שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

הלאמת מקורות תעלה לקופת המדינה ביוקר

15 שנה לאחר שבעלי מניות במקורות הגישו תביעה ייצוגית נגד המדינה - הושגה פשרה שקובעת כי ישולמו להם 98 מיליון שקל. שכר הטרחה לעורכי הדין הוא הגבוה אי פעם בעולם הייצוגיות

שי אספריל 07:0506.08.12

מודעה רגילה באחד מעמודיו הנידחים של עיתון יומי שבו מפורסמים תשקיפים, מכרזים והודעות בעניין תכנון ובנייה, חשפה לפני כשבועיים את קצהו של סיפור גדול שנסתר מעיני הציבור: במסגרת הסכם פשרה בתביעה ייצוגית, נקבע כי המדינה תשלם 98 מיליון שקל לגופים שונים שחתמו על הסכמים היסטוריים לאספקת מים עם מקורות, וכחלק מהעסקה היו זכאים למניות בה.

 

התובעת הייצוגית הגדולה היא רותם אמפרט, חברה־בת של כיל, שתקבל בעקבות הפרשה 4.5 מיליון שקל, ביחד עם שורה ארוכה של תובעים קטנים יותר. במסגרת הסדר הפשרה שטעון עדיין את אישורו של בית המשפט יקבלו עורכי הדין של התובעים - משרד בלטר, גוט, אלוני שכר טרחה בגובה 12 מיליון שקל בתוספת מע"מ - הסכום הגבוה בהיסטוריה של מדינת ישראל כשכר טרחה בתביעה ייצוגית.

 

בפרקליטות לא מרוצים אבל מאשרים

 

כדי להבין מעט את הסיפור המורכב הזה, יש צורך לטבול במימיה העמוקים של חברת המים הלאומית. ב־1995 רכשה המדינה את כל מניות השליטה במקורות, לאחר שבמשך שנים נשלטה בחלקים שווים על ידי המדינה, חברת העובדים והסוכנות היהודית.

 

מתחם המוביל הארצי באזור רגבים מתחם המוביל הארצי באזור רגבים צילום: עמית מגל

 

כחלק מהסדרי אספקת המים שחתמה עם רשויות מקומיות, קיבוצים, מושבים ומפעלים, עד 1982 העניקה מקורות מניות לגורמים אלה. המניות לא כללו מניות שליטה אלא רק זכות לקבל דיבידנד או את נכסי מקורות ביום הפירוק. אלא שלאחר רכישת מלוא מניות השליטה על ידי המדינה, חלק ממחזיקי המניות דרשו מהמדינה לרכוש את המניות הרגילות שלהם, משום שידעו שמקורות היא חברה שאינה מחלקת דיבידנד ואין סיכוי שיראו כסף רב מאותן מניות.

 

המדינה סירבה לבקשה, והרגיזה ארבעה גופים: את הקיבוצים אורים ונתיב הל"ה, את האגודה השיתופית נחלת יהודה ואת מפעל הפוספטים רותם אמפרט, שהיה הגוף המרכזי בין ארבעת התובעים. נוסף לקבוצה זו שמייצגת את מחזיקי המניות, רותם אמפרט העלתה בעיה נוספת: אנשיה טענו שהיא שילמה בעבר בעבור מניות שלא הוקצו לה, רותם אמפרט לא היתה הגוף היחידי שהחזיק בטענה כזו ביחס לתשלום בעבור מניות שלא הוקצו.

 

בשנת 1997, ארבעת הגופים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שהתגלגלה לבית המשפט העליון שהפנה את הצדדים לבוררות אצל היועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין, שהחזיר אותם למחוזי, אל השופט יהונתן עדיאל. בינואר 2004 החליט האחרון לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית של ארבעת הגופים שייצגו את מחזיקי המניות ־ הגופים שדרשו מהמדינה לרכוש מהם את המניות. לעומת זאת, הוא אישר את התובענה של רותם אמפרט, בכובעה כמבקשת מניות, ביחס לטענה כי שילמה עבור מניות שלא קיבלה.

 

משרד בלטר, גוט, אלוני, בראשות עו"ד אהוד גוט ועו"ד לילך רזניק, הגישו ערעור לעליון על דחיית הבקשה בנוגע למחזיקי המניות, והמדינה מצדה הגישה ערעור על קבלת הבקשה בהקשר למבקשי המניות. הערעורים הוגשו לפני שמונה שנים, אך לא התקיים בהם דיון. רק לפני כשבועיים הוגשה הפשרה לאישור בית המשפט, והוסכם כי המדינה תשלם 110 מיליון שקל לקבוצה כולה - הכוללת את מחזיקי ומבקשי המניות - ולעורכי הדין.

 

לדברי גורמים המעורים בתיק, נציגי הפרקליטות, שיצגה את המדינה בתיק, מאוד לא אהבו את הסכם הפשרה, שעליו חתמו אלי ביתן וגיל שבתאי, נציגי החשב הכללי במשרד האוצר. מקרב אנשי הפרקליטות היו מי שסברו כי היה אפשר לסיים את התיק בתשלום נמוך יותר. יחד עם זאת, הפשרה אושרה על ידיהם לבסוף כך שמקור ההתנגדות לא ברור. בפרקליטות סירבו להתייחס.

 

"התובעים הייצוגיים היו צריכים להתפצל"

 

העובדה ששני סוגי התובעים המשיכו לנהל את המגעים מול המדינה ביחד אינה מובנת מאליה. לדברי עו"ד אמיר ויצנבליט, שלאחרונה פרסם מאמר בנושא תובענות ייצוגיות שצוטט בבית המשפט העליון, "כל התובעים הייצוגיים בעניין שתביעתם אושרה במקור היו צריכים להתפצל מהקבוצה ולקבל ייצוג נפרד. ייתכן שבסיטואציה כזו היו משיגים יותר, אבל ברגע שנכללו עם אלה שתביעתם לא אושרה, כספים הועברו מהם לחברי קבוצה אחרים".

 

קשה לסמן מנצחים ומפסידים בהליך מורכב שכזה ולחזות מה היה קורה אם, ולפיכך קשה גם לענות על השאלה כמה היתה יכולה לקבל הקבוצה שתביעתה לייצוגית אושרה במקור. אחד הדברים הבודדים שניתן לומר על שווי המניות הוא שבמהלך התביעה העריכה רותם אמפרט את 31 מיליון המניות שהגיעו לה - על פי בקשת המניות - בשווי של כ־14 מיליון שקל. כלומר, כמעט חצי שקל למניה. בהסדר הכולל קיבלו מבקשי המניות סכום של 10 אגורות למניה.

 

מהמודעה הלקונית שפורסמה בעיתון עולה סוגיה נוספת: מתברר כי הצדדים הסכימו שכדי לבדוק לאילו גופים מגיעות מניות וכדי לשלם להם את הכסף, יש צורך בנאמנים מטעם התובעים ומטעם המדינה שיזכו לשכר של מיליון שקל. השניים הם עו"ד אהוד גוט, מטעם התובעים, שיקבל חצי מיליון שקל, בנוסף ל־11.5 מיליון שקל שיקבל משרדו, והנאמן מטעם המדינה עו"ד ד"ר ליפא מאיר, שיקבל גם הוא חצי מיליון שקל. זאת בנוסף לשכר שקיבל מהמדינה כמי שייצג אותה במשא ומתן.

 

 

אלא שמאיר הוא גם עורך הדין שמטפל בחלק מעסקיה של משפחת עופר, המחזיקה ברותם אמפרט. הוא למשל היה זה שייצג את צים בתביעה שניהלה אל מול בנק מזרחי־טפחות, ובאתר האינטרנט של המשרד מוזכרת צים כאחד הלקוחות המרכזיים של עורך הדין הותיק. במענה לשאלה האם לא עשוי היה להתעורר לכאורה ניגוד עניינים כתוצאה מכך השיב ליפא מאיר: "ניהלתי את המו"מ ברמה העקרונית בלבד, ומי שניהל את ההליכים מטעם המדינה היה הפרקליטות".

 

בעוד כמה שבועות יתאדה גם הסיפור הזה, כשיגיע לבית המשפט לאישור. בית המשפט יוודא שאכן היה כאן ייצוג הולם ושחברי הקבוצה לא קופחו. אולם לאור תמיכתה הגלויה של הפרקליטות ושל נציגי המדינה סביר להניח שההסדר יאושר. שאלות כלליות יותר הקשורות להתנהלות בתביעות ייצוגיות יישארו לתיקים הבאים, כמו גם שאלת התקדים המשפטי שנוצר, אם נוצר כאשר המדינה מסכימה לפצות בדיעבד גופים על מניות שהחזיקו בגוף שהולאם על ידה.

 

מבלטר, גוט, אלוני נמסר כי "הפיצוי נקבע באופן נפרד משכר הטרחה, והדברים אף נעשו בזמנים שונים. שכר הטרחה לא נגרע מהפיצוי שמקבלים התובעים. שיקולי הפשרה היו רבים, ובהם משך ההליכים הארוך והעובדה כי פשרה בשלב זה תעניק פיצוי של 100 מיליון שקל. לא היה כל ניגוד אינטרסים בין מבקשי המניות לבין מחזיקי המניות. לא היה ניגוד עניינים בין שתי קבוצות התובעים, שכן בשני המקרים התביעה תלויה ועומדת בביהמ"ש העליון, והיו סיכונים וסיכויים בהמשך ניהול התיק ביחס לשתיהן". באוצר ובפרקליטות סירבו להגיב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x