• תפריט
בארץ

מחריף הקרב סביב ירושת ה־220 מיליון שקל למדינה

צרפתי עשיר וערירי הוריש לפני שש שנים למדינת ישראל סכום שיא להקמת מרכז רפואי שיקומי. האפוטרופוס הכללי החליט דווקא לחלק את הסכום בין בתי חולים. יזם שהחל לבנות בי"ח שיקומי בצפון הגיש פעמיים בג"צ נגד ההחלטה. בקרוב ההכרעה

תומר אביטל 11:5406.12.10

לפני שש שנים נפטר איניאס הלנברג, סוחר אמנות צרפתי עשיר וערירי, והוריש את כספו - כ־220 מיליון שקל - לוועדת העיזבונות לטובת "הקמת מרכז רפואי שיקומי לפי הצרכים הרלבנטיים באותה עת", לשון הצוואה. עד כה לא נעשה דבר עם הירושה - הגדולה אי־פעם שקיבלה מדינת ישראל - והכסף שוכב בחשבון של האפוטרופוס הכללי. החלטה של בג"ץ שצפויה בקרוב עשויה לסיים סוף סוף את הסאגה.

 

ועדת העיזבונות, בשיתוף משרד הבריאות, החליטה כבר פעמיים כי הכסף יועבר לכמה בתי חולים ברחבי הארץ. פעמיים הגיש היזם ארי לרום, שהחל לבנות בית חולים שיקומי בכפר תבור אך נתקע עקב בעיות מימוניות, עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה. לאחר העתירה הראשונה, ב־2008, החליט משרד המשפטים לבטל את החלטת ועדת העיזבונות ולקיים הליך חדש לחלוקת העיזבון. העתירה השנייה הוגשה לפני כחודשיים ובקרוב יתקיים דיון בתיק.

 

לרום, שהגיש בקשות לקבל את כספי העיזבון בטענה שבית החולים השיקומי שהוא בונה עונה באופן מדויק על דרישתו של הלנברג, טען בעתירותיו כי ההחלטה לפזר את הכסף בין בתי חולים נוגדת את בקשתו של המנוח שדרש להפנות את הכסף למוסד אחד.

 

 

הליך חדש, אותה החלטה

 

עוד בתחילת שנות התשעים יצר הלנברג, ניצול שואה ערירי מצרפת, קשר עם נציגת האפוטרופוס בפריז כדי לבחון את השימוש שייעשה בכספיו לאחר מותו. הלנברג, שסבל מבעיה אורתופדית, הסביר כי ברצונו שהכסף ייושם "להקמת 'מרכז רפואי שיקומי' לפי הצרכים הרלבנטיים הקיימים באותה עת", להנצחת הוריו שנספו בשואה.

בשנת 2004, בגיל 83, נפטר הלנברג והוריש כ־220 מיליון שקל לישראל. מתוכם הוא ביקש להקצות 20 מיליון שקל להקמת "בית החלמה" לחיילים. כנהוג במקרים אלו האציל האפוטרופוס את הבקשה לוועדת העיזבונות, כדי שזו תאתר ותעניק את העיזבון למוסד המתאים ביותר לצוואת המנוח. ב־2007 פרסם משרד המשפטים קול קורא לעיזבון הענק.

 

באותן שנים פעל היזם ארי לרום להקמת בי"ח שיקומי בכפר תבור. ב־2005 קיבל לרום, שלאחר מכן הקים את העמותה "מרכז רפואי הר תבור", רישיון ממשרד הבריאות להקים את בית החולים על שטח של 14 דונם. לפי נתוני משרד הבריאות מ־2008, בישראל 744 מיטות שיקום, רק 11 מהן באזור הגליל והגולן.

 

ב־2006 החלה העמותה להקים את בית החולים והיסודות שלו נוצקו. אולם עם פריצת מלחמת לבנון נבלמו ההשקעות והבנייה נתקעה. לרום העריך את העלות הנותרת להקמת בית החולים ב־30 מיליון דולר ונכשל בניסיון לאתר מימון ממשלתי או פרטי שיציל את היוזמה. אלא שאז הוא ראה את הפרסום של משרד המשפטים על העיזבון של הלנברג, חשב שכל בעיותיו נפתרו, ומיהר לפנות לוועדת העיזבונות בבקשה לקבל את הסכום.

 

באפריל 2008 פסלה הוועדה את בקשת העמותה של לרום. במקום זאת היא החליטה לחלק את העיזבון למוסדות רפואיים קיימים. בסוף 2008 הגישה העמותה - בעזרת עורכי דין יוסי אשכנזי ולב זיגמן ממשרד עו"ד הרצוג פוקס נאמן ושות' (המשרד שאותו הקים שר המשפטים יעקב נאמן), עתירה לבית המשפט העליון נגד ועדת העיזבונות ומשרד הבריאות בטענה שהוועדה חרגה מסמכותה ומהנהלים המחייבים אותה.

 

“הוועדה הורתה על הקצאת כספים לבתי חולים קיימים כלליים ברחבי הארץ, מתוך עיזבון המנוח, תוך שהיא חוטאת באופן שורשי להוראות המצווה, חורגת מסמכותה, פועלת באופן בלתי סביר בעליל ובניגוד להוראות האפוטרופוס הכללי מזמן אמת, ומפגינה היעדר שוויון משווע בין העותרת, שעמדה בקריטריונים הנדרשים לקבלת הכספים, לבין בתי החולים שלהם הוחלט לחלק את כספי העיזבון”, נכתב בעתירה.

 

כתוצאה מכך, משרד המשפטים הודיע כי החלטת הוועדה מבוטלת, וכי יתקיים הליך חדש לחלוקת העיזבון. במרץ 2009 פורסם עיזבון הענק מחדש לפניות הציבור.

לפני תשעה חודשים דחתה הוועדה שוב את בקשת העמותה של לרום. הוועדה הסבירה כי משרד הבריאות הודיע לה כי הוא מתנגד להקמת בית חולים שיקומי. פעם נוספת הוחלט לחלק את כספי העיזבון בין מוסדות רפואיים קיימים.

 

הדמיה של ביה"ח השיקומי בכפר תבור הדמיה של ביה"ח השיקומי בכפר תבור

 

למה התכוון המנוח

 

שאלת כוונת הלנברג - אם התעקש שיהיה זה מוסד אחד או שמא המשפט "לפי הצרכים הרלבנטיים באותה עת" מאפשר גמישות בחלוקת הכסף בין כמה בתי חולים - חזרה ועלתה. במכתב ששלח האפוטרופוס הכללי שלמה שחר לוועדת העיזבונות בתחילת 2006 כתב: "המנוח הדגיש בפני עובדות המחלקה, שהיו עמו בקשר קרוב במשך השנים, את רצונו שלא לפזר את כספי העיזבון לפרויקטים רבים, אלא להקים פרויקט גדול". עם זאת, בישיבה שנערכה בעניין במשרד המשפטים ב־2006 אמר זאב בירגר, חבר ועדת העיזבונות כי לדעתו: "משתמע שניתן להקים מספר מתקנים משמעותיים".

 

לפני חודשיים הגישה העמותה של לרום עתירה נוספת לבג"צ נגד ההחלטה. העמותה טוענת בעתירה כי "מובן שהעמותה מעולם לא היתה ניגשת למכרז שפרסם משרד הבריאות, לו ידעה כי ביום בהיר אחד הוא יחליט לשנות עורו ולהפגין תמיכה במדיניות ההפוכה - לתמוך בהקמת מחלקות שיקומיות בבתי חולים קיימים שיתחרו בעמותה, תוך חיסול כמעט מוחלט של כל יכולת מצד העמותה להקים ולקיים את בית החולים המיועד".

 

לדבריה, "כדי שאותם נדבנים או תורמים לא יאבדו את אמונם במערכת, וימשיכו לתרום את עזבונם לטובת מוסדות במדינת ישראל, חייבים האפוטרופוס וועדת העזבונות למלא בראש ובראשונה את רצונם של המצווים (ככל שהרצון אינו סותר את החוק) וחייבים לנהל את הדיונים בעניין התמיכה עפ"י הוראות נוהל מסודרות וברורות, כפי שהן כתובות בנוהל הועדה ובשקיפות מלאה”.

 

לשאלה למה העמותה זוכה להתעלמות לכאורה ממשרד הבריאות ענה לרום: "מנהלי בתי החולים החזקים לוחצים על הוועדה דרך משרד הבריאות”.

תגובת משרד הבריאות וועדת העיזבונות

 

ממשרד הבריאות נמסר: "חברת לרום בע"מ השיבה ל'הזמנה להציע הצעות' (RFI) שפרסם משרד הבריאות ב־2004, והביעה למעשה את נכונותה ויכולתה להקים - בעצמה ובכספה - מוסד שיקומי קטן בכפר תבור. הואיל והחברה היתה הגורם היחיד שהגיש באותה עת הצעה, החברה קיבלה 'אישור הקמה', שהוא רשות להקים מיטות אשפוז מסוג מסוים ותו לא - ואין הוא מהווה בשום אופן הבטחה או התחייבות מצד המדינה לממן את ההקמה, או לסייע במימון או בדרך אחרת, וגם לא לרכוש שירותים מן המקים לאחר ההקמה.

 

"השיקולים המנחים בהחלטה לאפשר לגורם פרטי להקים מוסד שונים בתכלית מהשיקולים בהחלטה אם לתת או להמליץ לגורם אחר לתת כסף ציבורי לטובת אותה מטרה. אין כל מניעה גם כיום שהגורם שקיבל את אישור ההקמה יקים את המוסד השיקומי.

 

"מבחינת משרד הבריאות, תמיד היתה עדיפות להקמת מחלקות שיקום כללי בתוך או בסמוך לבתי חולים כלליים, בשל אופי השירותים המקצועיים הנדרשים לסוג כזה של מחלקות. לא חל כל שינוי במדיניות זו מלפני שנת 2004 ועד היום. עם זאת, במועד שבו פורסם ה־RFI לא היתה אפשרות כזו על הפרק, ולפיכך נערכה פנייה ליוזמות פרטיות להקמת מחלקות או מיטות שיקום, וניתן אישור להקמת מוסד שיקומי נפרד.

 

"יודגש כי אחד התנאים העיקריים להקמת מוסד שיקומי נפרד הוא שהיזם ידאג לקיומו של הסכם לקבלת גיבוי מקצועי מבית חולים כללי סמוך (במקרה זה בי"ח העמק), וזאת בהתאם לאמור בחוזר מינהל רפואה בנושא זה. הכללים לחלוקת עיזבונות לטובת המדינה נקבעים על ידי ועדת העיזבונות ומשרד המשפטים, בהתאם לעקרונות של מינהל תקין של כספי ציבור וכיו"ב".

 

מהאפוטרופוס הכללי, דרך משרד המשפטים, נמסר: "המנוח איניאס הלנברג הותיר את עיזבונו לטובת המדינה לשם הקמת מוסד רפואי בישראל בתחום השיקום בהתאם לצרכים הרלבנטיים באותה עת. הוראות המנוח לא התייחסו למיקום המוסד או להקמת בי"ח חדש דווקא.

 

"במקרה דנן הודיע האפוטרופוס הכללי לוועדת העיזבונות מה רצונו של המנוח, בהתבסס על המסמכים בתיקי מחלקת העיזבונות וההיכרות רבת השנים של עובדי המחלקה עם המנוח. הוועדה בחנה את הקצאת הכספים לאור רצונו של המנוח בצוואתו, שבפירוש הכפיף את רצונו ל'צרכים הרלבנטיים באותה עת'. הצרכים הרלבנטיים של המערך הרפואי השיקומי בישראל נקבעים ע"י משרד הבריאות, ולכן רצונו של המנוח כפוף למדיניות זו.

 

"לכך שניתן רישיון הקמת בי"ח שיקומי ליזם אין כל קשר לשאלת הקצאת כספי עיזבון, שהנם כספים ממקור פרטי ולא כספי תקציב, שמיועדים ל'צדקה' עפ"י הדין הישראלי, כלומר לגופים ללא כוונת רווח, שהנם בעלי ניסיון ומוניטין באותו תחום.

 

"יצוין כי בקשת היזם נידונה ע"י הוועדה ונדחתה לגופה, כמו גם בקשות רבות אחרות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x