שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ניתוח "כלכליסט": מעמד הפועלים של האקדמיה יוצא למלחמה

חברי הסגל הזוטר החלו בקרב המכריע על שיפור תנאי העסקתם, וישביתו מיום ראשון את האוניברסיטאות. כבר היום הם יעצרו את הלימודים בטכניון. "גורמים לאנשים חכמים להפוך לחרדים לגורלם הכלכלי", הם מסבירים. את האצבע המאשימה הם מפנים לפרופ' טרכטנברג

אנשי הסגל הזוטר בטכניון נתן היום את האות הראשון לעלייה המדרגה במאבק לשיפור תנאי העסקתם, כשפתחו בשביתה ללא הגבלת זמן. הסגל הזוטר בשאר האוניברסיטאות יצטרף בשבוע הבא, ב־30 באוקטובר, עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית ביתר המוסדות.

 

"המינוי שלנו מתחדש פעמיים בשנה. בכל חצי שנה אני מועסקת מחדש. בדרך כלל מקבלים את המינוי כמה ימים לפני פתיחת השנה, ולפעמים גם אחרי", מסבירה ד"ר מיכל אלון, המלמדת ביחידה להוראת שפות באוניברסיטת תל־אביב מאז 1990, את הרקע לשביתה. "הנטייה היא להעסיק הרבה אנשים במשרות זמניות, ואז הם נאלצים לעבוד בכמה מקומות. יש אצלנו באוניברסיטה אנשים שהועסקו 20 שנה לפי שעות. זה אומר, למשל, שבחגים הם לא זכאים למשכורת. היתה אצלנו מורה שאפילו לא ישבה שבעה על אחד מהוריה כי היא לא יכלה להרשות לעצמה להפסיד שיעור".

 

דברים אלה מהווים רק דוגמה אחת מתוך מאות רבות של דוגמאות למצבם התעסוקתי העגום של אנשי הסגל הזוטר באקדמיה הישראלית. בשבועות האחרונים, אחרי אינספור איומים והפגנות, ולאחר מו"מ לא יעיל הנמשך כבר יותר מחצי שנה, החליטו חברי הסגל הזוטר כי הם לא יכולים לספוג עוד.

 

המוחות בורחים

 

מנואל טרכטנברג מנואל טרכטנברג צילום: נועם מושקוביץ'

התנאים המשפילים לכאורה, חוסר היציבות התעסוקתי והתעלמות הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה), שבראשה עומד פרופ' מנואל טרכטנברג, הביאו אותם להכריז על השבתת היום הראשון לשנת הלימודים האקדמית ב־30 באוקטובר. הפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטאות מבקש להפסיק להעסיקם במתכונת קבלנית ולהקצות כספים לטובת יצירת תנאי עבודה וקידום ראויים לחבריו. להערכת הפורום, עלות הסדרת תנאיהם לא תעלה על 60 מיליון שקל, והשגת תקציב זה מהות"ת חיונית להשגת התקדמות במו"מ. לדבריהם, השיבושים בלימודים יימשכו עד לחתימה על הסכם.

 

במהלך אוגוסט, עת התכנסה הוועדה לשינוי כלכלי־חברתי לדיון בהמלצותיה העתידיות, ניסו גם אנשי הסגל הזוטר למצוא פתרונות בפנייה אל העומד בראשה, מיודעם הפרופ' טרכטנברג. "כשפנינו אליו הוא ענה לנו כי הוא 'לא מתכוון לקבע את הארעי', ושלח אותנו לעבוד במכללות", מגלה יו"ר הפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר ד"ר אסתר סרוק - וממחישה את עיקר הבעיה. מעמדם של אנשי הסגל הזוטר נתפס בעיני רבים בעולם האקדמיה כמעמד זמני, מצב ביניים, כזה שבו נמצאים סטודנטים לתארים מתקדמים ואקדמאים שסיימו את לימודיהם, השלב שלפני קידומם לסגל בכיר. אך זהו רק חלק מהתמונה.

 

בעשור הראשון של שנות ה־2000, המכונה בעולם האקדמיה "העשור האבוד" לאור הקיצוצים הכבדים שנעשו במהלכו בתקציבי האוניברסיטאות, וגם בעשור שקדם לו - כמעט לא נפתחו תקנים למרצים באוניברסיטאות. סטודנטים שהשלימו דוקטורט ופוסט־דוקטורט, לא הצליחו להשתלב במשרות קבועות באוניברסיטאות ולכן בלית ברירה הסתפקו בתקנים זמניים של סגל זוטר או שיצאו לחפש את מזלם בחו"ל. אולם גם כעת, כשתקציב האוניברסיטאות גדל ומתחילים אט־אט להיפתח תקנים, באוניברסיטאות מעדיפים לאיישם בחוקרים צעירים או בחוקרים השבים מחו"ל. אף אחד לא ממהר לקלוט את ותיקי הסגל הזוטר, המועסקים במשך שנים בתנאים מחפירים.

 

ד"ר א' (46), עמית הוראה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל־אביב זה שבע שנים, לא מוכן להזדהות בשמו מחשש שיפוטר, אך מוכן להסביר את האבסורד שבמדיניות קליטת השבים ארצה: "להם היתה משרה רצינית בחו"ל והם היו יכולים לפרסם מאמרים ולהתקדם. לנו, לעומת זאת, אין תקציבי מחקר ואין זמן לחקור ממצאים ולפרסמם. ראש המחלקה שלי כבר אמר שאין סיבה לתת לי תקן, כי ממילא הרי אני כאן ולכן עדיף להם להביא מישהו מבחוץ, ומי שכבר בפנים שימשיך בתנאים המפלים".

 

בינתיים, כך מדגישים ראשי הסגל הזוטר, להחזרת חוקרים מחו"ל יש כסף. במאמץ למשוך חוקרים ישראלים לשוב ארצה יזמה הות"ת תוכנית להקמת מרכזי מחקר בסכום כולל של 1.35 מיליארד שקל. המרכזים, המכונים "מרכזי מצוינות", נועדו לקלוט חוקרים ישראלים מצטיינים השבים ארצה. "מרכזי המצוינות הם כמו אגרטלי קריסטל בסלון, כשבמטבח אוכלים בכלים חד־פעמיים", אומרת סרוק. "הם כמו שטיח פרסי בסלון כשהדירה דולפת. כשאין מתרגלים, עוד מומחה מחו"ל לא יעזור למערכת. צריך למנוע את בריחת המוחות הצעירים הקיימים".

 

"בסיס הבעיה הוא שאנחנו מפוטרים בכל סמסטר ולא יודעים מה יהיה בסמסטר הבא, אם בכלל. אני כבר שנים בסיפור הזה", מספר ד"ר שאול ינאי (48), היסטוריון של המזרח התיכון, המלמד כבר שש שנים באוניברסיטת חיפה וכן במקביל באוניברסיטה העברית. "עכשיו הודיעו לי בעברית שלא מחדשים לי את החוזה. קורס אחד כזה מכניס לי 5,000 שקל בחודש ל־4.5 חודשים. בין סמסטר לסמסטר, בחופשת הקיץ, במשך ארבעה חודשים אני לא מקבל משכורת. הם יודעים שאני נואש, ומתי שהם רוצים הם מרימים טלפון ומודיעים שאני מתחיל ללמד בעוד שבוע או בעוד חודש. בכל תחילת שנה אקדמית אני מחזר אחרי הרבה מאוד מוסדות ומנסה להשיג קורס פה, קורס שם. בתחום ההתמחות שלי אין תעסוקה מחוץ לעולם האקדמיה. יש לי ילד אחד. את חושבת שאני יכול להביא לעולם עוד ילדים? אני לא יכול להרשות לעצמי".

 

ינאי. "לא יכול להרשות לעצמי להביא עוד ילדים לעולם" ינאי. "לא יכול להרשות לעצמי להביא עוד ילדים לעולם" צילום: אוראל כהן

 

 

גם ד"ר א' מאוניברסיטת תל־אביב ממחיש את הארעיות שבעבודתו. "הביטחון הכלכלי שלי הוא של 5–6 חודשים קדימה, ופחות או יותר מהיום למחר", הוא מסביר. "לפעמים מעיפים מרצים שלא נרשמו מספיק סטודנטים לקורס שלהם. השנה התקבלתי גם לבאר שבע, הפכתי את כל המערכת בתל־אביב כדי לפנות ימים לבאר שבע, וחודש וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים הודיעו לי שבגלל הרשמה דלילה לקורס, הוא לא ייפתח. באוניברסיטת תל־אביב המצב לא יותר טוב. עדיין לא קיבלתי מהם כתב מינוי לסמסטר הקרוב, אף שאני רשום במערכת. אני עדיין לא יודע אם בעוד שבוע אני עומד בפני כיתה או לא".

 

אין תנאים סוציאליים

 

תנאי ההעסקה של המרצים הזוטרים מערערים גם את עתידם הכלכלי, ומותירים להם קצבאות פנסיה מצומקות יחסית. "על פי חישוב של קרן הפנסיה שלי, בגיל הפרישה הקצבה שלי תהיה קצת יותר מ־1,000 שקל", מספרת ד"ר אלון, אם לשלושה. "ההרגשה שלי היא שייבוש המשאבים וייבוש האנשים נעשו בדרך מתוחכמת שגבלה בדיכוי. גורמים לאנשים חכמים ודעתניים להפוך לנזקקים ולחרדים לגורלם. אנחנו הבטן הרכה, אנחנו החוליה החלשה, אז פוגעים בנו יותר. אחרי 20 שנה קשה לקום וללכת. מה גם שיש אנשים שמקבלים פנסיה תקציבית, ואם הם יעזבו הם יאבדו אותה".

 

"בכל הקשור לתנאים סוציאליים, אנחנו לא מקבלים תנאים של אדם רגיל", מחזק ינאי את דבריה. "כבר שבע שנים שמפרישים לי לפנסיה כמעט חצי ממה שמפרישים לאדם רגיל, כי אין לי רציפות תעסוקתית. בסך הכל אנחנו מקבלים 30%–50% פחות לעומת במקומות עבודה מסודרים עם קביעות. באקדמיה אמורים לשאוף לסטנדרטים גבוהים יותר".

 

ראש צוות המו"מ של הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר ד"ר דניאל מישורי, מספר כי לפני שביתת הסגל הזוטר ב־1997 המצב היה גרוע עוד יותר. עד אז לא היו למרצים אלה שום זכויות סוציאליות. כתוצאה מהשביתה ההיא, זכו אנשי הסגל הזוטר לקבל הפרשה לקופת גמל. בשנת 2000 הם הצליחו לגרום להפיכת קופת הגמל לפנסיה חלקית, שגדלה לפנסיה מלאה רק ב־2008. "מאז, פג תוקפו של הסכם השכר, אבל מתכונת ההעסקה נותרה קבלנית", אומר מישורי. "אין אופק תעסוקתי מעבר לשישה חודשים, וגם זה יכול להשתנות בהתראה של רגע. אני מתרוצץ בין מחלקות כדי למלא יותר ממשרה מלאה למקרה שפתאום יבטלו לי קורס".

 

מישורי. "עושה יותר ממשרה מלאה למקרה שיבטלו לי קורס" מישורי. "עושה יותר ממשרה מלאה למקרה שיבטלו לי קורס" צילום: עמית שעל

 

תנאי העסקתם של אנשי הסגל הזוטר משפיעים על איכות ההוראה באוניברסיטאות באופן ישיר ובאופן עקיף. "הכנת קורס חדש אורכת כמה חודשים", מספר ד"ר א'. "צריך להיכנס לתחום, להזמין מאמרים וספרים ולקרוא אותם. אי אפשר לעשות את זה במהלך הסמסטר. התוצאה היא שאנשים ממחזרים את הקורסים שלהם, ומלמדים שנה אחרי שנה את אותם קורסים. אני לא אעבוד בחינם ואשקיע בהכנת קורס חדש כשאני לא יכול לדעת אם ייעשה בזה שימוש".

 

הפחד התמידי של אנשי הסגל הזוטר מפיטורים מקבל ביטוי נוסף בהידרדרות רמת ההוראה. "אם אתן ציונים נמוכים לסטודנטים - אקבל משובים גרועים, לא יירשמו לקורסים שלי והאוניברסיטה לא תעסיק אותי יותר. בגלל זה אני נותן למי שמגיע לו 60 ציון 80", מתוודה א'.

 

במסגרת הרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה, אושרה ב־2010 תוספת תקציבית של 7.5 מיליארד שקל למערכת לשש השנים הקרובות. למרות זאת, הצירוף "סגל זוטר" אינו מוזכר ברפורמה. לפי הערכות מקסימליות של אנשי הפורום המתאם, כדי להביא להסדרת העסקתם אין צורך ביותר מ־60 מיליון שקל בשנה. הכסף שם לכאורה, אך המו"מ עדיין תקוע.

 

ד"ר מישורי, ראש צוות המו"מ של הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר, מספר כי בחצי שנה האחרונה התקיימו פגישות לסירוגין אחת לחודש ואף פחות, אך לדבריו לא הוצע למרצים שום דבר חדש. "הפגישות האחרונות עם ראשי האוניברסיטאות היו בנימה קצת אחרת. הם מבינים שיש צורך להסדיר דברים, אבל לא גיבשו הצעות שאפשר לדבר עליהן בצורה קונקרטית", מספר מישורי. "הבעיה היא שהמו"מ הוא מול ראשי האוניברסיטאות, אבל נעשה ללא גיבוי של הות"ת. הם לא מוכנים להתחייב על כל עניין שיש לו משמעות כלכלית ולוּ מינימלית. בלי הות"ת זה לא יעבוד.

 

"הוועדה לתכנון ותקצוב במל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) היא זו שקובעת את דפוסי התקצוב של המוסדות ואת הפרמטרים שלפיהם יהיה אפשר לחתום על הסכמים, ובינתיים היא נעדרת לחלוטין מהתמונה. זאת למעט פגישה אחת עם מנכ"ל הות"ת. נראה שהצד השני עדיין לא בשל להצעות של ממש".

 

ומה הלאה? האם השביתה הצפויה תצליח לעורר את הות"ת ואת פרופ' טרכטנברג לשנות את מצב הסגל הזוטר? מישורי לא בטוח. "אנחנו עדיין שוקלים את צעדינו. בכל מקרה יהיו שיבושים בתחילת הסמסטר, ועוד לא החלטנו סופית מה יקרה", הוא אומר. "אנחנו מקווים שאותו מו"מ מהוסס שהחל באחרונה ומתקדם מאוד בעצלתיים יוביל להצעות אמיתיות. בינתיים אנחנו עדיין לא שם".

 

"שימוש ציני במחאה"

 

בתגובה להודעה על השביתה הצפויה, ועד ראשי האוניברסיטאות מסר כי "לצערנו, במקום להמשיך ולקיים מו"מ רציני מתוך רצון אמיתי למצוא פתרונות, בוחרים נציגי הסגל הזוטר להודיע כבר כעת באמצע מו"מ וימים לא רבים לפני פתיחת שנת הלימודים כי הם בחרו בדרך של השבתה, שמטרתה בראש ובראשונה לפגוע בסטודנטים ובהשכלה הגבוהה. דרישות הסגל הזוטר חריגות בהיקפן ועולות בהרבה על מה שניתן במשק ועל ההסכם עם הסגל האקדמי הבכיר.

 

"הסגל הזוטר אינו מקשה אחת ואין דין תלמידי המחקר, שהם ליבת המחקר, כדינם של מורים מן החוץ ועמיתי הוראה שאינם עוסקים במחקר, מרוויחים מאות שקלים לשעה ולרובם מקום עבודה מרכזי אחר. אנו קוראים לסגל הזוטר לחזור לשולחן המו"מ לדיון ענייני מבלי להשתמש באופן ציני ובלתי ראוי בגל המחאה הציבורית".

 

מהמל"ג נמסר: "בשבועות האחרונים מתנהל מו"מ בין נציגי הסגל והאוניברסיטאות בליווי הות"ת, ואנו משוכנעים שניתן להגיע להבנות. צר לנו על השביתה אשר אינה משרתת אף אחד מהצדדים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x