ראיון "כלכליסט": "תנאי הפרישה בבנק ישראל היו מושחתים"
יחידת אכיפת השכר במשרד האוצר קיבלה רוח גבית הודות לכספי פנסיה שמשיבים למדינה עשרות גימלאי בנק ישראל, לאחר שקיבלו אותם שלא כדין. שמואל נחמני, המפקח בפועל על השבת הכספים, מאותת: "לא אירתע מגופים ציבוריים גדולים נוספים"
בימים האחרונים מתחילים יותר מ־150 מגמלאי בנק ישראל להחזיר לקופת הבנק את הכספים העודפים שקיבלו שלא כדין. השבת הכספים היא פועל יוצא של הסכם השכר שנחתם בבנק ישראל לפני שלוש שנים ונכנס לתוקף רק שמונה חודשים מאוחר יותר, לאחר התערבות בית הדין לעבודה. מי שמפקח על השבת מיליוני השקלים לקופה הציבורית הוא שמואל נחמני, סגן בכיר (אכיפה) לממונה על השכר במשרד האוצר.
"לתנאי השכר והפרישה שהעניק בעבר בנק ישראל לעובדיו אין אח ורע בשום גוף ציבורי", אומר נחמני. "רק מענק ההתייעלות, שבוטל בסוף 2002 בהוראת הממונה על השכר לשעבר יובל רכלבסקי, עלה מדי שנה לקופת הבנק כ־20 מיליון שקל".
מה המשמעות של הסכם השכר עם עובדי הבנק ב־2008?
"שכרם השוטף של העובדים הוותיקים (דור א') ירד אך במעט, ובמקביל נקבעו תנאי השכר לעובדים חדשים (דור ב'). הם אמנם מקבלים שכר גבוה יותר מגופים אחרים בשירות הציבורי, אבל בהחלט במסגרת הסביר. תנאי הפרישה שהעניק בנק ישראל לעובדיו לפני כן הם בעיניי שחיתות ממדרגה ראשונה. טוב שזה נגמר. מאות מעובדי הבנק מדור א' שמקבלים פנסיה תקציבית עדיין ייהנו מתנאי פרישה מפליגים, אם כי נמוכים משמעותית ממה שבנק ישראל נהג לתת בעבר".
באילו תנאי פרישה מדובר?
"עד חתימת ההסכם, היו בבנק ישראל עובדים בכירים שיכלו לפרוש לגמלאות עם סכומים חד־פעמיים, שבמקרים מסוימים הגיעו ליותר מ־2.5 מיליון שקל, וזאת נוסף על כספי הפנסיה. עובד בכיר מאוד בהנהלת הבנק, למשל, היה זכאי לקבל קרוב ל־3 מיליון שקל. ההסכם החדש הגביל את התשלום החד־פעמי שאותו עובד יכול לקבל ל־1.6 מיליון שקל. כתוצאה מהסכם זה יש היום יותר מ־150 גמלאים שמחזירים לקופת הבנק סכומים שנעים בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים לגמלאי. הסדר נוסף עם אותן אמות מידה צפוי להיסגר בשבועות הקרובים גם לגבי כ־40 מחברי הנהלת הבנק לשעבר. עם זאת, עובדי בנק ישראל מדור א' שפרשו לגמלאות ואלה שיפרשו בעתיד, ימשיכו ליהנות מגמלה גבוהה מאוד שיכולה להגיע ליותר מ־40 אלף שקל בחודש".
איך עובדים בכירים שפרשו מבנק ישראל בשנות ה־40 וה־50 לחייהם מקבלים מהבנק פנסיה חודשית בגובה עשרות אלפי שקלים?
"זה זועק לשמים. זה הדבר הכי מעוות שנתקלתי בו ב־13 שנות כהונתי כמנהל יחידת האכיפה. המשכורת הקובעת לפנסיה של בכירים בבנק ישראל, למשל, היא יותר מ־55 אלף שקל - כמעט פי 1.5 ממשכורתו של שר בממשלה".
איך קרתה החריגה הזו?
"ברוב המקרים, הסכמי השכר לא הובאו לאישור הממונה על השכר. כמו כן, במשכורת הקובעת של עובדי הבנק יש רכיבים שלא מוכרים לעובדים אחרים בשירות המדינה, כמו ארוחות צהריים, עיתון ועוד. המשכורת הקובעת של מנכ"ל בנק ישראל לשעבר, לדוגמה, גבוהה בכ־65% מהמשכורת הקובעת של מנכ"ל באחד ממשרדי הממשלה".
לפני קרוב לשנה אושר חוק בנק ישראל החדש, אבל נושא הפיקוח על שכרם של עובדי הבנק נותר מעורפל. מי בסוף מפקח על השכר בבנק ישראל?
"שום דבר לא השתנה בעקבות החוק החדש. סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, שמקנה לממונה על השכר סמכויות פיקוח, ממשיך לחול על בנק ישראל כמו על כל הגופים בשירות הציבורי. הם לא בן חורג".
חיסכון של 5 מיליארד שקל ב־13 שנה
יחידת אכיפת השכר הוקמה בינואר 1998, לאחר שהממונה על השכר דאז יוסי קוצ'יק ונחמני מצאו ב־62% מהגופים הציבוריים חריגות שכר לכאורה. אלה הציעו לשרי האוצר בייגה שוחט ודן מרידור להקים יחידה ייעודית. בנימין נתניהו, שכיהן אז בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, תמך בהצעה ואישר אותה בממשלה.
"ההתחלה היתה צנועה ביותר: היינו אז רק מזכירה בחצי משרה ואני. במקביל לתחילת עבודת היחידה בוצע גם שינוי חקיקה, שהעביר את הסמכות מבתי המשפט לענייני עבודה לידי הממונה על השכר באוצר. בית המשפט אמנם יכול להפוך החלטה לא סבירה או לא מידתית של הממונה, אבל עד היום זכינו ביותר מ־99% ממאות רבות של התיקים".
כמה כסף חסכה יחידת האכיפה ב־13 שנות פעילותה?
"בהערכה מאוד שמרנית, מדובר ביותר מ־5 מיליארד שקל, וזאת נוסף על ההרתעה האדירה שיצרנו".
איך מגיעים לחיסכון כספי גדול כל כך?
"אני אתן לך דוגמה מהמקרה הראשון שטיפלתי בו עם הקמת היחידה, שיכול להעיד על הכלל: מדובר בשלושה גמלאים בכירים בעיריית בת ים: מנכ"ל העירייה, שהגמלה שלו אחרי 22 שנות עבודה היתה 38 אלף שקל, כאשר שכר מנכ"ל עירייה באותה שנה היה רק 25 אלף שקל; הגזבר, שהגמלה שלו היתה 23 אלף שקל; ומהנדס העיר, שגם הוא היה אמור לקבל גמלה דומה. הוצאתי להם אז מכתבי שימוע, וכל השלטון המקומי וגופים ציבוריים אחרים חיכו לפסק הדין בעניינם. החלטת הממונה היתה להפחית את הגמלה של המנכ"ל ל־14 אלף שקל, ואת הגמלאות של הגזבר והמהנדס לעשרת אלפים שקל לכל אחד. החיסכון האקטוארי (החיסכון שייגרם במשך כל תקופת תשלום הגמלאות - א.א) לקופת המדינה רק מהמהלך הזה מסתכם בכ־18 מיליון שקל, וכל זה כאשר מדובר בשלושה גמלאים בלבד".
מה היה היקף חריגות השכר לפני הקמת יחידת האכיפה, ומהו כיום?
"היקף החריגות סביב שיעור של כ־62% מכלל הגופים הציבוריים. בשלטון המקומי היו חריגות ביותר מ־90% מהרשויות המקומיות. היום ירד היקף החריגות לרמה של כ־20% מכלל הגופים, וגם המספר הכולל של החריגות קטן מאוד. אין ספק שעדיין קיימות הרבה חריגות שכר".
מה אפשר לעשות כדי לשפר עוד יותר את הטיפול?
"אני משוכנע שצריך להגדיל את היחידה לאכיפת שכר באופן משמעותי: היום היא מונה כעשרה עובדים בלבד. אין ספק שכל כלכלן שיוסיפו ליחידת האכיפה יחסוך לקופת המדינה לפחות פי 50 מעלות השכר שלו. אני חייב לשבח את כל עובדי יחידת האכיפה והפרקליטים מפרקליטות המדינה שמלווים אותנו בכל הליך משפטי. בלעדיהם לא היינו מגיעים להישגים כל כך מרשימים".
"הסכם השכר ברשויות המקומיות הציל אותן מקריסה"
גזרה נוספת שבה הופחתו בצורה משמעותית חריגות השכר היא הרשויות המקומיות, זאת לאחר שבמרץ 1999 נחתם הסכם קיבוצי עם השלטון המקומי. "בשנים שלפני חתימת ההסכם מי שכיכבו ברשימות שיאני השכר בשירות הציבורי היו עובדים בשלטון המקומי. לעומת זאת", מתגאה נחמני, "אם ניקח את רשימת אלף שיאני השכר האחרונה, לא נמצא שם אף עובד מהשלטון המקומי. ההסכם הזה הציל את הרשויות המקומיות מקריסה. בשנתיים־שלוש האחרונות אנחנו נתקלים בניסיונות ההסתדרות לכרסם בהסכם הזה. עמדנו בכך, ואני מאוד מקווה שהוא לא ייפרץ לעולם".
איך יחידת האכיפה משתלבת בסיפור בלימת השתוללות השכר ברשויות המקומיות?
"אם יחידת האכיפה לא היתה קמה, עובדים בכירים ברשויות מקומיות גדולות היו ממשיכים לקבל משכורות שבמונחים של היום מסתכמות ב־60–70 אלף שקל בחודש. הודות להסכם הקיבוצי ולהקמת יחידת האכיפה, הם מרוויחים כ־30 אלף שקל ברוטו בחודש".
על מי בעצם חל אותו הסכם קיבוצי?
"בנוסף למועצות המקומיות, ההסכם חל גם על כל המועצות הדתיות ועל כל איגודי הערים, והוא מכסה למעשה יותר מ־60% מכלל הגופים במגזר הציבורי".
התגברתם על חריגות השכר הגדולות ברשויות המקומיות, אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים לחגיגות שכר בגופים אחרים בשירות הציבורי.
"מה שקרה הוא שאותו הסכם עם השלטון המקומי יצר לנו סרגל עבודה מולם. מאז אנחנו מתמודדים עם הגופים החזקים ביותר בשירות הציבורי. הוצאנו בזמנו החלטות בעניין חברת החשמל ובעניין אוניברסיטת תל־אביב. אנחנו נמצאים בהליך מתקדם לקראת הוצאת החלטה גם בעניין מכון התקנים. רק היום שלחתי מכתב שימוע לתעשייה האווירית. אסור להירתע משום גוף.
"הודות לפעולות יחידת האכיפה, חגיגות השכר הפרועות שהכרנו בעבר במרבית הגופים הציבוריים פשוט נבלמו. גופים ציבוריים חושבים היום כמה פעמים לפני שהם מעניקים תוספות שכר חריגות לעובדיהם, ומשתדלים להביא דברים לפתחו של הממונה על השכר. לפני כשלוש שנים הוקמה באגף השכר יחידה נפרדת שעוסקת בחקירות בראשות אתי גבאי, במטרה להעניש את אלה שנתנו את האישורים לחריגות השכר".
בשנים האחרונות, כמה מ"כוכבות" דו"ח השכר שלכם הן קופות החולים.
"לצערי, זה נכון. קח למשל את המקרה של קופת חולים מאוחדת, שהמנכ"ל שלה התפטר לא מזמן. כבר במהלכים הראשונים שביצענו גילינו תופעות חריגות, שפורסמו בהבלטה בדו"ח מבקר המדינה. חלק מחריגות אלה תוקנו בעקבות התערבותנו. אבל כמאמר השיר, 'עוד ארוכה הדרך אל האושר'".
ומה עם החריגות באוניברסיטאות?
"לפני כשנה וחצי הוציא הממונה על השכר החלטה לגבי אוניברסיטת תל־אביב, ובעקבותיה בוטלו חריגות שכר שהתגלו בה. עד היום מתנהל משא ומתן עם כל ראשי האוניברסיטאות כדי לנסות להגיע לנוסחה שלפיה יטופלו חריגות השכר של עובדיהן. כשזה יקרה, הרבה כסף שהלך עד עכשיו לא לייעודו יופנה לסטודנטים, למרצים ולשיפור מערכת ההשכלה הגבוהה".
גם נושא שכרם של הכבאים עלה לכותרות בזמן האחרון.
"עד ההתערבות של הממונה על השכר, שכרם של העובדים באיגודי ערים לכבאות באמת היווה בין 80% ל־90% מתקציבי האיגודים השונים. המצב באיגודי הכבאות היה של לית דין ולית דיין. היו מפקדי שירות שהגיעו לשכר של 40 אלף ו־50 אלף שקל בחודש. אנחנו הבאנו להפחתות שכר משמעותיות בקרב מפקדי השירות שם. החגיגה הסתיימה".
"הקטנת הפערים בשכר תלויה ברצון של ההסתדרות"
מה דעתך בנושא פערי השכר ההולכים ומתרחבים במשק הישראלי?
"אני מאמין שצמצום הפערים בין בעלי השכר הגבוה לבין בעלי השכר הנמוך צריך להיות משימה לאומית".
בהסכם השכר שנחתם לפני שלושה חודשים, ההסתדרות לא קיבלה את דרישתכם לחלק את תוספת השכר בצורה דיפרנציאלית בין בעלי השכר הנמוך לבין בעלי השכר הגבוה.
"בהסתדרות תמיד מדברים גבוהה גבוהה, אבל כאשר זה מגיע להסכמים קיבוציים, לא נעשה כלום. אני באגף השכר 15 שנה, וכל הזמן דיברו איתם על מתן תוספות שכר גדולות יותר לבעלי השכר הנמוך. יש להם עוד הזדמנות לתקן את זה, כי במסגרת ההסכם שנחתם לפני שלושה חודשים יש עוד תוספת של 4% שאמורה להינתן לעובדים בשנתיים הבאות. לא ייתכן שעובד במקום מסוים יקבל 4,000 שקל בחודש, ועובד אחר באותו מקום יקבל 50 אלף שקל בחודש. הכל תלוי בהסתדרות. אתה יכול ללכת לדו"ח השכר השנתי ולראות מיהם בעלי השכר הגבוה בשירות הציבורי: עובדי הנמלים, חברת החשמל ורשות שדות התעופה. ומי מגן בחירוף נפש על העובדים באותם גופים חזקים? ההסתדרות".
