בלעדי לכלכליסט: טעות ההגהה ששווה מיליונים
מי אשם בנזק של עשרות מיליוני שקלים שנגרם לכ.א.ל כיוון שהחמיצה מועד מימוש אופציה לקבלת השליטה ב־ERN? כ.א.ל מאשימה את ERN ופרקליטיה, משרד שקל ושות', שטמנו להם מלכודת, אך תביעתה חושפת כי אולי דווקא עורכי הדין שלה, משרד ראב"ד, מגריזו ושות', היו אמורים לגלות את הטעות
טעות שמקורה בהיסח דעת מצד חברת כ.א.ל או משרד עורכי הדין ראב"ד, מגריזו, בנקל, להב ושות' שמייצג אותה, עלולה לעלות לה בהפסד של כמה עשרות מיליוני שקלים, אם לא תתקבל דרישתה מבית המשפט לתיקונה.
כ.א.ל מנהלת בשנה האחרונה מערכה משפטית טעונה ומורכבת נגד חברת ERN שהיא מחזיקה
האופציה לא מומשה, מכיוון שהמועד הנקוב בחוזה למימוש תנאיה חלף בינואר 2009, וכ.א.ל בעצם מאשרת בתביעה כי בגלל "תקלה" היא לא שמה לב למועד הנקוב בחוזה, אשר לפי גרסתה, היה שגוי ומקורו בטעות סופר. לפי טענתה, המועד האמיתי היה אמור להיות ינואר 2010, מועד שטרם הגיע ולכן לדבריה היא רשאית לממש את האופציה בעתיד הקרוב.
כ.א.ל מאשימה את ERN ואת פרקליטיה, משרד שקל ושות', בכך שאלו ניסו בעורמה לטמון לה פח, כשידעו שבחוזה מופיע תאריך שגוי מוקדם בשנה מהמועד האמיתי שאליו התכוונו הצדדים, אך העדיפה לשתוק ולא להגיד דבר עד שהמועד השגוי יחלוף, ואי אפשר יהיה עוד לממש את האופציה.
גרסתה של ERN היא הפוכה. לדבריה, לא נפלה שום טעות בחוזה ומדובר ב"המצאה דמיונית" של כ.א.ל שנועדה לחפות על כך שאיחרה את המועדים שנקבעו, והיא מציינת כי החוזה נבדק עשרות פעמים בטרם נחתם, מתוך התמקדות בסעיף שבדיעבד התגלה שגוי.
לפי המסמכים, עורך הדין שטיפל בשעתו בחוזה מטעם כ.א.ל במשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל, להב ושות' היה בני לרנר, אשר כיום אינו עובד בו עוד. בתגובה לפניית "כלכליסט" העדיף לרנר שלא להתייחס לנושא. היום מיוצגת כ.א.ל על ידי השותף הבכיר במשרד יוסי בנקל ועו"ד אמיר פרנקל.
בכתב התביעה שלה חברת כ.א.ל אינה כותבת מי אחראי ל"תקלה בהיסח הדעת" שהובילה לתאריך השגוי בחוזה, אלא תולה זאת באשמה משותפת של "שני הצדדים". בפועל עורכי הדין הם אלה שבודקים את החוזים עבור לקוחותיהם. יצוין כי טעות יכולה לגרור טענה להתרשלות כלפי מי שלא בדק היטב את החוזה, אך לא מדובר בעבירה אתית.
הסכסוך המהותי בין שני הצדדים ושני המשרדים המייצגים אותם הידרדר לקרב בין עורכי הדין. לפני כשבועיים נחשף ב"כלכליסט" כי ועדת האתיקה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין מסרה החלטה, שלפיה על משרד שקל ושות' להתפטר מייצוגה של ERN בתיק.
החלטת ועדת האתיקה ניתנה בעקבות פנייה מטעם משרד ראב"ד, מגריזו, בנקל, להב ושות', ונקבע בה שמאחר שמשרד שקל ייצג קודם לכן את נתנזון, הוא צריך להימנע מלייצג את החברה בשליטתו, שאולי יהיו לה אינטרסים שונים משלו.
בתגובה על שאלת "כלכליסט" אם היתה התרשלות מצד עורך הדין במשרדו שטיפל בזמנו בחוזה, מסר עו"ד בנקל: "להבנתנו ועל פי הבדיקה שעשינו, לא היתה פה שום התרשלות של עו"ד לרנר, ולכל היותר היה פה מעשה שלא ייעשה של חוסר תום לב של הצד שכנגד. מהטעם הזה הוגשה התביעה. הטענה העיקרית שלהם (ERN ונתנזון) היא שהצדדים התכוונו לתאריך הזה (ינואר 2009), אם ככה, ממילא לא יכולה להיות התרשלות של אף אחד, אז אם ביהמ"ש מקבל את גרסתם - ברור שאין רשלנות. אם היתה רשלנות, זה רק במצב שבו מישהו 'השחיל' לנו תאריך שעליו לא הסכמנו, ואת זה צריך לתקן. לכן עצם הטענה שהיתה התרשלות מעידה על חוסר תום הלב".
"פנה בלא ידיעתנו למפקח"
ERN היא חברה העוסקת בתחום הבטחת פירעון צ'קים וניכיון צ'קים. בכתב התביעה שהגישה כ.א.ל במרץ 2009 היא מאשימה את ERN ב"ניסיון נפסד וחסר תום לב" להתנער ממנה, לאחר שהיא הצילה אותה מקריסה והשקיעה בה עשרות מיליוני שקלים.
לפי הפירוט בתביעה, ב־2006 נקלעה ERN לקשיים כלכליים ונזקקה בדחיפות להזרמה מיידית של הון חוזר או להעמדת ערבויות, ולכן החל נתנזון לחפש משקיע. מכיוון שכ.א.ל ראתה בחברה פוטנציאל עסקי שיוכל להיות מוצר משלים לפעילות הסליקה בכרטיסי אשראי המבוצעת על ידיה, היא חתמה על הסכם עקרונות ביולי 2006 ולפיו העמידה ערבויות להמשך פעילות החברה בתמורה ל־20% ממניותיה, כאשר בהסכם ניתנה אופציה לכ.א.ל לרכוש בעתיד את כל מניות ERN בשני שלבים: בשלב הראשון לקבל שליטה בחברה (51%), ובשלב שני לקבל בעלות מלאה (100%).
לפי החוק, נדרשה כ.א.ל לקבל את אישור המפקח על הבנקים, כדי לרכוש את השליטה בחברה, ואת אישור הממונה על הגבלים עסקיים. לאחר החתימה על ההסכם המקורי, נטען, פנתה כ.א.ל למפקח כדי לקבל את אישורו, אך לא קיבלה תשובות לפניותיה. מסיבה זו החלו באמצע 2007 בניסוח תוספת להסכם שהגדיר מחדש את המועדים לקבלת האופציה ואת אישור המפקח.
לפי טענת כ.א.ל, בשלב זה הוסכם כי מועד מימוש האופציה יהיה ינואר 2010 - חופף למועד האחרון שבו עליה להציג אישור של המפקח על הבנקים. אלא שכ.א.ל טוענת כי "עקב חוסר תשומת לב הצדדים בעת ביצוע ההגהה לתיקונים המוסכמים" נפלה טעות והמועד האחרון לקבלת אישור המפקח לא הותאם, אלא עמד על ינואר 2009. לפי הנטען, הצדדים לא שמו לב לכך וחתמו על ההסכם. כ.א.ל טוענת כי טעות הסופר לא התגלתה על ידיה גם לאחר החתימה על ההסכמים, אך היא פעלה לפי ההנחה שהמועד חל ב־2010 ולכן טרם פנתה למפקח עד מועד הגשת התביעה.
כ.א.ל טוענת כי הפח שטמן לה נתנזון בא לידי ביטוי בכך שבתחילת ינואר 2009 הוא פנה בלא ידיעתה למשרד המפקח על הבנקים, כדי לברר אם התבקש אישורו למימוש האופציה. משהתברר לו שלא התקבל אישור כזה, הוציאה ERN מכתב דרישה לכ.א.ל להמציא אישור מפקח הנושא תאריך של 1 בינואר 2009 לכל המאוחר. מאחר שאישור כזה לא היה בנמצא, הודיעה על פקיעת זכותה למימוש אופציית הרכש.
"הטעות שלה בלבד"
לפני כחודשיים, באוגוסט, הגישו ERN ונתנזון כתב תשובה משותף לתביעה. בתשובה נטען כי פקע המועד שנקבע בהסכם והטענה לטעות סופר היא "המצאה פרי דמיון גרידא" המיועדת לנסות ולכפות תיקון של ההסכם שאינו מצוי במפגש הרצונות של הצדדים.
עוד טוענת החברה כי אפילו אם תוכיח כ.א.ל שהיא טעתה בעת ניסוח המועד והתכוונה לרשום תאריך שונה, הרי שהדבר לא יועיל לה במאום מהטעם הפשוט שהטעות היא שלה בלבד, ו־ERN לא הסכימה למועד אחר מלבד זה שנקוב בחוזה שעליו חתמה.
ERN טוענת עוד כי כ.א.ל לא הצילה אותה אלא שעמדו בפניה כמה אלטרנטיבות ומשקיעים פוטנציאליים, וכי כ.א.ל העמידה לרשותה הלוואה בלבד בסכום של 34 מיליון שקל, שהיתה מיועדת להחזיר הלוואת בעלים ולאפשר לנתנזון למשוך כספים מהחברה.
בכתב הגנה ארוך במיוחד העלתה ERN שורת טענות כלפי כ.א.ל, בין היתר כי זו כלל לא קיימה את התחייבויותיה המהותיות לפי ההסכם שדרשו ממנה לבצע פעולות שיווק לגיוס לקוחות חדשים. לפי הנטען, התוצאות של כ.א.ל בהקשר זה היו "זניחות ומבישות". נתנזון מצדו טוען כי היה לו עניין אישי בתוצאותיה הכספיות של החברה בטרם מימוש האופציה, כדי להגדיל את רווחיו שנגזרו ממחיר המימוש של האופציות.
עוד נטען כי ERN פעלה באופן נמרץ כדי להשיג את אישור הממונה על הגבלים עסקיים לעסקה, והצליחה לעמוד במועד שנקבע בהסכם - ספטמבר 2009.
כתב התשובה הוגש על ידי עורכי הדין איתמר כץ ודוד קוגן ממשרד שקל ושות', המייצגים את ERN, ועל ידי עורכי הדין עמוס קונפורטי ויוני חרש ממשרד שנהב, קונפורטי, שביט ושות', המייצגים את רוני וטובה נתנזון.
