ניתוח "כלכליסט": מיטת החולה הכי רווחית היא דווקא זו שבמסדרון המחלקה

היום אחר הצהריים (ג') ייפגשו שוב יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן והממונה על השכר במשרד האוצר אילן לוין, בניסיון למנוע את הישנות שביתת האזהרה שנקטו האחיות אתמול. פגישה בין הצדדים הסתיימה אתמול לפנות בוקר בפיצוץ, כאשר האוצר דרש מהאחיות שלא לשבות כל עוד העומס במחלקות לא עולה על 150%, במקום עד 115% כיום.

האחיות יצאו למאבק תחת הכותרת של הקטנת עומס עבודתן הנובע ממחסור במיטות, שיוצר סביבת עבודה קשה ולעתים בלתי נסבלת, ומחסור קשה לא פחות בכוח אדם, אם כי ברקע ישנה דרישתן העיקרית לשיפור משמעותי בשכרן. במשרדי האוצר והבריאות מסכימים עקרונית להקטין את העומס על האחיות, אך אין הסכמה על העלאת שכר או תוספת מיטות.

1. לכל מיטה יש שורה תחתונה

תוספת המיטות שדורשות האחיות אינה פשוטה לביצוע כפי שנדמה. זאת, משום שמיטה במסדרון היא חסכונית לכל הצדדים הרלונטיים, לבד מהחולה. מערכת התמריצים הכלכליים בין המדינה לבין בית החולים וקופת החולים יצרה מצב שבו אין דבר רווחי יותר מאותה מיטה חורגת.

המדינה: מיטה במסדרון, בניגוד למיטה סדירה במחלקה, לא מתוקצבת עם תקני אחיות ורופאים שאותם המדינה מממנת. כלומר, העלות של אותו חולה במסדרון למדינה ולבית החולים היא למעשה רק המיטה עצמה, בתוספת עלות הטיפול בחולה. כיום, אפילו במשרד האוצר מסכימים כי אין מספיק מיטות בבתי החולים, אך סבורים כי הדגש צריך להיות על שיפור השירות בקהילה. משרד הבריאות, מצדו, מתגאה בהחלטת ממשלה מהשנה שעברה לתוספת של 1,000 מיטות. עם זאת, הגאווה היא לא על מספר המיטות כמו בעיקר על כך שזו הפעם הראשונה זה עשר שנים שהתווספה מיטה כלשהי לבית חולים כלשהו בישראל. אך למרות תוספת המיטות שתתבצע בשש השנים הבאות, בתי החולים חסרים היום עוד 3,000 מיטות, לפי הערכות.

בתי החולים: מנהלי בתי החולים אולי אינם מעודדים בריש גלי שימוש במיטות במסדרון, אבל גם בתי החולים מרוויחים מהמיטה הנוספת, משום שהיא מגדילה את ההכנסה מבלי שיהיה צורך לשלם עוד שכר או לבנות עוד מחלקה בבית החולים.

רק אתמול מחלקת המיון בבית החולים כרמל עמדה בפני קריסה כאשר התפוסה בה הגיעה ל־180%, עקב העומס במחלקות הפנימיות שלא אפשר להפנות אליהן חולים מהמיון. חלק מהחולים אמרו שם אתמול כי הם מחכים במיון כבר שלושה ימים. יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן אמרה אתמול ל"כלכליסט": "אנו קורסות וזועקות את זעקת החולים. הגיע הזמן שגם אזרחי המדינה יקומו, כי צריך להיות להם אכפת מהטיפול במשפחותיהם".

אך למנהלי בתי החולים יש תמריץ להגדיל את הכנסתם מקופות החולים, משום שהם צריכים לעמוד ביעדי הכנסות שנתיים שקובעים להם משרד הבריאות ומשרד האוצר. מה הפלא, אם כך, שבדו"ח מבקר המדינה על מערכת הבריאות בישראל ב־2011 נמצא כי לפחות 15% מהמאושפזים במחלקות הפנימיות שוהים בהן בלי כל סיבה נראית לעין, רפואית לפחות?

באותו דו"ח הופיעה גם התבטאותו החריגה בכנותה של מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו, ולפיה "בכל יום נפגעת איכות הטיפול בחולים עד כדי סכנת חיים".

בדו"ח אף הופיעה בדיקה של משרד הבריאות שמראה כי חולים מתים בגלל העומס, מפני שאין מספיק מיטות, ציוד רפואי וכוח אדם.

קופות החולים: קופות החולים גם הן אינן חפות מתמריץ כלכלי. על פי שיטת ההתחשבנות בין קופות החולים לבתי החולים, הידועה כשיטת הקאפ (Cap), הקופות מסכמות עם כל בית חולים על כמות מסוימת של מאושפזים וטיפולים, ומעל תקרה זו הקופה תקבל הנחה בשיעור משתנה. לפיכך, יש לקופות החולים תמריץ להפניית חולים רבים לאותם בתי חולים שבהם חרגו מאותה תקרה. כך, העומס הקיים ממילא רק גובר.

בשורה התחתונה, לכל הצדדים יש תמריץ כלכלי לשים את החולה במסדרון, חוץ מהצוות הרפואי והחולה, כמובן. רק תוספת משמעותית מאוד של מיטות יכולה לשנות את התמונה, ובעקבות זאת את השפעת התמריצים הכלכליים על הוצאת המיטות למסדרון.

2. מטרת המאבק: העלאת שכר

בניסיון לפתור את בעיית העומס, התרכזה שביתת האחיות אתמול סביב המחסור בכוח אדם. מספר האחיות בישראל הידרדר בשנים האחרונות עד ליחס של 4.5 אחיות ל־1,000 נפש, לעומת שמונה בממוצע מדינות ה־OECD. בדרום הארץ היחס אף יורד מתחת לשלוש אחיות ל־000,1 נפש. מכאן שהבעיה אינה במחסור בתקני אחיות, שכן גם הקיימים לא מאוישים במלואם. כך, העומס האדיר הופך לתמריץ שלילי לאחיות להישאר במקצוע ולסטודנטים להיכנס לתחום.

תמריץ שלילי נוסף מגיע מיוקרתו הפוחתת של המקצוע. התדמית הזוהרת של האחות הרחמנייה פסה לה מן העולם מזמן. התדמית הנוכחית של המקצוע כוללת עבודות שחורות, שהדור הנוכחי של האחיות פשוט לא רוצה לעשות. אם עד 2004 היה אפשר עוד לעבוד גם ללא תואר ראשון כ"אחות מעשית", היום מדובר בהליך כמעט בלתי אפשרי: האחיות נדרשות לתואר ראשון בלימודי סיעוד הנמשכים ארבע שנים, והציפיות שלהן בהתאם - הן רוצות להימנע מעבודות של טיפול סניטרי שאותן יכול לבצע כוח עזר.

בסוגיה זו אין מחלוקת בין האחיות למשרדי הבריאות והאוצר, אך ייקח עוד זמן רב עד שיתווסף כוח עזר מיומן מספיק כדי להפחית את הלחץ מהאחיות.

לבסוף, יש שאלה של כסף. זו למעשה המטרה העיקרית של מאבק האחיות, גם אם הוא מוצנע על ידיהן. האחיות רוצות לראות תוספת של כ־2,000 שקל לשכר הבסיס שלהן, כלומר להעלותו לכ־7,000 שקל בחודש. כך, בצירוף המשמרות ל־30 שעות נוספות ולאחר ותק של עשר שנים, יגיע שכרן של האחיות ל־9,000–10,000 שקל בחודש. בהסתדרות האחיות מבקשים להוסיף גם הטבות שוות כסף, כמו מימון לימודים, סבסוד שכר דירה בפריפריה ועוד.