מיהם הגמלאים המאושרים של בנק ישראל

על השכר המופלג ותנאי השכר הנדיבים של עובדי בנק ישראל, כך חשבנו, נכתב כבר הכל. עכשיו מתברר כי חגיגת השכר של בכירי הבנק אינה מסתיימת עם פרישתם לגמלאות, בחלק מהמקרים הרבה לפני הגיעם לגיל הפרישה הנהוג במדינת ישראל.

הנתונים ש"כלכליסט" חושף כאן מגלים לראשונה את המשמעות הכספית האמיתית של העובדה שלצד מדינת ישראל פועלת מדינה נוספת - מדינת בנק ישראל, עם חוקי שכר ופרישה לגמלאות משלה. וכל זה לפני פדיונות הפרישה השערורייתיים שניתנו לבכירי הבנק לשעבר, שהגיעו במקרים לא מעטים לסכומים של יותר מ־2 מיליון שקל לעובד, ושהנהלת הבנק הנוכחית ומשרד האוצר מנסים לגבות עכשיו בחזרה לפחות חלק מהם.

מה שהביא אותנו ואת בכירי בנק ישראל לשעבר עד הלום הוא שילוב של תנאי שכר שאינם מקובלים בקרב עובדי המגזר הציבורי עם תוספות שכר ייחודיות ולא חוקיות שניתנו במשך שנים, המשפיעות עד היום על גובה הפנסיה החודשית שלהם.

לפני כמה שבועות קיימה ועדת הכספים של הכנסת דיון מסכם בהצעת חוק בנק ישראל החדש. מנייר עמדה שהגיש אז האוצר לוועדה עולה התמונה הבאה: כל העובדים הבכירים בבנק ישראל ברמה של סגן מנהל מחלקה ומעלה, עם ותק של 10 שנים, משתכרים מדי חודש יותר מ־40 אלף שקל ברוטו, לעומת שכר של כ־42 אלף שקל המשולם לראש הממשלה.

מנהלי יחידות, תוכניתנים וכלכלנים בכירים בבנק ישראל משתכרים מדי חודש יותר מ־40 אלף שקל, לעומת שכר חודשי של כ־33,500 שקל שניתן לחברי הכנסת ושל כ־37,700 שקל לשרי הממשלה.

תוספות לא חוקיות

בכירי בנק ישראל נהנו במשך שנים, נוסף על תנאי שכר מפליגים אלה, גם מכמה תוספות לא חוקיות ומקוממות במיוחד. העיקריות בהן היו: קבלת ותק לשכר של 40 שנה, אף שהוותק שלהם בפועל היה נמוך יותר; קבלת 4% פנסיה לכל שנת ותק במקום 2%, גם אחרי אמצע שנת 1996 - המועד שבו הופסק הנוהל להעניק פנסיה בשיעור כזה למנכ"לים בשירות המדינה;

קבלת דרגת פרישה הגבוהה

ב־18% מדרגתם האחרונה, נוהג שאינו מקובל ביחס למנכ"לים בשירות המדינה; וקבלת דמי אחזקת רכב נוסף על רכב הצמוד שניתן להם מהבנק.

הדוגמה המרגיזה מכולן מגיעה היישר מראש הפירמידה. עיקריה פורסמו אמנם בעבר, אולם עכשיו אנו חושפים לראשונה את המספרים המדויקים. חבר הנהלת בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, הגיע אל הבנק המרכזי בסוף שנת 1987 לאחר שמילא תפקיד בכיר בהנהלת בנק לאומי. קצת יותר מ־12 שנים כיהן קליין בתפקיד חבר הנהלה בכיר האחראי על התחום המוניטרי, שממנו פרש בתחילת שנת 2000.

5,000 שקל על 4 שנים

עובד מן השורה במגזר הציבורי היה צובר בגין תקופת עבודה זו 24.5% גמלה. כחבר הנהלה קיבל קליין, כאמור, 4% פנסיה לכל שנת ותק. כמו כן, כפי שנחשף בשעתו ב"כלכליסט", ביקש אז קליין וקיבל תוספת של 4% לפנסיה בגין בריאות לקויה.

בסך הכל הצליח קליין לצבור ב־12 שנות עבודה בבנק ישראל 56% גמלה - יותר מפי שניים מעובד רגיל - שתמורתה הכספית מסתכמת כיום בכ־29,500 שקל בחודש.

למחרת סיום עבודתו כחבר הנהלה החל קליין לכהן בתפקיד נגיד בנק ישראל, שבו הוא נהנה משכר חודשי נוסף, השווה במונחים של היום לכ־37,750 שקל. כאשר חשף "כלכליסט" את פרשת הפנסיה המוגדלת שלו, אמר קליין כי הוא אינו רוצה להתייחס לעניינים אישיים שלו.

בתחתית רשימת הגמלאות החודשיות של גמלאי בנק ישראל הבכירים ניצב מנהל מחלקת המחקר לשעבר, פרופ' ליאו ליידרמן. אולם גם כאן מדובר בסיפור יוצא דופן. ליידרמן פרש מבנק ישראל באמצע שנת 2000, אחרי פחות מארבע שנות עבודה. תמורת תקופת עבודה לא ארוכה זו הוא מקבל 10% גמלה השווים יותר מ־5,000 שקל ברוטו בחודש. את הסכום הזה משלם לו בנק ישראל אף שליידרמן פרש מהבנק בגיל 49 בלבד.

בין קליין לליידרמן נמצאים עוד כ־20 בכירים לשעבר שנהנים מפנסיה חודשית של בין 26,000 שקל ל־37,000 שקל בחודש. חלק מהם פרשו מהבנק הרבה לפני גיל הפרישה הרשמי במדינת ישראל, וכמה מהם, כמו ד"ר דוד קליין, פרופ' אבי בן בסט, פרופ' ליאו ליידרמן, ד"ר ליאורה מרידור, ויקטור מדינה, ישראל איגרא, פרדי וידר וגדעון שור - עבדו במקומות עבודה אחרים אחרי פרישתם מהבנק.

בנק ישראל: תנאי הפרישה שונו לגמרי

מבנק ישראל ישראל נמסר בתגובה: "מאילוצים של צנעת הפרט מנוע בנק ישראל מלהתייחס לנתונים האישיים שמוצגים בכתבה. התמונה שמוצגת בכתבה מעוותת ומגמתית ומתעלמת מכך שהטיפול בנושא זה נמצא כעת בעיצומו במשרד האוצר. מודגש כי מזה כחמש שנים תנאי הפרישה שונו לגמרי והאמור בכתבה מתייחס למצב שלפני השינוי".