת החוב למחזיקי האג"ח. אם כך, מדוע בסופו של דבר בחר סבן לנהל את המו"מ ואף לחתום על הסכם מול האצ'יסון?

יש לכך שתי סיבות מרכזיות. ראשית, הריבית על ההלוואה מהאצ'יסון נמוכה במיוחד ועומדת על כ־2% דולרית. גם אם נצא מנקודת ההנחה המתבקשת שבמסגרת הפריסה האצ'יסון דרשה וקיבלה פיצוי בגובה הריבית, עדיין מדובר במימון זול במיוחד. שנית, סביר להניח שסבן לא נלהב, בלשון המעטה, להתעסק עם ציבור המחזיקים. סבן אמנם לוטש עיניו למניות שבן־דב מחזיק בפרטנר, אבל אין לו שום כוונה לקחת איתן גם את כאב הראש ממחזיקי האג"ח.