היד הנעלמה שמאשרת את שכר הבכירים
מחקר של האוניברסיטה העברית שבדק את אופן הצבעות גופים מוסדיים חושף, כי גופים אלה נוטים להתנגד באסיפות כלליות לאישור בונוסים ותנאי שכר מופלגים - אך אלו מאושרים למרות זאת. אם כך, מי מאשר עסקאות אלו, והאם השימוש באיומים או באנשי קש מטעם בעלי השליטה ממלא תפקיד באישורן?
סוגיית שכר הבכירים בחברות הציבוריות הוא אחד הנושאים היותר חמים שעל סדר היום הציבורי. מעניין אם כן היה לגלות באתר של בית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית ממצאים של מחקר טרי שנערך על ידי פרופ' ישי יפה ופרופ' אסף חמדני, העוסק באקטיביזם של הגופים המוסדיים בהצבעות באסיפות בעלי מניות.
מתמצית המחקר שפורסם באתר עולה שהגופים המוסדיים נוטים יותר להתנגד לאישור תנאי שכר ובונוסים באסיפות הכלליות מאשר עסקאות אחרות המובאות לאישורם, דוגמת עסקאות בעלי עניין. עוד עולה מהמחקר כי כאשר אותם גופים מחזיקים בפעילויות עסקיות נוספות (כמו ניהול נכסים וחיתום) או קשורים לחברה ציבורית או לקבוצה עסקית, הם נוטים יותר לתמוך בעסקאות בעלי עניין מאשר שחקנים "בלתי תלויים".
"כלכליסט" דגם כמה עסקאות שכר שהובאו לאישור האסיפות הכלליות לאחרונה וגם כאן הממצאים דומים לאלו של חמדני ויפה: המוסדיים נוטים להתנגד לאישור בונוסים ותנאי שכר מופלגים, אך בסופו של יום התנאים הללו מאושרים למרות הצבעתם.
כידוע, בעסקאות אישור שכר ובונוסים לדירקטורים וגורמים הקשורים לבעל השליטה נדרש אישור של שליש מבעלי המניות מקרב המיעוט ("השליש הלא נגוע", בעלי מניות שאינם בעל השליטה). ולכן, אם אכן המוסדיים נוטים להתנגד לתנאי שכר מופלגים, עולה השאלה מי הם אותם בעלי מניות שמביאים לאישור אותם תנאים? כידוע, הציבור שמחזיק במניות החברה לא טורח להגיע לאסיפות בעלי המניות ועל כן לא הוא אחראי על אישור תנאים אלו.
במאי 2009 הובאה לאישור האסיפה הכללית של בזק הצעה לאשר בונוס מרשים ליו"ר שלמה רודב. חברות הביטוח הגדולות, כלל ביטוח, מנורה מבטחים, הפניקס ומגדל התנגדו בהתאם להמלצת חברת היעוץ פועלים סהר וכך גם חברת הביטוח הבינונית איילון. בית ההשקעות פסגות, הידוע במדיניות האקטיביסטית שלו ואינו משתמש בשירותי פועלים סהר, הצביע בעד. בית ההשקעות אקסלנס, שמשתמש אף הוא בעצת פועלים סהר, התנגד. הגופים המוסדיים הנוספים שתמכו בבונוס היו קרנות הנאמנות של אי.בי.אי, בית ההשקעות דש, בית ההשקעות רמקו ובית ההשקעות ילין לפידות, מודלים וכיוון. מובן כי הבונוס אושר לבסוף למרות התנגדות רוב המוסדיים.
במרץ 2010 נתבקשו המוסדיים להצביע ביחס לסוגיה שנויה במחלוקת - אישור תנאי כהונתו של יו"ר דלק יורם טורבוביץ'. פועלים סהר המליץ להתנגד. כלל ביטוח, הראל והפניקס יישרו קו והתנגדו. גם פסגות התנגד וכך גם בתי ההשקעות דש ומיטב. למרות ההתנגדות המשותפת של הגופים המוסדיים, תנאי הכהונה המרשימים אושרו.
ההשפעה של פועלים סהר
מהבדיקה המדגמית של "כלכליסט" עולה כי במרבית המקרים גופים מוסדיים שמשתמשים בשירותיהם של פועלים סהר (רוב חברות הביטוח ובתי ההשקעות הגדולים, למעט פסגות ואנליסט, משתמשים בשירות) יישרו קו עם ההמלצה. פועלים סהר נוקט בעת האחרונה מדיניות מחמירה בנושא תנאי שכר באסיפות הכלליות ונוטה שלא לאשר תנאים שלא מבוססים על ביצועי החברות ועל בסיס נוסחאות קבועות מראש. משכך, ככל הנראה רוב הגופים המוסדיים המשתמשים בשירותיה מתנגדים לתנאי שכר שלא עונים לקריטריונים המחמירים שמציב פועלים סהר.
ממצא מעניין שהעלה המדגם הוא שחברת הביטוח הפניקס נטתה בכמה מקרים אף להתנגד למרות שפועלים סהר המליץ לאשר. כך קרה כאשר הפניקס התנגדה להקצאת אופציות ליו"ר הדסית ביולי 2009, אף שפועלים סהר המליץ לאשר את ההקצאה. הפניקס גם התנגדה לתנאי השכר של יו"ר קווינקו רון בארי באוקטובר 2009, חרף המלצת פועלים סהר לאשר אותם. היא אף מצאה לנכון להתנגד לאישור סיום כהונתו של ניר פלג כמנכ"ל אבגול והתקשרות עמו בקבלת שירותי ייעוץ לאחר פרשה בעייתית בחברה שבה נקשר שמו.
במאי אשתקד גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב שנתיים מאסר על אביב אלגור, מבעלי השליטה בחברת צינורות המזרח התיכון הציבורית בפסק דין שייתכן כי מעניק את התשובה לשאלה שהצגנו קודם והיא: כיצד תנאי השכר המופלגים מאושרים על ידי השליש הבלתי נגוע למרות התנגדות גורפת מצד הגופים המוסדיים? אלגור ושותפו, איאן נייג'ל דיוויס, הורשעו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום השניים ביקשו מאסיפת בעלי המניות לאשר להם דמי ניהול בהיקף של 250 אלף שקל על פני שלוש שנים. כדי לזכות בתמיכת שליש מבעלי המניות מקרב המיעוט הורשעו השניים בכך שהשתמשו באיש קש (ויליאם הרנדל), שלו מכרו חלק ממניותיהם כדי שזה יצביע באסיפת בעלי המניות לטובת אישור מתן דמי הניהול. זאת לאחר שהבינו כי הגופים המוסדיים המחזיקים במניות החברה תכננו להתנגד. השניים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון שצפוי לתת את החלטתו בקרוב.
מקרה נוסף שמצביע על השיטות המתוחכמות להעביר עסקאות שנויות במחלוקת הוא זה של שלמה אייזנברג בפרשת מגבות ערד מ־1998. מגבות ערד ביקשה לאשר באסיפת בעלי מניות עסקת בעלי עניין מסוימת. בעלי השליטה במגבות ערד היו אז שלמה אייזנברג והרי ספיר. הפרקליטות טענה בכתב האישום שהגישה כנגד אייזנברג וספיר, כי כדי להשיג את הרוב הדרוש ביצע אייזנברג פעולות בלתי כשרות. לפי כתב האישום, אייזנברג ביצע עסקה עם איש העסקים בנימין יסלזון, ולפיה מכר לו ולאחיו את מניותיו במגבות ערד תמורת כ־1.5 מיליון דולר. הפרקליטות טענה שהמכירה, שבוצעה ארבעה ימים לפני ההצבעה באסיפה הכללית של מגבות ערד, נעשתה תוך התחייבות מצד יסלזון להצביע באמצעות המניות, שכעת בידיו, לשם אישור עסקת בעלי העניין. עוד טענה הפרקליטות, כי אייזנברג התחייב לרכוש את מניות מגבות ערד חזרה מיסלזון תוך שלושה חודשים וכן הובטח לו לכסות את כל עלויות המימון שיישא בעקבות העסקה.
יתרה מכך, תמיד קיימת הדרך של בעל השליטה לנסות ולשדל בעלי מניות קטנים להצביע בעד ההצעה שהוא שם על השולחן ולא תמיד בדרכים ראויות ולגיטימיות.
"רשות ני"ע, לכאורה, סגרה חלק גדול מהחורים במסננת הזו", מסביר עו"ד גיא גיסין, המייצג בין השאר בעלי מניות בחברות ציבוריות. "זאת על ידי פרסום הנחיה שלפיה מי שרוכש מניות מבעלי השליטה ייחשב כמחזיק יחד עם בעלי השליטה למשך שישה חודשים לאחר הרכישה לצורך קביעת השליש הבלתי נגוע באישור עסקאות בעלי עניין". עם זאת, גיסין מציין כי "אם הרכישה של המניות מתבצעת על ידי מקורב לבעל השליטה באמצעות הבורסה על ידי ומידי אנשים עלומים לכאורה, הרשות לא יכולה לסמן את המניות ולעקוב אחריהן", אומר גיסין.
איומים של בעל השליטה?
עוד מוסיף גיסין, כי רשות ני"ע חייבה הרבה מאד חברות שיש להן עסקאות בעלי עניין חוזרות ונשנות לדווח על עסקאות שמתבצעות עם אנשים מסוימים, גם אם אינן רלבנטיות לעסקה הספציפית, כדי להתחקות אחר מערכת עסקית בין גופים שיכולה ליצור עניין אישי לאותם גופים. לדבריו, הדרך המרכזית שבמסגרתה מושג הרוב הדרוש של השליש הלא נגוע מושגת בעיקר בשיטות בלתי לגיטימיות של הימנעות מדיווחים לרשות.
בשורה התחתונה, ייתכן כי במקום לדקדק בציציות של הגופים המוסדיים הגדולים, שכמובהר דואגים מאוד למוניטין שלהם, כדאי להתמקד בעסקאות אפלות שמתרחשות מאחורי הקלעים בין בעלי השליטה או מקורבים להם וכן לבחון את סוגיית הפעלת הלחצים הבלתי לגיטימיים עד כדי איומים מצד בעלי השליטה על בעלי מניות קטנים כדי לעשוק את בעלי מניות המיעוט.
