מקטרים על הדולר, סומכים על האמריקאים

התחזקות היורו לעומת הדולר, שהיתה מקור הגאווה של האירופים בשנים הראשונות של המטבע האחיד, נהפכה לבעיה של ממש עם פרוץ המשבר הגלובלי. בבנק המרכזי של האיחוד הבינו כי יורו חזק מדי אינו משתלם מאחר שמדינות הגוש מאבדות את התחרותיות שלהן בשוקי העולם והכנסותיהן יורדות בהתמדה.

עם זאת, באיחוד לא ממהרים לנקוט צעדים. נגיד הבנק המרכזי, ז'אן קלוד טרישה, מעדיף במקום זאת לפנות לארה"ב בקריאה לפעול לחיזוק הדולר בעולם, ולגלות אחריות כלפי הכלכלה הגלובלית. דאגה דומה מביעה גם שרת האוצר הצרפתית קריסטינה לגארד, החוששת כי היורו יתחזק עד לרמה של 1.5 דולרים.

יפן חוששת אף היא מהיחלשות נוספת בדולר, אך מוטרדת יותר מערכן של יתרות המט"ח שלה, שעומדות על 1.2 טריליון דולר. שר האוצר בממשלת הצללים של יפן צוטט לאחרונה כאומר שמדינתו צריכה להמיר את היתרות בניירות ערך של קרן המטבע העולמית, כדי לבטח את הכלכלה מהמשך הפיחות בדולר. הוא הזכיר כי יפן מפסידה הון עתק מהירידה בדולר, אך הסתייג ואמר שמהלך אגרסיבי מדי של מכירת דולרים רק יביא למפולת של המטבע האמריקאי. עד שיוכרע גורלן של העתודות מעדיפים גם ביפן להסתמך על משרד האוצר האמריקאי.

הדולר הכניס גם את סין למלכוד. הפיכתה ל"בית חרושת של העולם" היא גם עקב אכילס של המדינה: אם ב־1978 היקף היצוא מסין עמד על 5% מהתוצר, היום כבר מדובר בשיעור של 69%. מצד אחד פיחות של היואן יגביר את הלחצים האינפלציוניים, ומצד שני התחזקותו תביא לירידה בביקושים לסחורות סיניות. הממשל מנסה להיחלץ מהמלכודת באמצעות מעבר לסחר במטבע מקומי וויתור על התחשבנויות דולריות עם לקוחות. ברזיל, ארגנטינה וטורקיה הן דוגמאות נוספות למדינות שהתעייפו מלעקוב אחר התנודתיות של הדולר.

מי שאינו מודאג מהיחלשות הדולר בעולם זו רוסיה - שערו של הרובל מצליח לעקוף את הנפילה של הדולר. בתוך פחות משנה הזרים הבנק לשוק כ־200 מיליארד דולר מרזרבות המט"ח כדי לתמוך ברובל הנחלש.