$
דעות

בחזרה לעתיד

למרות הרושם כאילו הוא דעך, משבר החוב בגוש היורו הולך ומחריף, ועמו ההכנות לעבר החזרה לכלכלת מדינות לאום. תראו את הבונדסבנק למשל

ג'ורג' סורוס 08:1715.04.12

משבר החובות בגוש היורו לחלוטין לא דעך בחודשים האחרונים, אלא רק החריף. הבנק המרכזי של אירופה הצליח לבלום את ניצניו באמצעות הלוואות בהיקף של יותר מטריליון דולר בריבית בסיס של 1% שניתנו לבנקים בגוש היורו. זה יצר רגיעה משמעותית בשווקים, והראלי שהגיע בעקבות הרגיעה הזו מיסך

על ההידרדרות שהמשיכה להתרחש מתחת לפני השטח.

אולם הבעיות הבסיסיות עדיין לא נפתרו. הפער בין המדינות הלוות למדינות המלוות ממשיך להתרחב. השלב שאליו נכנס המשבר כעת אולי פחות תנודתי משהיה, אך יש לו פוטנציאל קטלני בהרבה.

 

בתחילת המשבר בכלל לא ניתן היה לדמיין אפשרות שגוש היורו יתפצל: הנכסים והערבות ההדדית שכרוכים בשוק המטבע המשותף היו כל כך מעורבבים זה בזה שפילוג היה יכול להביא לקריסה בלתי ניתנת לשליטה. אולם ככל שהמשבר מתקדם, המערכת הפיננסית של גוש היורו חוזרת ומתארגנת סביב מדינות הלאום, מגמה שגברה בחודשים האחרונים. אם המצב יימשך עוד כמה שנים, ניתן יהיה לפצל את גוש היורו ללא קריסה - הביצה המקושקשת הזאת תתפרק בחזרה למרכיביה. רק הבנקים המרכזיים של המדינות המלוות יישארו עם תביעות גדולות וקשות לאכיפה מול המדינות הלוות.

 

הבונדסבנק, הבנק המרכזי של גרמניה, פיתח מודעות לסכנה הזאת וכיום הוא מנהל קמפיין נגד הזרמת הכספים הגוברת, ומתחיל לנקוט צעדים להגבלת ההפסדים שיספוג במקרה של התפרקות הגוש. בכך הוא למעשה יוצר נבואה שמגשימה את עצמה. ברגע שהבונדסבנק מתחיל להתגונן מפני אפשרות של התפצלות, כולם ייאלצו לעשות כמוהו. המצב הזה כבר מתחיל להשתקף בשווקים.

 

הבונדסבנק גם מהדק את האשראי בבית. זו אמנם היתה יכולה להיות המדיניות המתאימה אילו גרמניה היתה מדינה עצמאית לחלוטין, אולם החברות בגוש היורו ששקועות עמוק בחובות זקוקות לביקושים גבוהים מגרמניה כדי להימנע ממיתון. בלעדיה, תוכנית "המשמעת הפיסקאלית" שעליה הסכימו מדינות גוש היורו בדצמבר האחרון פשוט לא תוכל לעבוד. המדינות החייבות לא יעמדו ביעדים שהציבו לעצמן מפני שההאטה תצמצם את ההכנסות ממסים. שיעורי החוב יעלו, והפער התחרותי מול גרמניה יתרחב.

 

בין אם גוש היורו ישרוד ובין אם לאו, אירופה עומדת בפני תקופה ארוכה של קיפאון כלכלי ואולי אף חמור מכך. מדינות אחרות, כמו יפן או מדינות אמריקה הלטינית, כבר עברו תקופות דומות ושרדו. אולם האיחוד האירופי אינו מדינה, ולכן קרוב לוודאי שלא ישרוד.

 

הדרך היחידה להימלט מהמלכודת היא להכיר בכך שהמדיניות הנוכחית אינה מועילה ולשנות כיוון. אני לא יכול להציע תוכנית פשוטה וברורה, אבל יש לי אבחנות בנושא. החוקים שמושלים בגוש היורו כשלו וצריך לשנות אותם באופן דרסטי. ההגנה על סטטוס־קוו שלא עובד רק מחמירה את המצב. החוקים החדשים חייבים להביא בחשבון את חוסר היציבות הטבועה במהותם של השווקים הפיננסיים.

 

אם להיות ריאליסטים, נקודת המוצא חייבת להיות תוכנית המשמעת הפיסקאלית של גוש היורו, תוך טיפול בכמה ליקויים שקיימים בה. התוכנית צריכה לכלול חובות מסחריים ופיננסיים כאחד, ובתקציבים הלאומיים הממשלות יידרשו להבחין בין השקעות מכניסות לבין הוצאות שוטפות. כדי להימנע מרמאויות, מה שנחשב להשקעות צריך להיות כרוך באישור מרשויות האיחוד. בנק השקעות אירופי מורחב יוכל לקחת חלק במימון ההשקעות האלה.

 

אם מדינה כלשהי תפר את המשמעת הפיסקאלית, תגמוליה ייקנסו. באמצעות תגמול על התנהגות טובה, הסכם המשמעת הפיסקאלית כבר לא יכיל מלכודת חוב דפלציונית, והתחזית לכלכלת אירופה תשתפר משמעותית.

 

הבונדסבנק לעולם לא יקבל את ההצעות האלה, אבל הרשויות האירופיות חייבות לקחת אותן ברצינות. עתידה של אירופה הוא עניין פוליטי, וככזה אין לבונדסבנק היכולת להחליט לגביו.

 

הכותב הוא יו"ר סורוס ניהול קרנות Project Syndicate 2012, מיוחד לכלכליסט

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x