חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

הנסיך התארס: וויליאם הוא כל מה שיש

לא הרבה נשאר מהמלוכה בבריטניה: את הסמכות המדינית הם איבדו מזמן, במשבר הכלכלי הם חטפו כמו כולם, ונדמה שהסיבה העיקרית שהבריטים ממשיכים לממן את המשפחה המשוגעת הזו היא השערוריות שמבדרות את העם. את המסמר האחרון נעץ השבוע הנסיך וויליאם, כשהתארס לקייט מידלטון - בחורה שגם אם יחפשו היטב באילן היוחסין שלה (כפי שעשו לדיאנה) לא ימצאו בו שאריות של אצולה (פרט לאצולת הממון). אבל דווקא הודעת האירוסים הזכירה מה נשאר מבית המלוכה: הפנטזיה. לבן של מיליוני בחורות ברחבי העולם שגדלו על סיפורי נסיכות נשבר השבוע, והזכיר שוויליאם הוא ככל הנראה הדבר הכי טוב שקרה לבית המלוכה זה שנים. לא בטוח שאדי הדלק האלה יחזיקו מעמד עד שהוא יגיע לכתר.

מיכל פלד פליישר

צוקרברג. יודע להשתמש בחולשות שלנו צילום: בלומברג

מערכת מסרים בפייסבוק: צוקרברג יורד נמוך

מארק צוקרברג יודע להשתמש בחולשות שלנו. בהתחלה הוא ניצל את השיעמום שלנו מהאינטרנט. אחר כך רכב על תאוותנו להצצה לחיי אנשים אחרים. עכשיו הוא רוצה לעזור לנו לממש את עצלנותנו. פלטפורמת המסרים החדשה של פייסבוק מתחזה למערכת שיודעת לשלב את המסרים של הרשת החברתית, הודעות SMS והודעות מייל במסך אחד. אבל צוקרברג יודע שאין לאיש צורך בעוד ממשק. כמו תמיד בפייסבוק, תחת המעטה הטכנולוגי מסתתרת הבנת הצרכים הבסיסיים ביותר של בני האדם: פחות עבודה. פחות חשיבה. פחות מאמץ. צוקרברג אומר שהצעירים התעייפו מהאימייל. שאין להם כוח לנימוס שלו. הוא הבין שהבעיה היא בעצם הפורמט. וזה הקסם האמיתי של המוצר החדש. כשהכל מתמזג לפורמט אחיד, הוא מוכרח לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר. פעם קראו לזה SMS. בקרוב יקראו לזה פייסבוק.

אורן הוברמן

קרנות הפנסיה מסתכנות: דיר הוא מראה לעצמנו

אם היה מי שחשב ש־2010 היתה מסובכת להשקעות, הרי ש־2011 הולכת לעשות לה בית ספר. תשאלו את ג'ו דיר, מנהל קרן הפנסיה הגדולה בעולם, קאלפרס. אם דיר לא ייצר תשואה חלומית של 7.75% על נכסים של 200 מיליארד דולר עד 2030, לא יהיה לו מהיכן לשלם לחוסכים. לכן הוא חייב לקחת יותר סיכונים. והוא לא לבד. מנהלי ההשקעות בכל העולם מתמודדים עם תשואות אפסיות ונלחצים להעז. זה כולל את הישראלים, שהשנה העלו את שיעור האחזקות של קופות גמל במניות בכ־20%. כשהשווקים התרסקו, המנהלים האלה לא העזו להגדיל את החשיפה. עכשיו, כשהסיכון גבוה, הם פתאום מסבירים שהם חייבים. כל עוד החוסכים לא טורחים להיות אלה שעוקבים אחרי מנהלי הכסף שלהם, החרדות והתאוות ימשיכו להיות המנהלים האמיתיים.

גולן פרידנפלד

נתניהו. מה שקורה בשוק לא משנה צילום: אורי פורת

תוכנית נדל"ן "חדשה": נתניהו חי במסיבה

זמן קצר אחרי שנכנס למשרד ראש הממשלה זימן בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים כלכלית דחופה. לידו ישב שר האוצר, והשניים הציגו את התוכנית הכלכלית המפורסמת "בלימה, סיבוב, נסיקה". האזרחים מחאו כפיים. זמן לא רב אחר כך, במסגרת דיוני התקציב, אלתר נתניהו מסיבונת עיתונאים בכנסת והודיע חגיגית כי לא יוטל מע"מ על פירות וירקות. הבסטיונרים מחאו כפיים. אחר כך הגיעו עוד ועוד מסיבות עיתונאים. גם השבוע היתה אחת, להצגת התוכנית למלחמה בבעיית הדיור. זימון דחוף לעיתונאים, הרבה הוד והדר, והכל בשביל שלושה צעדים משמימים שהיו יכולים לצאת לתקשורת בהודעה לקונית לעיתונות. מהומה רבה על לא דבר. העיקר שיש תמונה, העיקר שנתניהו חי במסיבה. מה שקורה בשוק באמת לא משנה.

שאול אמסטרדמסקי

משבר עמוק באי: אירלנד היא בשבילנו רק בירה

באיסלנד הזדעזענו כי ראינו לראשונה איך קורסת מדינה מערבית. ביוון התרגשנו, כי הם קצת דומים לנו. בספרד ובפורטוגל זה קצת דגדג, אבל לא יותר מדי. לא נורא, לא משהו שהזרמת עשרות מיליארדי דולרים לא תפתור. ועכשיו אירלנד, שרק לא מזמן היתה מודל לחיקוי והערצה עבור הישראלים. אבל אותנו זה כבר לא ממש מרגש, בוודאי שלא מפחיד, כפי שצריך להפחיד מצב שבו מדינה שהבנקים שלה כבר קיבלו סיוע של עשרות מיליארדי דולרים זקוקה ל־50 מיליארד דולר נוספים כדי לא לקרוס סופית. לאט לאט נהפכנו לקהי חושים לנפילות של מדינות, בדיוק כמו שהאמריקאים כבר לא שמים לב שכמעט בכל סוף שבוע נסגרים מתחת לאפם בנק או שניים. כל עוד מבשלות הבירה פועלות, השאר יכול להתמוטט בשקט.

סופי שולמן

פרקליטה חדשה למחוז ת"א: סגל־אנטלר מעל החוק

"הרשלנות הממשית" שמצא מבקר המדינה בתפקודה של עו"ד אריאלה סגל־אנטלר בפרשת האזנות הסתר לרמון לא מנע את מינויה השבוע לפרקליטת מחוז תל אביב. המבקר אולי מתאים לחשיפת פגמים בקופת חולים, אבל בכל הקשור למחלות הפרקליטות - בכיריה סבורים שאין לו מושג. ולא רק הוא: כשהשופט דוד רוזן ביקר בחריפות, בפסק דין, את מחדלי התביעה בפרשת הדסק הרוסי, הציגו גם אותו בפרקליטות כחסר מושג. בכנסים ובמפגשים עם התקשורת דוחה פרקליט המדינה משה לדור את רעיון הפיקוח החיצוני על הפרקליטות בטענה שיש כבר פיקוח - בתי משפט ומבקר המדינה. אבל כשאלה מצביעים על פגמים, מטאטאים את הביקורת לפח ומראים להם אצבע משולשת. ככה זה כשאוכפי החוק הם מעל החוק.

משה גורלי

חיים שני. המקל והגזר צילום: יותם פרום

האוצר נגד כיל: שני צריך תירוץ טוב יותר

מצד אחד, משרד האוצר בראשות המנכ"ל חיים שני מחזר אחרי ענקיות גלובליות כמו HP ומרק, מנסה לפתות אותן בהטבות מס כדי שיעתיקו קווי ייצור לישראל, יקימו מפעלים במאות מיליוני דולרים ויספקו תעסוקה לאלפי משפחות. מצד שני, וממש באותו זמן, האוצר יוצא למלחמת חורמה בכיל, חברה ישראלית־גלובלית המעסיקה אלפי משפחות בנגב, כדי למנוע ממנה הטבות מס שלהן זכאי כל מעסיק, זר או מקומי. הנימוק של האוצר: כיל "קשורה בעבותות" לים המלח, ואין לה ברירה אלא להישאר כאן. יש בעיה אחת מרכזית בטיעון: לפי ההיגיון הזה, כל חברה גלובלית שתקים כאן מפעל תיהפך, רגע אחרי השקעת ענק של מאות מיליונים, ל"קשורה בעבותות". ואז אפשר יהיה להתעלל בה, לחוקק נגדה חוקים, לקצץ בהטבות שהביאו אותה לכאן. אם כיל היא כרגע מטרה נוחה כדי להעשיר את קופת המדינה, לפחות שימצאו לנו הסברים קצת יותר אינטליגנטיים.

גלית חמי

איום מרומז במאבק הגז: קודחים ביסודות הדמוקרטיה

ידוע שהפשע, בעיקר המאורגן, הולך אל הכסף הגדול. לכן לא מפתיע שמשפחות פשע מעורבות בחיפושי הגז. לכאורה זה קרה בינתיים רק בסכסוך בחברת רציו, אלא שהשבוע נשמעו התבטאויות מאפיונריות גם מהכיוון של השותפים בקידוח תמר, בבעלות קבוצת דלק של יצחק תשובה, נובל אנרג'י וישראמקו. בתמר חוששים כי מסקנות ועדת ששינסקי יחבלו בסיכוייהם לזכות במכרז הענק לאספקת גז למפעלי החברה לישראל, ומתוך תחושה משכרת של כוח יצאו גורמים בקבוצה בהצהרה ש"אם נפסיד את העסקה, שטייניץ ישלם בכיסאו". איך יכולים גורמים עסקיים להביא לפיטוריו של שר האוצר? מפחיד לנסות להשיב על השאלה הזו. עובדה שהם חושבים שהם יכולים לעשות זאת, למי שעוד היה לו ספק בנוגע לבעייתיות של קשרי הון־שלטון בישראל.

גבי קסלר