38 מיליארד דולר אחרי, שער החליפין חזר לאותה רמה
מדיניות ההתערבות במט"ח של הנגיד סטנלי פישר לא הוכיחה את עצמה. מאז יצא להרפתקת רכישות הדולרים במרץ 2008, שער החליפין חזר כמעט לנקודת ההתחלה וגבוה כיום רק ב־0.9% מנקודת המוצא. והמחיר ששילמו אזרחי ישראל? עד כה הפסיד בנק ישראל במצטבר 1.7 מיליארד שקל כתוצאה מההימור של פישר
מנת החמצן שהעניק נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר ליצואנים במסע רכישות הדולרים הבלתי נגמר שלו הולכת ומתקרבת אל קו הסיום. שער החליפין הנמוך שבשמו יצא פישר למסע הצלב נגד השקל החזק חזר למעשה השבוע כמעט אל נקודת ההתחלה, וכעת הוא גבוה רק ב־0.9% מנקודת המוצא שלו, לפני יותר משנתיים וחצי.
בין נקודת ההתחלה של הרפתקת הדולרים לבין נקודת הזמן הנוכחית רכש פישר כמות כמעט דמיונית של 38 מיליארד דולר, שאותם הוא מממן כעת באמצעות הגדלת הפיקדונות של הבנקים המסחריים בבנק ישראל ומכירה מוגברת של תעודות מק"ם לציבור. כתוצאה מכך מחזיק כעת בנק ישראל נכסים במטבע חוץ בחו"ל בסכום של כ־245.6 מיליארד שקל, כ־10 מיליארד שקל בלבד פחות מתקציב ההוצאות לשנת 2010 של כלל משרדי הממשלה.
סטנלי פישר צילום: חיים צח בניגוד לדעה הרווחת, בנק ישראל אינו מסתכל רק על השינויים בשער החליפין של השקל מול הדולר, אלא מתייחס לשינויים במה שנקרא "שער החליפין האפקטיבי", הכולל נוסף על הדולר גם את שערי החליפין של מטבעות נוספים, שהעיקרי בהם הוא היורו.
מהו "שער החליפין האפקטיבי"?
שער החליפין האפקטיבי הוא למעשה שער החליפין של השקל מול סל מטבעות שקבע בנק ישראל. סל מטבעות זה כולל 28 מטבעות של 38 המדינות העיקריות שאיתן סוחרת ישראל, והמטבעות הדומיננטיים בו הם הדולר והיורו. שער החליפין האפקטיבי מחושב כמעין מדד, ולכן הוא נקוב בנקודות.
מה קרה לשער החליפין מאז תחילת רכישות הדולרים על ידי בנק ישראל, ב־20 במרץ 2008?
כפי שניתן לראות מהגרף, רשם שער החליפין במשך התקופה עליות וירידות. בחודשים הראשונים של מהלך הרכישות, עד חודש יולי 2008, רכש בנק ישראל מדי יום 25 מיליון דולר, והשפעתו על שער החליפין היתה שולית ביותר.
בתחילת יולי 2008 הגדיל הבנק את היקף הרכישות היומי פי ארבעה, ל־100 מיליון דולר. הרכישות המוגברות, עם המשבר הכלכלי הגלובלי שפרץ חודשיים מאוחר יותר, גרמו לשינוי המגמה ולעליות בולטות בשער החליפין מול השקל.
אולם כפי שניתן לראות מהגרף, היעילות של המסע המוגבר לרכישות הדולרים הסתיימה למעשה אי שם בסוף הרבעון הראשון של השנה שעברה. מאז נמצא שער החליפין, למרות המשך רכישות המט"ח על ידי בנק ישראל, בירידה פחות או יותר רצופה. נכון לאתמול, שער החליפין האפקטיבי גבוה רק ב־0.9% מרמתו לפני יותר משנתיים וחצי.
מדוע בכלל יצא נגיד בנק ישראל להרפתקת רכישות הדולרים שלו?
בתחילת הדרך נמנע בנק ישראל מלגלות את האמת, וטען כי רכישות הדולרים נועדו להגדלת יתרות המט"ח. את יעד גודלן הרצוי של היתרות שינה הבנק כמה פעמים, ולבסוף הוא זנח את שיטת היעדים המשתנים, אולם המשיך לרכוש דולרים בכמויות גדולות.
רק חודשים רבים לאחר תחילת מסע הרכישות, הודו ראשי בנק ישראל כי הן נועדו למנוע את התחזקות השקל מול המטבעות החשובים בעולם, כדי לסייע ליצוא הישראלי להתמודד טוב יותר עם המשבר הכלכלי.
כיצד היצואנים נהנים מהתחזקות מטבע החוץ?
כאשר שערי הדולר, היורו, הלירה שטרלינג והין היפני מתחזקים מול השקל, היצואנים מקבלים יותר שקלים עבור הסחורות והשירותים שהם מוכרים לחו"ל. היצוא מהווה כמעט מחצית התוצר של המשק הישראלי, והתמיכה בו מסייעת לכן לחלקים גדולים במשק, ובכלל זה גם למצב התעסוקה.
אז התמיכה בשער החליפין טובה לכולם?
ממש לא. כמעט לכל אחד מאיתנו יש רווח אישי מירידת שערי הדולר והיורו, שתורמת להתמתנות האינפלציה - בעיקר
דרך מחירי הדלקים ומחירי היבוא. ירידת מחירי מרבית מוצרי היבוא מגדילה באופן ישיר את כוח הקנייה שלנו ותורמת בעקיפין להקטנת החזרי החובות הצמודים לדולר, למשל של נוטלי המשכנתאות.
מהו השער היציג?
השערים היציגים שמפרסם בנק ישראל פעם אחת ביום מבטאים את שער החליפין של השקל ביחס למטבעות השונים לצורך ביצוע עסקאות שונות. השער היציג של כל מטבע מבוסס על ממוצע שערי המכירה והקנייה שמפרסמים הבנקים לאותו מטבע מול השקל, ואינו משקף בהכרח שערים של עסקאות שבוצעו בו בפועל באותו יום. לשערים היציגים של בנק ישראל אין מעמד רשמי, אולם הם משמשים כאמור בסיס לביצוע עסקאות שונות במשק - החל בחוזים לשכירת דירה וכלה בנטילת משכנתאות צמודות למטבע חוץ.
מה המסקנה מכל מה שהיה לנו עד עכשיו?
המסקנה העיקרית היא שהאזהרות שהופנו כלפי בנק ישראל בתחילת הדרך היו במקומן: בנק מרכזי אינו יכול לפעול לאורך זמן נגד המגמה בשוק, בעיקר לא בשוק מטבע החוץ, שבו זרמי הכספים גדולים פי כמה מהאמצעים שעומדים לרשות הבנק. ראשי בנק ישראל טוענים שאם הם לא היו קונים את מיליארדי הדולרים, מצב שער החליפין היה רע בהרבה.
אבל בדיוק באותה מידה של סבירות אפשר לטעון גם את הטענה ההפוכה, שלפיה עצם נוכחותו הגלויה והידועה מראש של בנק ישראל בשוק מטבע החוץ הזמינה מוכרים רבים, שללא התערבות הבנק לא היו מוכרים את מטבע החוץ שברשותם.
מה בנק ישראל עושה עם כל הדולרים הרבים שהוא רכש וממשיך לרכוש?
מתחילת מסע הרכישות רכש, כאמור, בנק ישראל כ־38 מיליארד דולר, שנוספו ליתרות מטבע החוץ של המדינה. הרכישות הן אמנם בדולרים, אולם בנק ישראל ממיר מיד חלק מהם למטבעות אחרים, בעיקר ליורו, בדומה להרכב המטבעי של יתרות המט"ח. הרכב היתרות נחשב סודי, ובנק ישראל לא פרסם אותו מעולם.
מה בעצם רע ביתרות מט"ח גדולות?
יתרות המט"ח העצומות שצבר בנק ישראל חושפות אותו לסיכוני שער חליפין גדולים מאוד, שלצער כולנו גם מתממשים השנה. ההתחזקות שנרשמת מתחילת השנה הנוכחית בשער השקל, בעיקר מול היורו, גרמה עד עכשיו לבנק ישראל הפסד עצום של כ־8 מיליארד שקל.
נוסף על כך מפסיד הבנק מדי חודש סכומים גדולים כתוצאה מהפרשי ריביות בין ריבית הזכות שהוא מקבל על הפקדת יתרות המט"ח בחו"ל לבין ריבית החובה שהוא משלם לבנקים ולציבור על השקלים שהוא סופג מהשוק לצורך מימון רכישות הדולרים.
מה המשמעות המעשית של הפסדי בנק ישראל מניהול יתרות המט"ח?
על פי החוק חייב בנק ישראל להעביר את רווחיו לממשלה, והם משמשים למימון הגירעון בתקציב. אולם את רווחיו השנתיים מעביר הבנק לממשלה רק כאשר יש לו רווח מצטבר. אם בסוף השנה חשבונות השיערוך של יתרות המט"ח כתוצאה משינויים בשערי החליפין הם ביתרת חובה, מועבר סכום זה לחשבון הרווח וההפסד של הבנק.
מאז הרפתקת הדולרים הקודמת שלו בשנים 1996 ו־1997 יש לבנק ישראל הפסד מצטבר עצום, שהסתכם בסוף השנה שעברה בכ־20.1 מיליארד שקל. ההפסדים שנגרמו לבנק ישראל השנה מרחיקים לכן את המועד שבו יוכל הבנק המרכזי לתרום את חלקו במימון הגירעון הממשלתי.
מבנק ישראל נמסר, כי "רכישות המט"ח שביצע בנק ישראל החל ממרץ 2008 הביאו את יתרות המט"ח לרמה שהתאימה לצורכי המשק בעקבות המשבר, ופעלו בצורה משמעותית לפיחות שער החליפין של השקל מול מטבעות זרים.
"העובדה שבתקופת המשבר, שבה הצטמצם הסחר העולמי בשיעור ניכר, גדל עודף היצוא על היבוא של המשק, הנה בוודאי גם תוצאה של התערבות בנק ישראל בשוק המט"ח. ברור שאילולא היה בנק ישראל מתערב בשוק המט"ח שערו של השקל היה היום מיוסף יותר משהוא כיום".
