ההורים והמורים משלבים כוחות: חינוך חינם מגיל אפס
מחאת ההורים קיבלה רוח גבית מהמורים שהחליטו להצטרף למאבק. המסר היה אחד: גידול וחינוך ילדים הוא לא מותרות, אלא הבסיס למשק חזק. "כלכליסט" מציג את הפתרונות המקובלים בעולם, ואת אלה שיכולים להתאים לישראל
מחאת ההורים לילדים צעירים, שזכתה לכינוי "מחאת העגלות", יצאה אתמול להפגנות בשבעה מוקדים שונים ברחבי הארץ, והצטרפה למחאה הכללית של מעמד הביניים הכורע תחת הנטל. כ־200 איש - אמהות עם עגלות ואנשים ששבתו במסגרת מחאת השלטון המקומי - התכנסו אתמול לפנות ערב ל"פיקניק מחאה" בפארק הירקון בתל אביב. בירושלים הפגינו מורים וסטודנטים.
אתמול נדחתה ההצבעה על הצעת חוק הפיקוח על המעונות, שנועדה להתקיים בוועדה לזכויות הילד. ההחלטה נדחתה עד להחלטת הממשלה בעניין הערר שהגיש השר סטס מיסז'ניקוב לממשלה. החוק קורא להחלת פיקוח על ניהול גנים פרטיים, המשרתים כ־120 אלף ילדים עד גיל 3. כיום מפקח משרד התמ"ת רק על מעונות צבוריים כגון ויצו, והמעונות הפרטיים אינם מפוקחים כלל.
משמעות הדחייה היא שהפתרון לא ייראה באופק לפחות עד אוקטובר הקרוב. זאת לאחר דחיות חוזרות בדיון על החוק במהלך חצי השנה האחרונה.
מלבד פתרון זה, ישנם עוד כמה פתרונות אפשריים העובדים במודלים ברחבי העולם ויכולים לעבוד גם במדינת ישראל. בצל המחאות על יוקר המחיה פנה "כלכליסט" למומחים בתחום התעסוקה, שציעו פתרונות למצוקת ההורים.
מיסוי הכרה בהוצאות ילדים
אחד הפתרונות הפופולריים הוא הכרה לצורכי מס על הוצאות הטיפול בילדים. פתרון זה עלה כבר לפני יותר משנתיים על ידי נושאת הדגל עו"ד ורד פרי, אולם המאבק ליישמו נכשל. ב־2009 ביקשה פרי, אם לשניים, לנכות כהוצאה מוכרת תשלומים ששילמה למסגרות ההשגחה על ילדים. לאחר שמס הכנסה סירב לאשר את בקשתה, הגיעה פרי עד לבית המשפט העליון, ובאפריל 2009 קבע העליון בפסק דין תקדימי כי הוצאות הטיפול בילדים יוכרו לצורכי מס.
בעקבות זאת הלכו רשות המסים והאוצר על מסלול עוקף, וביולי 2009 הביאו לאישור הכנסת את חוק המטפלות, שקבע שתינתן נקודת זיכוי אחת לאמהות לילדים עד גיל חמש. בכך נסתם הגולל על פסק הדין.
למרות כישלון המאבק, הפתרון עדיין זוכה לתמיכה מפנינה שנהב, לשעבר יו"ר המיל (המרכז הישראלי לניהול) והיום מנכ"לית החברה הכלכלית של חולון. "הוצאות על מעון יום ומטפלות מנוכות ממס בניו זילנד, וזה לדעתי הדבר הראשון שצריך לעשות. למשק הישראלי לא כדאי ליצור מצב שבו נשים עובדות שעות קצרות יותר - זה פוגע בפריון העבודה וגם בקידום הנשים. הכרה בהוצאות היא פתרון יעיל, שיישומו יכול להיות מיידי".
גם רינה ברטל, יו"ר שדולת הנשים, תומכת בהצעה: "אנחנו מאמינות שההכרה בהוצאות היא הכרחית, ויש לנו נתונים שתומכים בכך. אבל למה זה לא התממש? כי כל מה שקשור בנשים וכסף לא עובר אף פעם את הממשלה. בריאות, עבודה ומעונות הם נושאים שאף פעם אין להם כסף בתקציב. ההכרה בהוצאות ילדים מכריחה את האוצר לשנות את ההסתכלות על התקציב. צריך לחלק את העוגה אחרת ולהבין שיציאה של שני אנשים לעבודה היא הכרחית לצורך הכנסה, ולכן צריך להכירה לצורכי מס. זה לא שינוי יקר יותר מדברים אחרים”.
מלבד ניו זילנד, גם בבריטניה, בארה"ב ובהולנד מכירים בהוצאות המס על מעונות יום ומטפלות, לפחות באופן חלקי.
זיכוי עזרה מביטוח לאומי
עו"ד נחום פיינברג, המתמחה בדיני עבודה, סבור כי הפתרון יכול להגיע דווקא מכיוונו של המוסד לביטוח לאומי: "צריך לחפש פתרונות שייתנו זמן טיפול בילד מבלי שמשכורת ההורה תיפגע", הוא אומר.
לדבריו, דרך עקיפה יכולה להיות באמצעות הגדלת נקודות הזיכוי. עם זאת, פיינברג עומד על הבעייתיות בעניין: "מי שיש לו יותר ילדים, יקבל יותר כסף. הבעיה כאן היא כי רוב הכסף ילך לקהילה החרדית".
פתרון נוסף הוא מתן הקלות להוצאות של מטפלים או מטפלות. "ביטוח לאומי יכול להשתתף בתשלום המטפלת לילדים עד גיל מסוים, כפי שהוא משתתף בטיפול הסיעודי לקשישים. שוק המטפלות הוא שוק שרובו עובד ב'שחור', ולכן ההכרה במס יכולה להיות בעייתית. אם ביטוח לאומי ישתתף בהוצאה הזו, הוא יפתור את הבעיה והעובד או העובדת יוכלו להמשיך בעבודתם".
פיינברג סבור כי מלבד זאת, יש צורך בהגדלת הסבסוד: "צריך להגדיל את הסבסוד למעונות ולמקומות שנותנים עזרה להורים הצעירים. היום הורים מוציאים כ־3,400 שקל לחודש למעונות פרטיים, אבל גם מעונות מסובסדים של ויצו ונעמת לא זולים במיוחד. יש להגדיל את הסבסוד ובכך לתת עזרה ישירה להקטנת ההוצאה של ההורים".
חקיקה המוסדות הפרטיים ישלמו
לטענת פרופ' ערן ישיב, מומחה לשוק העבודה ומדיניות מאקרו־כלכלית מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל־אביב, המהפכה תוכל להגיע דווקא דרך המגזר הפרטי.
ישיב לוקח דוגמה מארה"ב, שבה תאגידים גדולים מממנים באופן חלקי הוצאות מעון או מטפלת בעלות של עד 100 דולר לשבוע, לעובדים עם ילדים עד גיל 3. לדברי ישיב, דרך זו תהיה אפשרית בישראל באמצעות חקיקה.
"מעסיקים נוטלים חלק בעזרה לאמהות על ידי חוקים קיימים, כמו חופשת לידה ודמי מחלה לילד חולה. לדעתי אפשר להרחיב את ההטבות שנותן הסקטור הפרטי. זה לא חייב להיות וולונטרי: הממשלה יכולה להביא מעסיקים לעזור גם באמצעות חקיקה".
לדברי ישיב, אפשרות המימון באמצעות תאגידים גדולים לא תבוא במקום אלא בנוסף לסבסוד מעונות יום וקצבאות לידה שכבר פועלים בישראל, אולם לא במידה מספקת.
מרד צרכני חרם על החברות הגדולות
לדברי יו"ר שדולת הנשים רינה ברטל, כל אלה אינם מספיקים. "השינויים צריכים להיות גם בתחומים אחרים: יוקר העגלות, החיתולים והמוצרים לתינוקות תלויים בקופונים שהחברות הגדולות גוזרות מאיתנו. אחוזי הרווח של החברות הם בלתי סבירים, ורק באמצעות חרם דוגמת הקוטג' נוכל לשנות זאת. מספיק שבמשך חודש נרכוש רק עגלות יד שנייה - וכבר המצב ישתנה. חרם והפגנות הם כלי נכון וצודק".
