הניסוי הגדול של ד"ר שושני

בשבוע שעבר הציג מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני, בפני ועדת החינוך של הכנסת, את הפיילוט לפתיחת אזורי רישום למוסדות החינוך. ההחלטה על פתיחת אזורי הרישום מהווה חלק מיישום החלטת הממשלה מיולי 2010, המתייחסת להרחבת אזורי הרישום, ונועדה "לאפשר בחירה מבוקרת של התלמיד והוריו בין בתי הספר". ההחלטה, ציין שושני בוועדה, נועדה לחזק את החינוך הממלכתי־ציבורי, כאשר כל רשות תוכל לבחור ולהחליט אם להצטרף למהלך.

לפי חוזר המנכ"ל בנושא, הפיילוט אמור לצאת לדרך כבר בשנת הלימודים הקרובה ולהימשך 2–4 שנים. הוא ייערך במספר רשויות מקומיות, בשיטת "אזור בחירה מבוקרת" - אזור גיאוגרפי שיש בו לפחות שני מוסדות חינוך, וכל התלמידים בו יורשו לבחור את בית הספר שבו הם רוצים ללמוד; בתי הספר, מצדם, לא יוכלו למיין תלמידים בקבלתם למוסד. עד עתה, 16 רשויות מקומיות כבר הביעו את רצונן להשתלב בפיילוט, בהן ירושלים (שכבר קיבלה תשובה חיובית), ראשון לציון, אשקלון ועוספיה.

הפיילוט, נציין, מתייחס רק לכיתות א' עד ט', שכן מכיתה י' ואילך התלמידים אינם כפופים לאזורי רישום. הלכה למעשה, באזורים שבהם ייפתח הרישום יוכלו כל התלמידים, מכיתה א' ועד י"ב, לבחור בבית הספר המתאים להם.

פתיחת אזורי הרישום היא צעד שנוי במחלוקת. מצד אחד היא יכולה לעודד תחרות בין בתי הספר, שתוביל לפיתוח ולבידול של כל מוסד ביחס למוסדות הסמוכים לו. מצד שני, היא עלולה להחליש את בתי הספר החלשים ממילא (כי התלמידים החזקים יבחרו שלא להירשם אליהם) ולהגדיל את הפערים בין בתי הספר הציבוריים.

תחרות בונה, תחרות הורסת

"מאחורי הרעיון של פתיחת אזורי הרישום עומדים שני עקרונות מרכזיים", מסביר ד"ר יוסי דאהן, יו"ר ועד מרכז אדוה וממתנגדי התוכנית. "האחד הוא שוויון הזדמנויות: הבחירה אמורה לאפשר לאנשים לצאת מהגבולות הסוציו־אקונומיים שלהם. אנשים משכונות בעייתיות לא חייבים להיתקע בתוך בתי הספר האזוריים. העיקרון השני הוא להכניס תחרות לעולם בתי הספר. נוצר רושם שכשיש אזורי רישום, המנהלים והמורים כביכול לא מתאמצים".

הבעיות העולות מפתיחת אזורי הרישום נוגעות למספר תחומים: מבחינה כלכלית ייווצר צורך במימון הסעות לתלמידים, כדי לאפשר בחירה הוגנת שאינה תלויה במיקום. נוסף על כך ייווצר צורך להשקיע תקציבים בהסברה, כדי להדריך את ההורים בפרטי התוכנית ולסייע להם לבצע את הבחירה הנכונה עבור ילדיהם. מבחינה אדמיניסטרטיבית, הרשות המקומית גם תידרש לקיים פיקוח הדוק על בתי הספר, כדי שיממשו את עקרון שוויון ההזדמנויות.

פרופ' רות בטלר: "ככל שבית הספר יותר תחרותי, ההנאה של התלמידים מהלימודים פוחתת, וכמוה תחושת השליחות של המורים. יותר תחרות - פחות מוטיבציה"

אבל עוד קודם להוצאה הנוספת, טוען דהאן, שיטת אזורי הבחירה נגועה בכשלים חינוכיים מהותיים. "כשבתי הספר נמצאים בתחרות, הם מעוניינים לקבל תלמידים שצריך להשקיע בהם מעט", הוא מסביר. "הם נרתעים מתלמידים שצריך להשקיע בהם הרבה - כאלו שמגיעים ממשפחות עניות, לא תמיד מצוידים בהון התרבותי הנכון, ובעלי צרכים מיוחדים. כל בית ספר רוצה להיות כמה שיותר סלקטיבי. יוצא מכך שכדי ליצור אוכלוסיית תלמידים מעורבת, הרשות המקומית צריכה להיות מאוד חזקה. אם הרשות לא חזקה - ובישראל הרשויות אינן חזקות -בתי הספר עושים מה שהם רוצים".

אבל אסור להם למיין תלמידים.

"יש דרכים לעקוף את הכללים. אם אסור לערוך בחינות קבלה, למשל, עורכים ראיון".

וזה עוד לא הכול: מתברר שגם איכות ההוראה יוצאת ניזוקה. "הגברת התחרות זו לא מין תרופת פלא, ויש לה גם נזקים", אומרת פרופ' רות בטלר מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים המתמחה בהנעת מורים ותלמידים. "ממה שאנחנו יודעים על מוטיבציה של תלמידים ומורים, כמה שההקשר הבית ספרי יותר תחרותי ומדגיש הישגים ויכולות ביחס לתלמידים או מורים אחרים, ככה ההנאה מהלימודים בקרב התלמידים היא קטנה יותר, וכך גם המוטיבציה הפנימית ותחושת השליחות בקרב מורים. התחרות מגבירה מוטיבציה חיצונית לתגמול ויוקרה, אך פוגמת במוטיבציה הפנימית להתפתח וללמוד. יותר תחרות - פחות מוטיבציה. באופן פרדוקסלי, ככל שהמנהל מפעיל יותר לחץ על המורים, כך הם מלמדים פחות טוב".

בחינוך, בחירה חופשית היא לפעמים רק אשליה

פתיחת אזורי הרישום נוסתה לראשונה בתל אביב ב־1995, במעבר מבתי הספר היסודיים לחטיבות הביניים ולתיכונים. מעניין לציין שמנכ"ל משרד החינוך אז היה ד"ר שושני, בכהונתו השנייה בתפקיד (מתוך שלוש). ההיענות לתוכנית התל אביבית היתה גבוהה: כ־2,500 תלמידים השתתפו בבחירה מדי שנה. בין בתי הספר המבוקשים ביותר היו בתי הספר עירוני א' לאמנויות, אליאנס וליידי דייויס. אשתקד שונתה התוכנית ונוספו לה הגבלות, נוכח תלונות הורים על כך שלעתים לא התאפשר לתלמידים ללמוד בבית הספר שבחרו "מפאת חוסר מקום", למרות שהיה בסביבת מגוריהם ולמרות שאליו נרשמו חבריהם לכיתה או לשכבה. כיום משובצים התלמידים לבתי הספר באופן אוטומטי, לפי אזורי רישום; מי שמבקש לשנות את השיבוץ יכול לעשות זאת באתר האינטרנט של העירייה, באמצעות דירוג עדיפויות.

פרופ' ויקטור לביא: "פתיחת אזורי הרישום בתל אביב שיפרה את הישגי התלמידים. הקונצנזוס בין כלכלנים הוא שעצם זה שלתלמידים יש בחירה, זה טוב" צילום: מיקי אלון

מי שעקב אחרי תוצאות המהלך התל אביבי היה פרופ' ויקטור לביא מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, שעמד בראש ועדה לבחינת אזורי הרישום בירושלים. "פתיחת אזורי הרישום בתל אביב שיפרה הישגים", הוא פוסק בשיחה ל"כלכליסט". "האקלים הלימודי בבתי הספר השתפר, שביעות רצון התלמידים עלתה והאלימות ירדה.

"הקונצנזוס בין כלכלנים הוא שעצם זה שלתלמידים יש בחירה, זה דבר טוב. אני לא חושב שזה קשור לכלכלת שוק כמו לעקרונות ליברליים, כמו זכויות הפרט וכבוד האדם וחירותו. במציאות שבה אין בחירה, תלמידים המגיעים מסביבה חלשה לומדים עם תלמידים מאותו רקע - ובדרך כלל בתי הספר האלו מאופיינים בפחות משאבים. לעומת זאת, בשכונות מבוססות החינוך נחשב לאיכותי יותר, ובתי הספר מאובזרים. התוכנית מאפשרת שוויון אמיתי בחינוך".

פרופ' דן ענבר: "תחרות משפרת את המצב בחנויות נעליים, לא בחינוך. אם קנית נעליים ואתה לא מרוצה, לא תחזור לחנות. אבל לא תוציא את ילדך מבית ספר באותה קלות" צילום: מיקי אלון

הדברים האלה לא משכנעים את פרופ' דן ענבר, לשעבר ראש בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. "הרעיון שתחרות כשלעצמה תשפר את המצב לא כל כך עובד בחינוך", אומר ענבר. "הוא עובד בחנויות נעליים: אם קנית נעליים והן לא מוצאות חן בעיניך, לא תחזור לחנות שבה קנית אותן. אבל לא תוציא את ילדך מבית ספר באותה קלות שאתה מחליף חנות".

ענבר, שעמד בראש הוועדה לבחירה בחינוך שהגישה את המלצותיה למשרד החינוך, מסתייג גם הוא מהתוכנית. "לא האמנו בפתיחת אזורי רישום כדי שבתי הספר יתחרו זה בזה", הוא מסביר. "התוצאה של זה היא שהחזקים מתחזקים והחלשים נחלשים. בתי הספר צריכים לקבל חיזוק מוקדם, כדי שההורים יוכלו לבחור בין בתי ספר טובים מסגנונות שונים, ושזו לא תהיה סתם אפשרות לחזקים לברוח מבתי ספר חלשים".

"עקרון הבחירה הוא לא המקודש ביותר"

דוגמה לחיזוק מוקדם שקיבלו בתי הספר, כדי לעודד מגמות מיוחדות, ניתן למצוא בירושלים, שם הושקה לפני שלוש שנים תוכנית המאפשרת לתלמידים בחירה. לכבוד הסרת ההגבלות על הרישום הקצתה עיריית ירושלים תקציבים לפיתוח מגמות מיוחדות. שמונה בתי ספר הגישו בקשות מפורטות, וקיבלו כ־300 אלף שקל לבית ספר למימוש התוכניות.נוסף על כך, העירייה יצרה שיתוף פעולה עם אגד ודאגה למתוח קווי אוטובוס לכל בתי הספר בעיר. סבסוד ההסעות נותר ללא שינוי, והוא מתבצע בשיתוף משרד החינוך, לפי קריטריון של גיל ומרחק.

לפי המתכונת הירושלמית, לכל ילד נשמר מקום בבית ספר הקרוב למקום מגוריו, אך במקביל הוא יכול להגיש באינטרנט בקשה להירשם לכל בית ספר אחר בעיר. בעירייה מקפידים להתייחס לבקשות, ומעידים כי מעטים הילדים שלא מקבלים את מבוקשם. עם זאת, ההיענות לתוכנית נמוכה מאשר בתל אביב, ובשנה שעברה התקבלו רק כ־300 בקשות מתלמידים להירשם לבית ספר שאינו באזור מגוריהם.

מי שהוביל מאבק נגד פתיחת אזורי הרישום הוא אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות. קמינסקי פנה לא אחת לשר החינוך גדעון סער ולגורמים נוספים המעורבים בתוכנית, בטענה כי הבחירה הקיימת היום במערכת החינוך מספקת, וכי פתיחת אזורי הרישום היא תהליך מיותר ויקר.

"היקף הבחירה בין בתי הספר בישראל גדול כבר היום, והוא הלך והתפתח - לא מעט ביוזמות של משרד החינוך", טוען קמינסקי. "אין שום ראיה לכך שהבחירה משיגה הישגים כלשהם בתחום החברתי או בשיפור ההישגים הלימודיים הממוצעים של התלמידים. יש מקום לחשוש שהתוצאה הפוכה. התועלת העיקרית שניתן להצביע עליה כתוצאה של הבחירה, אולי, הוא יתר שביעות רצון של האוכלוסייה - בעיקר החזקה, שלה מתאפשר ליישם רצונות שלה במימון המערכת הציבורית.

"עקרון הבחירה הוא לא העיקרון המקודש ביותר. יש עקרונות נוספים שצריך להביא בחשבון בסוגיית הפרט מול הכלל. לא בכל רשות מקומית זה מתאים, ולא לכל קהילה זה מתאים. זה לא יפתור את בעיות מערכת החינוך: זו רק עוד דרך לעשות שינויים סקסיים מבלי לחשוב על הדברים האמיתיים".

תגובות: הניסיון בעולם מציג תוצאות חיוביות

ד"ר שושני מסר בתגובה ל"כלכליסט": "מטרת המהלך היא חיזוק החינוך הציבורי. לכל רשות שתצטרף לתוכנית יוצמד ליווי, סיוע ומעקב מקצועי אחר פיתוח המודל ותוצאות התהליך. המודלים החינוכיים־חברתיים שאנחנו רוצים להפעיל יותאמו לרשויות שיפעילו אותם, ומטרותיהם יוגדו בקפידה: שוויון הזדמנויות וחינוך לבחירה, תוך שמירה על ערכיה המרכזיים של החברה.

"התוצאות החינוכיות וחברתיות של מודל שאינו מקפיד על עקרונות אלו אכן, עשויות לגרום להרחבת פערים חברתיים.

"יחד עם זאת, הניסיון בעולם מראה כי מודל המקפיד על עקרונות הבקרה והליווי המקצועי, ועל הלימה למאפייני הרשות ומטרותיה, מביא לשיפור האקלים החינוכי, למימוש רצון הפרט, לשילוב אוכלוסיות, לחיבור בין זרמים ועדות, להעצמת הקהילה ולשביעות רצון של מורים, הורים ותלמידים".

אזור רישום

אזור רישום הוא מרחב שבו פועל מוסד חינוכי אחד לכל קבוצת גיל; כל תלמידי כיתות א' עד ט' המתגוררים באיזור מחויבים ללמוד בו, במוסד המתאים לגילם. באזור רישום מבוקר יש לפחות שני מוסדות חינוך לכל גיל, והילדים רשאים לבחור מביניהם.