הנזקקים החדשים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בימים אלה את הסקר החברתי אותו ערכה, ממנו עולה כי 21% מהישראלים נאלצים לוותר על קניית מזון, כדי לגמור את החודש.

28% מהישראלים טוענים כי הם חושבים שהם עניים, אך הם לא בטוחים. המשמעות של להיות עני הוא היא הסטטוס הנזיל: אתה לא יודע

כשילד מגיע לבית הספר ללא כריך לארוחת העשר הוא נזקק. כשמשפחה לא יכולה להרשות לעצמה להתיישב לשולחן החג הם נזקקים. אחרים מוותרים על טיפול רפואי, על חימום או קירור ועל ביטוחים. מכרסמים מכאן ומכאן וממה שפחות חשוב.

עמותות הסיוע לנזקקים נפגעו גם הן השנה מהמשבר הכלכלי. אדם כמוני, המועסק בארגון שמושתת בראש ובראשונה על תרומות ועל נדיבות ונתינה, כבר יודע שאגרופו של המשבר יפגע בו ראשון. זו דרכו של עולם - כשקשה לך - הרבה יותר קשה להושיט את היד אל הכיס ולתרום.

האבסורד הוא שדווקא העמותות הללו, שחסרות גב כלכלי יציב, מהוות גב תומך לציבור רחב כל כך, שעבורו המשבר מתדפק כל בוקר על הדלת. ילדים חולים, ילדים בסיכון, נערות ללא בית, קשיי למידה ומשפחות רעבות. כולנו מכירים בערכן ובחשיבותן של עמותות ציבוריות כאלו.

גם אם אין לכם כסף לתרום - אני מאמין שהתרומות הן לא רק בכספים, אלא בערך שווי כספי. בתרומות חפצים, אביזרים ובעשייה בשביל האחר. התרומה הגדולה ביותר היא תשומת לב. בתכנון התקציב השנתי הבא של הארגון - שימו בצד סכום אותו אתם רוצים להעביר הלאה, תחליטו בעצמכם איך, מי ומתי, ותראו שהמשבר פחות חמור כשהוא נישא על גבי כתפיים נוספות פרט לשלכם.

קשה אמנם לתת כשאתה בעצמך מרגיש שהסכומים מצטמצמים והמצב קשה אצל כולם - אבל קשה הרבה יותר לומר "לא" למשפחה שמבקשת אוכל לשבת או סנדביץ' לילד לבית הספר. הייתי מעונין שהמשפחות שאני מדבר עליהן תדענה שאנחנו נלחמים בשבילם, אבל אני בטוח ש-21 האחוזים האלה מעדיפים להכניס עכשיו משהו לבטן במקום לקרוא מאמרים.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת קו החסד