למה אין מספר ימים זהה בכל החודשים? זה קשור איכשהו לירח?

כמובן שזה קשור לירח. כל עניין החלוקה לחודשים מתבסס על מופע הירח. לכן "יֵרח" היא מלה נרדפת ל"חודש". אבל מחזור הירח - הזמן שבין מולד ירח אחד למשנהו - נמשך כ־29.5 יום, ואף אחד לא רוצה להתעסק עם חצאי ימים. וזו בעצם התשובה לשאלה שלך. כיוון שאורכו של חודש "אמיתי" הוא 29.5 יום, כמה מהחודשים מעוגלים כלפי מעלה ל־30 יום, ואחרים מעוגלים כלפי מטה ל־29. עם שישה חודשים כאלה ושישה כאלה אנחנו סוגרים שנת ירח מלאה של 354 יום.

אבל התסבוכת רק מתחילה כאן. ראשית, עונות השנה אינן נקבעות לפי הירח. הן תוצאה של מחזור השמש שאורכו כ־365 יום ורבע. זה פרק הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש. זה ארוך יותר משנת הירח, ולכן מי שעוקב רק אחרי הירח, כבני דודינו המוסלמים, סובל מסטייה מצטברת ועלול למצוא את עצמו חוגג את חג האביב בכל מיני עונות משונות.

כדי להתגבר על הצרה הזו נולדה השנה המעוברת: שבע פעמים בכל 19 שנים מוסיפים לשנה העברית עוד חודש שלם. כמו כן, כדי להמנע מתופעות מביכות כגון היצמדות של יום הכיפורים ליום השבת, יש לנו שני חודשים גמישים: חשוון וכסלו. לפעמים הם מכילים 30 יום ולפעמים 29. אי לכך, שנה עברית יכולה להימשך 353, 354, 355, 383, 384 או 385 ימים. הכל לפי הצורך. ורוב האנשים אפילו לא שמים לזה לב.

כל עניין החלוקה לחודשים מתבסס על מופע הירח צילום: shutterstock

הלוח האזרחי מכיל מגוון גדול אף יותר. הלוח הרומאי העתיק, עד כמה שאנו יודעים, הכיל שישה חודשים בני 30 יום וארבעה חודשים בני 31 יום, וכל הסיפור נמשך ממרץ ועד דצמבר. לחודשיים הנותרים, שהתפרשו על פני אמצע החורף, לא ניתנו שמות כלל. בחורף, לפחות לדעת הרומאים הקדומים, לא צריך תאריך. מספיק להסתכל מחוץ לחלון ולדעת שחורף.

אבל אז הגיע נומה פומפיליוס האגדי (כך, בכל אופן, מספרת האגדה), שנבחר להיות מלכה השני של רומא, וכשנבחר הוא תיקן את העוול ההיסטורי והמציא שני חודשים במיוחד בשביל החורף: ינואר ופברואר. וזה לא כל מה שעשה. הרומאים אהבו מאד מספרים אי־זוגיים, אז לפני שנומה הוסיף את החודשים החדשים הוא שכתב את לוח השנה הרומאי העתיק, והפך את כל החודשים בני 30 הימים לחודשים בני 29 יום. וכך הוא יכול היה לתת 29 ימים לינואר ו־27 ימים לפברואר ולהשלים שנת ירח בת 354 יום. אבל 354 הוא מספר זוגי, אז נומה עשה את מה שכל שליט נאור עושה. הוא התפשר, וכדי שהשנה כולה תארך מספר אי־זוגי של ימים, הוא האריך את פברואר ל־28 יום והפך אותו לחודש בעל מספר ימים זוגי. ליתר בטחון פיצלו אותו לשני חלקים עם מספר ימים אי־זוגי. ופעם בכמה זמן, כדי לסגור את הפער בין שנת הירח ושנת השמש, הרומאים היו מוסיפים עוד חודש בין שני חלקיו. סוג של חודש מעובר.

החודשים של נומה גרמו לבלבול נוסף: הם נדחפו לתחילת לוח השנה ושמו לשחוק את שמותיהם של רוב החודשים האחרים. יולי היה קרוי באותם ימים "קווינטיליס", שהוראתו בלאטינית "החמישי", אבל פתאום הוא הפך לחודש השביעי. אותו דבר קרה גם לאוגוסט, שהיה קרוי "סקסטיליס", או "השישי", וגם לספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר. ספטם, אוקטו, נובם ודצם הם שבע, שמונה, תשע ועשר, בלטינית.

רק תחת יוליוס קיסר נטשו הרומאים את הירח. "קווינטיליס" הפך ל"יולי", על שמו, כל החודשים הקצרים חוץ מפברואר קיבלו יום או יומיים נוספים, ופברואר עצמו קיבל רבע יום, כלומר תוספת של יום אחד בכל ארבע שנים. את כל כאב הראש הזה הורישו לנו הרומאים כדי למתוח את השנה לאורך של 365 יום ורבע - כמעט בדיוק שנת שמש אחת. אז הירח אולי התחיל את הבלבול, אבל את רוב הצרות גרמה דווקא השמש. מקווה שזה לא הורס לך את הרומנטיקה.

כל כמה זמן יש בפברואר 29 יום?

כמעט כל ארבע שנים. בסוף המאה ה־16 הוחלט לא לעבר את פברואר בשנים שמתחלקות ב־100, אך לא מתחלקות ב־400. אז בשנת 2000 היה פברואר ארוך, אבל ב־1900 היה פברואר קצר.

שאלות לבלדד השוחי:askbildad@calcalist.co.il