קבלת פנים לסולברג

בית המשפט העליון קיבל לשורותיו - בלית ברירה - את השופט נעם סולברג. אתמול לבשה קבלת הפנים ממד צונן - ביטול פסק דינו נגד אילנה דיין ו"עובדה". בעימות בין חופש הביטוי והעיתונות לשמו הטוב של סרן ר', סבר סולברג שהשם הטוב גובר. העליון הפך את התוצאה לטובת חופש הביטוי.

סרן ר' תבע את דיין וטלעד בעקבות תחקיר על מותה של הילדה אימאן אל־האמס בת ה־13, שנהרגה בירי מסיבי של חיילי מוצב גירית בפיקודו של ר' שיצא לבצע וידוא הריגה והוצג בכתבה - לפי מה שנקבע במחוזי - כמפקד שמתיר דמם של ילדים.

גם המחוזי וגם העליון לא חלקו על כך ש"עובדה" פגעה בשמו הטוב של ר': "הוא הוצג כמי שהגיע לוודא את הריגתה של הילדה. בסוף האירוע דרבן סרן ר' את חייליו לירות 'בכל מה שזז במרחב', לרבות בילדים ובפעוטות. הרושם העשוי להתקבל מן הכתבה הוא כי סרן ר' זלזל בחיי אדם", כותב המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין. אבל בבואם לדון בהגנות על הפרסום, מנקים שופטי העליון את שמה של דיין.

אילנה דיין בבית המשפט. "טעם קלוקל אינו משמש טעם לפסילת הביטוי", קבעו השופטים צילום: עטא עוויסאת

סולברג כתב פסק דין שוצף נגד דיין. הוא שלל את שיקולי העריכה שלה, הוא שלל את הלגיטימיות של עצם הפרסום בטרם הוכרע דינו של ר' במשפט הצבאי. בכך הרחיק לכת, והעליון "תיקן" את הרפורמה התקשורתית שסולברג ביקש לבצע. למשל, בקביעותיו שהתקשורת לא מנועה מלפרסם ולהביע דעה בנושאים תלויים ועומדים, גם לפני שהוגש כתב אישום וגם בעת הבירור המשפטי. שיקולי עריכה הם בלתי נמנעים, ומחויבים מהצורך לקצר ומחוסר האפשרות להביא את התמונה במלואה. בית המשפט ציין שדיין השמיטה פרטים לטובתו של ר', אך "איזנה" זאת בהשמטת פרטים לחובתו.

לתוכנם של דברי לשון הרע לא קיבל סולברג את הגנותיה של דיין ואותן אימץ העליון בחום. למשל "אמת לשעתה" - "הכתבה שיקפה את האמת כפי שעיתונאי סביר יכול היה להבינה באותה עת". וכמובן "עניין ציבורי". העליון הרחיב וחידש הלכה מיושנת בעניין חובת העיתונאי לפרסם. בעבר הוגבלה חובה זו רק לעניינים שיש בהם סיכון חיי אדם או מניעת נזק ציבורי מיידי. השופטים ריבלין ופוגלמן סברו שהלכה זו "אבד עליה הכלח", ועדכנו אותה למציאות של ימינו - זכות וחובת העיתונות היא לעסוק בכל נושא בעל עניין ציבורי ולא רק בקטסטרופות.

השופט נועם סולברג צילום: חיים צח

שופטי העליון חוזרים ומדגישים משפט מפסק דינו של סולברג - "בית המשפט המחוזי פסק כי דיין 'לא ביקשה לפגוע בתובע, לא להשחיר את דמותו ולא להכפיש את חייליו. גם שיקולי פרסום ו'רייטינג' לא הם שהניעוה". הם משתמשים באמירה זו כדי להפוך את קביעתו על היעדר "תום הלב" בגישתה של דיין. קביעה זו של סולברג נסמכה על הבלטת מוסריותו הפגומה של ר' בנימת הדיבור הנחרצת שנקטה, בגרפיקה, בהדגשים שנועדו להטמיע אצל הצופה את המסר השלילי. העליון לעומת זאת הופך את הקערה. הוא מוצא את הפרסום "תוצר של עבודה עיתונאית זהירה ואחראית".

הביקורת על דיין, בפסק הדין, ובכך מצטרף קצת העליון לסולברג, נוגעת לסגנון ולא למהות. למשל, פעלולי עריכה בכתבה שילבו קטעי ירי מסיבי ולאחריו צילומים ממסיבה במוצב. הרושם של הצופה הוא חיילים זחוחים שנהנים מההרג שזה עתה ביצעו. כותב השופט ריבלין: "הדרך להצגת הדברים היתה קלוקלת. טעם קלוקל אינו משמש טעם לפסילת הביטוי". בית המשפט מבקר את הנחרצות הטיפוסית של דיין שבאה לידי ביטוי במילותיה: "זה אולי התיעוד המדויק ביותר של מה שקרה שם", או, כי התמונות אינן משאירות "'כמעט פירור' מהתחקיר המבצעי", אולם, קובעים השופטים, בכל אלה אין כדי לנצח את ההגנות שעומדות לדיין. עם זאת, העליון קבע שיש לשון הרע בפרומו ששידרה טלעד, והפחית את סכום הפיצוי שקבע המחוזי לסרן ר' מ־300 אלף שקל ל־100 אלף שקל.