בחירות 2013
האופוזיציה כשלה בתפקידה, לפחות 62 פעם
קדימה ושותפותיה לאופוזיציה כשלו כמעט בכל היבט אפשרי של תפקידיהן והתאפיינו כגוף מרבה־מלל וממעט לפעול: הוויתור על תפקיד יו"ר ועדת הכלכלה, היעדר שאילתות והצעות האי אמון חסרות הסיכוי. מחקר חדש מראה כי חברי האופוזיציה נהגו להעדר באופן עקבי מהצבעות במליאה ובכך הכשילו 62 הצעות חוק שהם עצמם יזמו
ארבעים ימים לפני הבחירות הקרובות זהו זמן לא רע להסתכל אחורה ולבדוק את תפקודה של האופוזיציה בקדנציה האחרונה. לצד בחינת תפקודה של הממשלה הציבור עוצר לבחון ולסכם גם את התנהלותן של אותן הסיעות שלא חברו לממשלה, ואמורות, מתוקף היותן אופוזיציה, להסתייג ממדיניותה.
- מה התוכנית הכלכלית שלכם?
- שאלת ה־14 מיליארד שקל של ראש הממשלה הבא
- תוכנית יחימוביץ' לכלכלה הוגנת: "הורדת נטל המס ממעמד הביניים"
מהאופוזיציה מצופה לפקח על פעילות הממשלה, לפעול להחלפתה ולהציג אלטרנטיבה שלטונית תוך כדי בקרה רציפה על השלטון, לשמור על האינטרס הציבורי ולבטא גם את קולות המיעוט שלא זכו להתיישב סביב שולחן השרים. אלא שאופוזיציה איכותית יכולה לא רק לעשות את תפקידיה הפורמליים אלא גם למרר את חייה של הממשלה. שימוש נבון וערמומי בארגז הכלים העומד לרשותה יכול להוביל לתקיעת מהלכים, להדלפות מביכות ולעריקות. תזמור נבון של מהלכים אופוזיציוניים עשוי להוביל לשיתוק מערכתי ואף לאיבוד לגיטימציה של השלטון.
האופוזיציה המהודקת שהוביל הליכוד בעשור הקודם, לדוגמה, הצליחה בין היתר להעביר שורת הצעות חוק המנוגדות למדיניות ממשלת אולמרט, בהן הארכת חופשת הלידה בשכר ותיקון להגברת השקיפות של החברות הממשלתיות. לעומת זאת, באופוזיציה הנוכחית החליטו לוותר על תפקיד אשר מוענק לאופוזיציה באופן מסורתי - ראשות ועדת הכלכלה. יו"ר האופוזיציה ציפי לבני החליטה כי היא מעדיפה את ראשות ועדת החוץ והביטחון והקואליציה, וביבי בראשה, לא פספסו את הזדמנות הפז להנהיג את הוועדה החשובה, להתחמק מביקורת ולהעביר רפורמות.
נוכחות דלילה בהצבעות במליאה
מחקר חדש מחזק את תחושותיהם של רבים בציבור לכל אורך הקדנציה הנוכחית: האופוזיציה נכשלה בשורה של מאבקים עקב עצלות, פילוג והתרשלות בעבודה הפרלמנטרית. המחקר מוכיח שעשרות הצעות חוק חברתיות שהעלו ב־2012 ח"כים מהאופוזיציה להצבעה במליאה נפלו, בין השאר בגלל נוכחותם הדלילה של חברי האופוזיציה עצמם.
הנוכחות במליאה היא רק כלי בודד מתוך ארגז כלים עשיר שעומד לרשות האופוזיציה. אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה כי אופוזיציית קדימה ושותפותיה כשלה כמעט בכל היבט של תפקידי האופוזיציה והתאפיינה כגוף מרבה־מלל וממעט לפעול. טעויות אסטרטגיות לצד אינדיווידואליסטיות מוגברת ולפעמים עצלנות גרידא חיסלו את האפשרות שלה להציב משקל נגד ולהקשות על ממשלת נתניהו.
יו"ר ועדת חוץ וביטחון בתמורה לכלכלה
אחד המכשירים המשמעותיים העומדים לרשות האופוזיציה הוא השליטה בוועדת הכלכלה שנתונה באופן מסורתי לידי ח"כ באופוזיציה. אלא שב־2009 החליטה ראש האופוזיציה ציפי לבני לסחור בוועדה החשובה כדי לקבל במקומה את ראשות ועדת חוץ וביטחון עבור צחי הנגבי, אז חבר קדימה.
בליכוד חגגו לכל אורך הקדנציה: נתניהו העניק את הוועדה למקורבו אופיר אקוניס, ובהמשך לכרמל שאמה מה שהבטיח צליחה חלקה של שלל רפורמות גם סביב נושאים מעוררי מחלוקת. יו"רי הוועדה לא העזו לתקוף את ראש הממשלה והשרים גם בדיונים הטעונים ביותר, כדוגמת הדיונים המרובים סביב מצוקת הדיור והרפורמה המזדחלת בדיור הציבורי. מלבד עצירת העלאת גיל הפרישה לנשים (מאבק שהיה משותף גם לקואליציה נגד משרד האוצר) הממשלה קיבלה לרוב את מה שביקשה. בינתיים קומה למטה משם ניהל הנגבי (ואח"כ בר־און) את ועדת החוץ והביטחון שמרבית דיוניה בכלל סגורים לציבור. גורם בוועדה אמר ל"כלכליסט" שהנגבי נהג לאשר את רוב הבקשות שהגישה הממשלה ככתבן וכלשונן.
כלי נוסף שיכול לסייע בהערכת האופוזיציה הוא הנוכחות בוועדות, אלא שגם הנוכחות וגם פילוח ההצבעות בוועדות לא נרשמים בפרוטוקולים (המשמר החברתי מתכוונים לפעול לשנות את תקנון הכנסת בעניין זה בקדנציה הבאה).
מאבק אסטרטגי נוסף בו הפסידה האופוזיציה בעל כורחה היה אישור התקציב הדו־שנתי. במקרה זה, בניגוד לויתור לוועדת הכלכלה, נלחמה האופוזיציה בגזירה אך ללא הועיל. כך, במקום קיום קרבות עזים מדי שנה, התנהל מאבק תקציבי גדול אחד ויחיד וכשהגיע העת לאישור תקציב נוסף - הוקדמו הבחירות.
גם סביב הכלים המסורתיים הנתונים לאופוזיציה דוגמת הגשת שאילתות, חיוב ראש הממשלה להגיע למליאה והצעות אי־אמון נראה כי הח"כים פעלו בצורה ספורדית או הצהרתית בלבד. קשה מאוד להיזכר בשאילתות נשכניות שזכו להדים ומדי יום שני הגישה האופוזיציה הצעות אי אמון חסרות סיכוי. השימוש השבועי בכלי הפרלמנטארי הגחיך את הפוטנציאל שגלום בו.
גורם בלשכת ראש הממשלה הציג בפני "כלכליסט" את המסמך שהגישו חלק מסיעות האופוזיציה במהלך הקדנציה - שבלונה בה שונה מדי שבוע בעיקר התאריך.
"האופוזיציה אמורה להיות הממשלה האלטרנטיבית", טוען פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. "על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון. כשבגין היה רה"מ, העבודה הקימה אופוזיציה לוחמנית ופעילה. הם מינו שרי צללים - שהתמחו וביקרו עניינית את השרים בקביעות. הם העלו שאלות רבות לשרים, הממשלה גמגמה והיו לכך הדים".
מדוע האופוזיציה נחלשה?
"הצורך לנצח בפריימריס ולהופיע בטלוויזיה דורש פרסנוליזציה, המפלגות לא ממוסדות ולא ממושמעות. צריך גם מנהיג נותן טון ומכוון את הדברים. אלא שחילוקי הדעות שפעם היו בין המפלגות עברו לתוך המפלגות. בקדנציה הזו קדימה התפוררה, העבודה התעצלה, הערבים מפולגים ומרץ קטנים. מי נשאר? לו היו מסוגלים לפחות להחליט על קו משותף, למשל בכלכלה, אז הייתה להם יכולת להתארגן ולפעול".
"הצהרות חוק" במקום הצעות חוק
המחקר של עמותת המשמר החברתי מוכיח באופן מספרי את כישלון האופוזיציה במקום בו נחתכות ההחלטות. המחקר בחן 227 הצבעות במליאה בשנה האחרונה שנערכו סביב הצעות חוק כלכליות־חברתיות וגילה כי 148 ההצבעות שהיו ביוזמת הקואליציה או בהסכמתה עברו ברוב מובהק, אולם 79 הצעות שהועלו על ידי האופוזיציה הסתיימו במפלה.
האם אפשר היה אחרת? נראה שכן, ב־62 הצבעות מתוך ה־79, הנוכחות של האופוזיציה הייתה מדולדלת במיוחד ופעמים רבות אפילו יוזמי החוק עצמם הדירו רגליהם מהמליאה. ניתן להניח שלו האופוזיציה הייתה מתגייסת במלואה ולא רק מתייחסת להצעות חוק שהגישה כ"הצהרות חוק" לעיתונות, אז לקואליציה היה קשה יותר לגייס את הרוב הנדרש, אם בכלל הייתה טורחת לעשות כן, ולפחות חלקן היו עוברות. אלא שגם אם הקואליציה הייתה מצליחה תמיד לגייס יותר ח"כים בכל הצבעה ולהפיל את הצעות האופוזיציה, הרי שיש ערך לעובדה שהאופוזיציה מקשה על הקואליציה ודורשת ממנה להזיע כדי לקדם או לבלום מהלכים בכנסת.
הצעת חוק שמדגימה את תוצאותיו העגומות של המחקר היא הצעה חוצת־אופוזיציה שהוגשה על ידי מרצ, חד"ש והאיחוד הלאומי להגדלה אוטומטית של סל הבריאות ב־2% מעבר למדד יוקר הבריאות. ההצעה נפלה בקריאה טרומית של 42 מול 24 ח"כים שתמכו. בהצבעה נכחו 14 ח"כים בלבד מקדימה מתוך 28. מהעבודה נכחו שני ח"כים בלבד, וכך גם מחד"ש ממנה נעדרו שניים - דב חנין ומוחמד ברכה - מיוזמי הצעת החוק. הצעת חוק נוספת שנפלה נועדה לאפשר זכאות לתשלום דמי לידה גם לסטודנטיות עובדות. ההצעה נפלה ברוב של 28 ח"כים נגד ו־15 בעד. מקדימה נכחו 12 ח"כים בלבד ומהעבודה רק איתן כבל. בין הנעדרים היתה גם שלי יחימוביץ', מיוזמות ההצעה. ממרצ נעדרו כל שלושת הח"כים.
נוכחות נמוכה במיוחד נרשמה בדיון של הצעת חוק לייקור המיסוי על דירות לרוכשים שהם תושבי חוץ. ההצעה נפלה בטרומית ברוב של 26 מול 10, כאשר מקדימה נכחו 8 ח"כים בלבד, מהעבודה אחד וממרץ אף אחד. דוגמאות נוספות מוכיחות שוב ושוב כיצד נוכחות דלה של הח"כים אפשרה לקואליציה להפיל בנקל הצעות רבות ומגוונות. הקואליציה התנגדה להצעות החוק הללו משלל סיבות דוגמת עלויות תקציביות, חשש מרגולציה חונקת או כי סטו ממדיניות ממשלת נתניהו. שאלת נחיצות החוקים כלל לא עמדה על הפרק.
הסיבות להיעדרויות המרובות של הח"כים מגוונות ולעיתים מוצדקות, על רקע של בעיות בריאותיות או השתתפות בטקסים. אולם לא מעט פעמים ח"כים צופים שהרמת ידם תהיה חסרת משמעות ולכן בוחרים להיעדר מדיונים לטובת השתתפות באירועים מסחריים, בר מצוות של פעילים פוליטיים או השתתפות במשלחות אזוטריות לחו"ל.
במקרים הללו נכנס לפעולה נוהל הקיזוזים: העוזר הפרלמנטארי של הח"כ משגר דוא"ל לשאר העוזרים בשאלה מי מהצד הפוליטי הנגדי מוכן להתקזז מולו. מהלך זה נועד לשמור על יחסי הכוחות הבסיסיים בין הקואליציה לאופוזיציה. בקדנציה הזו היה קל מאוד למצוא קולגה לקיזוז. זה עבד בעיקר לטובת השרים הרבים שמעדיפים את ישיבות הממשלה והאפשרות להתבלט לצידו של ראש הממשלה מהשתכשכות במים הפרלמנטאריים.
במשמר החברתי טוענים כי ה"קיזוזים" פוגעים בתפקוד הכנסת. "חבר כנסת מהאופוזיציה שלא מגיע להצבעה ו'מתקזז' עם ח"כ מהקואליציה למעשה מודה בהפסד הצפוי בהצבעה במקום להיאבק על קידומה". הקיזוז נוח לקואולציה, הוא מאפשר לשרים להיעדר מהצבעות כפי שבהרבה מקרים היו נוהגים בלאו הכי, תוך הקטנת הגוש האופוזיציואני באותן ההצבעות. לו הח"כים מהאופוזיציה היו ממעטים בשימוש בקיזוזים והיו טורחים להתייצב להצבעות יתכן והתמונה העגומה שמציג המחקר הייתה משתנה.
"זה בכלל לא פשוט להיות אופוזיציה"
"האופוזיציה תמיד מוגבלת. הראיה לעניין הזה היא שמקום המדינה ועד היום רק פעם אחת נפלה הממשלה באי־אמון בתרגיל המסריח, שגם הוא בסוף לא צלח" אומר מנגד פרופ' אברהם דיסקין מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "זה לא פשוט להיות אופוזיציה. לזכותה של קדימה אומר שהיה כנגדה יו"ר קואליציה מוצלח - זאב אלקין. חלק משמעותי מהעבודה מתרחש בוועדות, ואף שהיו ח"כים כה רבים בממשלה עדיין הייתה הפעלה נכונה שלהם בוועדות".
"בכנסות קודמות החרדים לא תמיד שיתפו פעולה", מונה דיסקין סיבה נוספת. "כשהם נמצאים בקואליציה האופוזיציה יכולה לשכנע אותם, תמורת עסקאות, למשל להימנע. אלא שהפעם לא היו שותפים סוררים בקואליציה". דיסקין מוסיף שעריקים מהקואליציה מחזקים מאוד את האופוזיציה, וכך גם דיונים שנתיים על התקציב, במקום פעם בשנתיים, לצד שימוש בכלים נקודתיים דוגמת הפיליבסטר של מיקי איתן ש"משך נאום עד אינסוף".
תוצאות המחקר צריכות להטריד את בוחרי קדימה, העבודה, מרץ והסיעות הערביות במיוחד לאור העובדה שקואליציית נתניהו הצרה כללה מינואר 2011 66 ח"כים בלבד. מה גם, שכשני שליש מחבריה ישבו סביב שולחן הממשלה ומיעטו לבקר בכנסת. בכלל, בקדנציה האחרונה, כל מי ששהה במשכן לאחר השעה 16:00 התרגל למראה הנטוש של המליאה - בדרך כלל רק שליש מחברי הכנסת טרחו להישאר לדיונים שנמתחו לעיתים עד הלילה, אף שהכינוסים מתרחשים רק בימים ב',ג' וד'.
עם זאת ראוי לציין כי ביולי 2011 הצליחה אופוזיציית קדימה לגרום למבוכה לממשלת נתניהו. ברוב של 19 מתנגדים מול 15 תומכים הצליחה האופוזיציה להפיל את הצעת החוק הממשלתית לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. קדימה ביצעה את המחטף בעורמה: חברי כנסת מהאופוזיציה טענו שהם בעד החוק, וכשחברי הקואליציה יצאו מהמליאה התקיימה ההצבעה. רוב הנוכחים הצביעו לבסוף נגד והצליחו להפיל אותו. אולם גם מחטף זה נכשל בהמשך, כאשר הממשלה הגישה את החוק מחדש והצליחה לאשר אותו בהמשך המושב בקריאה ראשונה. אם כן, בתחכום מינימאלי ביותר וניהול אפקטיבי מעט יותר האופוזיציה יכולה הייתה לשבש את מהלכי הקואליציה, להקשות עליה ואף לבלום את חלקם.
שימוש מלא בכוחה של האופוזיציה עשוי לכלול את צמצום הקיזוזים, תזמור המתקפות על הקואליציה בצורה מוסדרת, החל בהצבעות ובדיונים בוועדות וכלה בהצעות לסדר היום, שאילתות ופיליבסטרים במליאה, התגייסות הדדית של סיעות האופוזיציה זו למען זו ופיתוי חברי קואליציה לערוק לשורותיהם. נראה כי הציבור הבין זאת, ולכן הסקרים צופים לקדימה מספר מנדטים זעום בבחירות. אלא שבמבקביל, מראים הסקרים שגם בכנסת ה־19, צפוי גוש השמאל־מרכז להיות מפולג והקואליציה בראשות נתניהו תמשיך לחגוג.
מהמשמר החברתי נמסר כי "המחקר שערכנו מוכיח שהאופוזיציה נכשלה שוב ושוב בהעברת חוקים חברתיים בשל היעדר 'משמעת אופוזיציונית'. הדבר בלט במיוחד בהצעות חוק שהגישה סיעת קדימה, שלא זכתה לתמיכה ולגיבוי מספיקים מן הסיעות האחרות. לו האופוזיציה הייתה מתארגנת להצבעה משותפת, כל חברי הכנסת היו מתאמצים ומגיעים להצבעות, הם אולי לא היו מצליחים לנצח בכל ההצבעות, אולם ללא ספק היו יכולים לנצח בחלקן".