מאמץ לדחות העלאת גיל הפרישה לנשים: "לא העת לגזירות נוספות"

מחרתיים (ד') תקיים ועדת הכספים של הכנסת את הדיון הראשון בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים ל־64, כפי שמעוניין שר האוצר יובל שטייניץ. בקרב חברי הוועדה יש התנגדות גורפת לחוק, כפי שציין יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני (יהודת התורה), בשיחה עם "כלכליסט" לפני כחודש.

רכז הקואליציה

במקביל, מאבק נוסף מתנהל בין הוועדה למשרד האוצר בגזרה המשפטית: על פי חוק גיל הפרישה מ־2004, גיל הפרישה לנשים יעלה אוטומטית ל־64 במקום 62 החל ב־1 בינואר 2012, אלא אם קבעה ועדת הכספים אחרת. המחלוקת בין הוועדה לאוצר היא על השאלה אם גם במקרה שבו הוועדה דוחה את המלצת שטייניץ, גיל הפרישה יעלה או יישאר על כנו. כלומר, האם החוק מקנה לוועדה את זכות הווטו על שינוי רק כאשר המלצת שר האוצר היא לגיל שהוא מעל 64, ועד גיל 64 לכל החלטה של הוועדה אין כל חשיבות.

ל"כלכליסט" נודע כי ועדת הכספים תתעקש לאשרר בעצמה כל שינוי בגיל פרישה לנשים. היועצת המשפטית של ועדת הכספים, עו"ד שגית אפיק, צפויה לפרסם היום חוות דעת מפורטת שבה היא קובעת כי כל שינוי בסוגיה טעון אישור של חברי הוועדה, בניגוד לחוות הדעת של הלשכה המשפטית במשרד האוצר.

מאחורי הוויכוח המשפטי לכאורה מסתתר גם כסף גדול: 5 מיליארד שקל תצטרך המדינה לשלם לקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר וסכום נוסף גם לביטוח הלאומי, במקרה שגיל הפרישה של נשים יישאר על 62. זאת, משום שהמדינה התחייבה ב־2003 לשמור על האיזון האקטוארי של שמונה הקרנות.

במקביל, אתמול ניסתה הכנסת להעביר בקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ אילן גילאון (מרצ) להשארת גיל הפרישה לנשים על 62, והיא זוכה לתמיכה גדולה מצד יו"ר ועדת העבודה ח"כ חיים כץ (ליכוד).

קביעת גיל הפרישה לנשים היא למעשה קביעת הגיל שבו אשה יכולה לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי ואת הקצבה הפנסיונית דרך קרן הפנסיה. גם כיום נשים יכולות לעבוד עד גיל 67 ולא חייבות לפרוש בגיל 62.