• תפריט
בארץ

מי שם ארסן בעוף שלי

איך קרה שבמשך ארבע שנים האכילו מגדלי העופות בישראל את התרנגולות באחד הרעלים המסוכנים ביותר, כל הדרך לצלחת שלנו? אחרי חשיפת דו"ח מבקר המדינה יצאו כתבי כלכליסט למסע בעקבות הכסף, וגילו חמדנות, רשלנות וחלמאות שיצרו תערובת מסוכנת יותר מהרעל עצמו

עמיר קורץ ויוני שדמי 14:0130.05.09
"יש לך סיבות רציניות להאמין שאתה סופג ארסן בלי ידיעתך?"

"ייתכן"

אטיין, גיבור "מדרגות הברזל" של ז'ורז' סימנון, מגלה אצל הרופא שאשתו לואיז מרעילה אותו על בסיס יומיומי (תרגום: יהושע קנז, עם עובד)

 

נתחיל בעובדות היבשות: דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם לפני שלושה שבועות קבע כי במשך ארבע שנים, מתחילת 2004 עד כמעט סוף 2007, השתמשו מגדלי עופות בישראל בתוספי מזון שהכילו ארסן - רעל קטלני וחומר מסרטן שנאסר לשימוש בישראל כבר בשנות השישים המוקדמות.

 

בצהרי אותו יום ממש, כמה שעות לפי שממצאי המבקר פורסמו בכל אתרי החדשות, התקשר בנו בן השבע של עורך המוסף הזה לאביו וביקש רשות ללכת לחבר. "גמרתי יפה את כל העוף שהשארתם לי, אבא", הוא התגאה.

 

ההיסטוריה: נפוליאון מת מארסן

 

ארסן, הידוע גם בשם "זרניך", הוא יסוד רעיל ביותר ממשפחת המתכות למחצה (סמלו הכימי As). צבעו לרוב אפור, ומראהו הגבישי מתכתי. לפי המסורת, האלכימאי אלברטוס מאגנוס היה זה שבודד את הארסן לראשונה בשנת 1250. מאגנוס הספיק להפוך לבישוף במנזר הדומיניקני, ואולם אז החליט לעזוב את הכנסייה והתמסר ללימודי כימיה. הארסן שגילה זכה במרוצת השנים לתואר המפוקפק "מלך הרעלים".

 

במשך דורות שימש הארסן כלי רצח לכל דבר, בזכות הקלות שבה ניתן להחדירו למזון. קיסרים, פוליטיקאים או סתם בני זוג בוגדניים בלעו אותו מבלי דעת בדרך אל מותם. נפוליאון בונפרטה הוא אולי הקורבן המפורסם ביותר של הרעלת ארסן: לפי תיאוריה הרווחת בצרפת, הקיסר המוכה לא מת מסרטן הקיבה - סיבת המוות הרשמית - אלא מהרעלת ארסן אטית, לאחר שקירות הבית שבו נכלא באי סנט הלנה בשנים 1821-1815 נצבעו במכוון בצבע שהכיל את הרעל. דגימות משערו של נפוליאון אכן הראו רמות גבוהות במיוחד של החומר המסוכן.

 

"בצרפת הארסן היה החומר העיקרי לחיסול יריבים, וכל מיני סיפורי אהבה טרגיים נגמרו בזה שהצד המפסיד נאלץ לבלוע מנה של החומר הזה", מספר ההיסטוריון פרופ' מיכאל הר־סגור. "הרעל הזה היה מאוד נפוץ בעיקר בקרב אנשים ממרום החברה שרצו להיפטר מיריב כלשהו. ארסן אז היה כמו לבנות חבלה בעולם התחתון היום - זול, זמין ואפקטיבי".

 

גם באנגליה של התקופה הוויקטוריאנית נרצחו רבים באמצעות ארסן, עד שהחוק אסר על רוקחים לספק את החומר ללקוח שאינו מוכר להם. הרעל המסתורי הסעיר גם את הסופרים: ב"מאדאם בובארי" של גוסטאב פלובר, למשל, הגיבורה הטרגית מתאבדת באמצעות נטילת ארסן. ב"בית המרזח" של אמיל זולא הגיבור מרעיל את עצמו בטעות כשהוא נוטל ארסן.

 

במינונים נמוכים יותר היו בעבר לארסן שימושים רפואיים וקוסמטיים: לפני גילוי הפניצילין הוא שימש תרופה נגד עגבת, ובערבוב עם גיר וחומר נהפך לאבקת איפור ששימשה נשים. כיום משתמשים בארסן כרכיב חיוני בחומרי הדברה שונים.

 

אז איך הוא הגיע לעוף שלנו?

 

מקור המחדל: שִכחה

 

חיים משה שפירא ז"ל היה ממנהיגי הציונות הדתית. הוא התמנה לשר הבריאות הראשון של ישראל, בממשלת בן גוריון הזמנית, וחזר לתפקיד ב־1961. בקדנציה השנייה הוסיף שפירא תיקון לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים, לפיו "לא יאכיל אדם עופות בחומר המכיל ארסן לרבות חומצה ארסנלית". התוספת אסרה גם לשווק עופות שהוזנו בחומר מסוג זה. למעשה, מאז ועד היום אסור על פי חוק במדינת ישראל להשתמש בזרז גדילה לעופות המכיל ארסן.

 

כדי להבין את הסיבה לאיסור הזה, צריך לחזור לצרפת. ישראל באותן שנים היתה יצואנית של בשר עוף לצרפת. בשלב כלשהו אסרו הצרפתים יבוא עוף שהוחדר אליו ארסן, וההערכה היא שההתאמות בחוק הישראלי נעשו כדי לאפשר את המשך היצוא למדינה.

 

 

לול פטם לול פטם צילום: גיל נחושתן

 

איך קרה שיותר מארבעים שנה אחר כך חזר הארסן ואושר לשימוש בגידול עופות? הסיבה הרשמית, מדהימה ככל שתהיה, היא שִכחה. אי ידיעת החוק, על ידי שומרי החוק. אף אחד מהגורמים בשרשרת הארוכה שאמורה להבטיח את בריאות הציבור - במשרדי החקלאות והבריאות - לא זכר את קיומה של התקנה האוסרת שימוש בארסן. כפי שמנסח זאת בכיר לשעבר במשרד החקלאות, שעבד תחת ישראל כץ, השר שבתקופתו ניתנו ההיתרים: "זו היתה תקנה ישנה, ואצלנו כבר היה דור חדש, של צעירים יותר. אף אחד לא ידע".

 

מבקר המדינה היה פחות נאיבי: "הנהלת משרד החקלאות והשירותים להגנת הצומח העדיפו את עמדת החקלאים ששיקולים כלכליים היו לנגד עיניהם. הדבר נעשה מתוך התעלמות מהדין, מהעמדה המקצועית של המשרד להגנת הסביבה ומעמדתם של השירותים הווטרינריים, ששללו את המשך השימוש בתכשירים המכילים ארסן", כתב בדו"ח החריף שחיבר.

 

זה השלב שבו צריך ללכת בעקבות הכסף. למצוא את אלה ש"שיקולים כלכליים היו לנגד עיניהם".

 

המוטיבציה: לחסוך עשרות מיליוני שקלים

 

בישראל נשחטים מדי שנה כ־200 מיליון עופות. זה מוצר הבשר המועדף על הישראלים, שצורכים בממוצע יותר מ־40 קילו לנפש בשנה. בארץ פועלים כ־600 מגדלי עופות לפיטום, בתעשייה שמגלגלת מדי שנה מעל 4 מיליארד שקל.

 

כדי לעמוד בביקוש ולייצר עוף מהר ובזול, משתמשים בזרזי גדילה. אחד הרכיבים החשובים בזרזי גדילה הוא רוקסרזון, חומר המכיל ארסן. הרוקסרזון, מתברר, הוא חומר יעיל במיוחד. הוא מוכנס לתערובת המזון שניתנת לעופות ומדכא התפתחות של מחלה במעי העוף - מחלה שעשויה לגרור פגיעה בקצב הגידול, צורך בשימוש בתרופות ואף שיעורי תמותה גבוהים. הרוקסרזון גם חוסך 5%-3% בצריכת המזון של העופות. רוקסרזון, במונחים כלכליים, הוא השקעה שתורמת ליעילות של המפעל ולניצול מקסימלי של אמצעי הייצור: העוף צורך פחות מזון, וגדל מהר ובריא יותר.

 

עד כמה יעילה ההשקעה ברוקסרזון? לדברי בכיר לשעבר במשרד החקלאות, "ההנחה היא שתוספת הארסן משפרת את הגידול של העוף בסדר גודל שבין 5% ל־7%. זה מוזיל את עלות הגידול של העופות בעשרות מיליוני שקלים בשנה". גם מבקר המדינה כתב כי במשרד החקלאות הסבירו שהוצאת הארסן משימוש משמעותה "נזק כלכלי כבד למגדלים", שנע בין 25 ל־50 מיליון שקל בשנה. "בסופו של דבר, מדובר בתעשייה של בשר", אומר גורם בתעשייה. "וכשהמוצר מיוצר באופן זול יותר, גם הצרכן הסופי יכול לקנות יותר בזול".

 

הצורך של המגדלים בארסן ברור אם כן. עכשיו צריך לבדוק מי מרוויח מלמכור להם את המוצר הזה.

 

הפשלה: סמכו על האמריקאים

 

בסוף 2003 פנתה א.בי־זי ייעוץ ושיווק למשרד החקלאות וביקשה אישור ליבוא של זרז גדילה שמכיל רוקסרזון. זה היה רגע המפתח בסיפור שלנו. גם אם נניח שליבואנית של תוספי מזון אין מושג על קיומו של איסור שימוש בארסן בישראל, בדיוק בנקודת הזמן הזו אמורים היו אנשי משרד החקלאות לעיין בספר התקנות ולסרב לבקשה. זה לא קרה. אף אחד מהגורמים שדן בבקשה לא הזכיר את התקנה ההיא של השר שפירא. לפיכך, בינואר 2004 אושר לייבא לישראל את זרז הגדילה 3-Nitro 20, המיוצר על אלפארמה, שא.בי־זי היא נציגתה בארץ.

 

מה בכל זאת בדקו במשרד החקלאות? את "תיק המוצר" שהגישה החברה. לפי התיק, החומר 3-Nitro 20 מיובא מארצות הברית, ושם הוא מאושר לשימוש. במשרד החליטו שאם זה טוב ל־FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, זה טוב גם לישראל. מנהל השירותים להגנת הצומח אז, אלדד לנדס, קיבל את חוות הדעת של הגורמים המקצועיים, בין השאר של השירותים הווטרינריים, וחתם על היתר היבוא. ארסן שוב הפך חוקי בישראל.

 

 

בית קופולק בית קופולק צילום: אוראל כהן

 

בכלכלה, כמו בכלכלה, במקום שבו אפשר להרוויח כסף מיד יצוצו מתחרים. לא חלף זמן רב והיתר דומה ניתן גם לקופולק, חברה ישראלית שייבאה רוקסרזון מסין ומהודו, דיללה אותו בארץ ויצרה את תוסף הגדילה קופורוקס. לא חלף זמן רב ובין שני היבואניות פרצה מלחמה עסקית, שגררה אפילו עתירה של א.בי־זי לבית המשפט נגד משרד החקלאות וקופולק. הטענה, אגב, היתה שזרז הגדילה של קופולק עלול לסכן את שלום הציבור.

 

בכמה כסף מדובר? יהושע רימסקי, התזונאי הבכיר של אמבר, מכון התערובת הגדול בארץ, מעריך שבארבע השנים שבהן נעשה שימוש ברוקסרזון "נמכרו בארץ למכוני התערובות כ־200 טון של זרז הגדילה 3-Nitro 20. החומר נמכר תמורת כ־3.6 דולר לקילו". על סמך הנתונים של רימסקי, הכנסות היבואנית ממכירת רוקסרזון בארץ הסתכמו בכ־750 אלף דולר במשך ארבע שנים. לא סכום גדול במיוחד.

 

"המחזור הכספי של החומר הזה לא כזה מהותי למי שמייצר, אבל מהותי מאוד למגדלים", מאשר גורם ביבואנית המתחרה, חברת קופולק. "בלי התוסף הזה עשויות להיות לעופות יותר בעיות רפואיות, וניצולת המזון (כמות המזון שהעוף יצרוך עד תום גידולו) תעלה. בתנאים אופטימליים, עוף צריך לאכול קילו עד קילו וחצי לכל קילו בשר. ככל שיש יותר הפרעות, ככה הניצולת גבוהה יותר. ברגע שהחומר לא בשימוש, המגדלים ניזוקים. מאז שנאסר השימוש, עלתה רמת התחלואה של העופות, ניצולת המזון גדלה והמגדלים מפסידים כסף. לכן אני מבין את זה שהם מפעילים לחץ, אבל אני סקפטי עד כמה זה יעזור. באירופה החומר אסור לשימוש, אז לרשויות פה יותר קל לאסור. המעבדות לא יכולות להגדיר אם שאריות הארסן בעוף מסוכנות, אף אחד לא רוצה לקחת על זה אחריות - ובצדק".

 

מכון התעקובת אמבר מכון התעקובת אמבר צילום: עמית שעל

 

הופעל לחץ על משרדי משרד החקלאות לאשר תוספי מזון בעייתיים?

"אני לא לחצתי. מה שמאשרים לי להשתמש, אני משתמש. זהו, מיצינו את הנושא".

 

גם בתעשיית התערובת לא כל כך אוהבים את תשומת הלב שפרשיית הארסן מושכת אל המזון שבו מואבסות תרנגולות. "אני לא מתווכח איזה חומר אסור ואיזה חומר מותר", אומר לוזי הנדל, מנכ"ל מילובר, אחד ממכוני התערובת הגדולים בארץ. "אני עובד לפי החוק. אין לי מושג מי צודק ומי טועה בוויכוח על הארסן. אם יש היתרים מסודרים מהמדינה, אנחנו מסתמכים עליהם".

 

"היתר" הוא אכן מילת המפתח. מרגע שניתן, בראשית 2004, מערכת ייצור הכסף פעלה ללא הפרעה. התוספים נמכרו למכוני תערובת ברחבי הארץ, במכונים הללו ערבבו אותם לתוך טונות של תערובות מזון, ושקי התערובת נמכרו למגדלים במשקים.

 

זה הזמן להתקדם עוד צעד בשרשרת המזון, ולבקר במשק עופות.

 

הלולים: תעשייה שמנוגדת לטבע

 

לול תעשייתי הוא מבנה צר שאורכו כ־130 מטרים. מבחוץ הוא מזכיר מחסן, מלבד שני מאפיינים: הצחנה המהממת, שמקיפה את הלול כמו עננה; והקרשים הגדולים, שמוצמדים לכל פתחיו וחרכיו של המבנה כדי למנוע חדירת אור יום.

הכניסה ללול לא מתבצעת דרך הדלתות הכבירות שבשני צדיו, שנועדו בעיקר להעמסה ופריקה של תרנגולות ואפרוחים. הלולן נכנס לרוב דרך חדרון כניסה קטן, מעין טרקלין זעיר. בלולים מודרניים מכיל הטרקלין לוח בקרה משוכלל, שבאמצעותו ניתן לשנות את הטמפרטורה ומידת הלחות בלול. דלת כבדה מפרידה בין הטרקלין ללול עצמו. מאחוריה בוקעים רחשושים ולחשושים רמים, כאילו מעבר לדלת מתנהלת מסיבת קוקטייל ענקית.

 

 צילום: מאיר אזולאי

 

עם פתיחת הדלת, הצחנה עוטפת הכל. אבל הדבר הבולט ביותר בלול הוא האפרוחים עצמם. זהו משטח צהוב רוחש, המכסה כל סנטימטר פנוי בלול, ונדמה שאתה מצוי באמצעה של שמיכה צהובה גדולה שחיה ומתנועעת תחתיך. נדמה שהאפרוחים דחוסים לגמרי זה על גבי זה ולא תוכל לעשות צעד אחד בלי למחוץ אותם, אבל כשאתה מניף רגל באוויר כדי לעשות את הצעד הבא ולהניח את הרגל במקום אחר, האפרוחים נערמים זה על זה תוך ציוצים וצווחות, וכבדרך פלא מתפנה מקום המספיק בדיוק לכף רגלך. מיד אחר כך ממהרים האפרוחים לכסות את החלל שהשארת מאחוריך.

 

הלול מואר באור תמיד שצבעו צהוב עכור, הבוקע מנורות גדולות בתקרתו. האור דולק כעשרים שעות ביום. עם כיבוי האורות, האפרוחים קופאים במקומם. החשכה המלאכותית לא נועדה לשינה, אלא לעצור את הפעילות היחידה שהאפרוחים עוסקים בה: אכילה. כל עוד האור דולק, האפרוחים זוללים תערובת מזון שמוזרמת ללא הפסק בעזרת משאבות שדוחפות אותה לאורך צינורות פתוחים ענקיים. התערובת לא חסרה לעולם: ברגע שהצינורות מראים סימני התרוקנות, הלול הממוכן מזרים אוטומטית עוד תערובת.

 

הבידוד מאור יום והתאורה המלאכותית הם אמצעי שמתוסף לתוספי המזון הכימיים - ובהם ארסן - שמטרתם לאפשר גידול מואץ של האפרוחים. תרנגולות שנועדו לאכילה מכונות פטם. במהלך ימי חייו יזלול פטם ארבעה סוגי תערובת: בתחילת חייו תערובת עשירה בחלבון, כדי להבטיח התפתחות מקסימלית; לאחר מכן תערובת גידול; השלישית והמשמעותית מכולן היא תערובת הפיטום, שמבטיחה זינוק מקסימלי במשקל התרנגולת. המטרה היא להגיע תוך 40 יום למשקל שני קילו לפחות. שבוע לפני שחיטת התרנגולת מאכילים אותה בתערובת רביעית, נטולת תרופות, שמטרתה לנקות את גופה מרעלים לקראת הפיכתה למזון.

 

בעבר הכילה תערובת טיפוסית שומן פרות, אך מאז התפרצות מחלת הפרה המשוגעת הרכיבים הדרושים נלקחים על פי רוב מדגים או מעופות מתים. פגרי עופות עוברים סטריליזציה, ואז מושבים ללול בצורת תערובת, שם הם נאכלים על ידי אחיהם.

 

מגדלים (כך מכונים הלולנים בעגה המקצועית) מגלים בעיות בתערובת לפי התנהגות האפרוחים ומראה גופם. כך, למשל, בעיה שמתרחשת לעתים היא פצעים גדולים הנפערים מעל ישבני האפרוחים. פציעות כאלה הן סימן בדוק לכך שבתערובת חסר מרכיב מסוים; האפרוחים, שמזונם היחיד הוא התערובת, מנסים להשלים את התזונה על ידי ניקור האפרוחים הצמודים להם.

 

זוהי החקלאות המודרנית, התעשייתית, שאינה משאירה הרבה זכר לתדמית הרומנטית של האידיאל הציוני. חקלאות תעשייתית משתמשת בכימיה באגרסיביות כדי לשפר את התוצר הסופי. "כמעט כל מה שחקלאות תעשייתית עושה הולך בניגוד למהלך הטבעי של הטבע", אומר יעקב ארזי, ראש מרכז ידע גליל עליון (מיג"ל). ארזי אינו מישהו שניתן להאשימו באג'נדה ירוקה המתעלמת מצורכי החקלאים; מיג"ל הוקמה לפני כשלושים שנה על ידי המדינה והחקלאים עצמם כמרכז לניסויים חקלאיים מתקדמים. ארזי עצמו הוא תושב קיבוץ גונן, ולגוף שהוא מנהל יש חלק אקטיבי בחקלאות הגלילית.

 

אחת ממעבדות מיג"ל, למשל, אחראית על בדיקת בריאותם של העופות המפוטמים בגליל ואיכות התערובת שממנה הם ניזונים. "מיג"ל עברה לפרויקטים של חקלאות אורגנית, שמחליפה חומרים כימיים תעשייתיים בחומרים ידידותיים לסביבה", מסביר ארזי, "גם משום שזו הדרישה הגוברת של צרכנים בעולם, וגם כי זה יותר טוב לנו. חקלאות ידידותית לסביבה חשובה במיוחד פה, באגן ההיקוות של הכנרת. חומרים כימיים שמשתמשים בהם כאן מחלחלים ומגיעים למי השתייה. כל מי שמשתין פה, אם תסלח לי, מגיע לברז בתל אביב".

 

אחרי ההצצה אל הלול, אין ברירה אלא לעשות מה שעיתונאים הרבה פעמים נרתעים ממנו: לצלול לתוך מערכת הרגולציה המסועפת שסיפקה את ההיתר לשימוש בארסן, כדי להבין איך זה קרה.

 

הסחבת: ידעו ולא עשו דבר

 

התכונה הכי בולטת של ארסן היא שהוא לא נעלם. גם במקרה הזה הוא צף ועלה. לפי דו"ח המבקר, ב־2005 אותרו לראשונה שאריות ארסן בבשר עוף, אחרי הפסקה של עשר שנים. בינואר 2006 דנה ועדת ההיגוי לשאריות ביולוגיות וכימיות במזון מן החי (ועדה של השירותים הווטרינריים) בממצאים ו"הועלו תמיהות באשר לעצם האישור והשימוש בתכשיר מזרז גדילה המכיל ארסן במשק העופות". מישהו התחיל לחשוב שאולי קרה כאן משהו חמור. בעקבות זאת, באפריל 2006 מינה מנהל השירותים הווטרינריים ועדה מקצועית לבדיקת הנושא. ברקע ניסו מכוני התערובת והחברות שקיבלו היתר למכירת זרז הגדילה לשכנע את הגורמים הרלבנטיים במשרד החקלאות כי אין סכנה בחומר.

 

באוגוסט 2006 המליצה ועדת הבדיקה פה אחד לא להאריך את היתר השימוש של הרוקסרזון, שתוקפו אמור היה לפוג בסוף אותה שנה - שלוש שנים לאחר שניתן. הוועדה ציינה כי נוכחות ארסן בקרקע עלולה לזהם את מי התהום ולפגוע בבריאות הציבור, ואולם ציינה כי לא פעלה להפסקת השימוש בחומר לאלתר משום שלא נשקפת סכנה מיידית לבריאות האדם. ההמלצות עברו למינהל השירותים להגנת הצומח, ומשם ללשכה המשפטית של משרד החקלאות, שהמליצה לכנס שוב את הוועדה הבין־משרדית. כך הלך התהליך ונגרר, ובינתיים האריך משרד החקלאות את היתר השימוש עד אפריל 2007.

 

בהחלט ייתכן שמסקנות הוועדה היו ממשיכות ומתמוססות להן ותוקף ההיתר היה חוזר ומוארך עוד ועוד, לולא פרופ' ארנון שמשוני, פנסיונר של משרד החקלאות. עד 1999 היה שושני מנהל השירותים הווטרינריים, והוא היה היחיד שזכר את קיומה של התקנה הישנה שאוסרת האבסת עופות בחומר המכיל ארסן. "לא זכרתי מה בדיוק היה בה, אבל זו תקנה שאני מכיר", אמר לנו שמשוני בשבוע שעבר. הוא פנה לאלדד לנדס, שנתן בזמנו את ההיתר, הפנה את תשומת לבו לנושא וסיפר על כך גם לגורמים נוספים.

 

אבל העניין לא נגמר. גם אחרי שכל הגורמים כבר ידעו על התקנה, ואחרי שהוועדה המקצועית חזרה וקבעה שיש לבטל את היתרי השימוש בארסן, איש לא עשה זאת. מנכ"לית משרד החקלאות, יעל שאלתיאלי, החליטה לבחון שוב את הארכת השימוש או את ביטול התקנה הישנה. לפי המבקר, משרד החקלאות לא מצא לנכון לשתף בדיונים נציג של ארגון צרכנים, אבל כן השתתף בהם נציג של מכוני התערובת, "שלהם אינטרס כלכלי מובהק להמשיך ולשווק את הרוקסרזון". וכך, רק באוקטובר 2007, קרוב לארבע שנים מאז שחזרו להאביס עופות בארסן, נשלחה הודעה על ביטול ההיתרים ועל איסור גורף להשתמש בחומר.

 

"הסיפור הזה", מסכם שמשוני, "הוא רק סימפטום לבעיה רחבה יותר: המועצה העליונה למזון, הגוף המרכזי שהוקם לפני ארבע שנים כדי לתאם בין כל הגופים שמפקחים על המזון, לא מתפקדת. זה גוף שאמור לדאוג שכל האינפורמציה תגיע לכל הגופים לפני החלטה על היתר שימוש, יצוא או יבוא. אבל המועצה העליונה מנוטרלת וחסרת שיניים".

עכשיו זמן לבקרת נזקים.

 

הסכנה: חומר מסרטן בשרשרת המזון

 

לפי מבקר המדינה, כתשעה טונות של ארסן אורגני מופרשים בלשלשת העופות בשנה. המשמעות היא ש־36 טונות של ארסן פוזרו בסביבה בארבע השנים שבהן פוטמו העופות בחומר. "לאחר פיזור הפרשות העופות בסביבה כדשן, הארסן האורגני עלול לעבור תהליכי מינרליזציה בקרקע ולהפוך לארסן אנאורגני רעיל, העלול לזהם את מי התהום", כותב המבקר.

 

נתעכב לרגע על ההבדלים בין ארסן "רע" לארסן "רע פחות". רמת הרעילות תלויה מעל לכל בשאלה אם הארסן הוא אורגני או אנאורגני. האנאורגני הוא חומר מסרטן, שעלול להזיק גם ללב, למערכת העצבים, לכבד, לעור ועוד. חשיפה כרונית לארסן כזה נקשרה למקרי סרטן ולתמותה מוגברת ממחלות. בבנגלדש, למשל, התרחשה בשנות השמונים הרעלת מים המונית בעקבות חפירת בארות שהכילו במימיהן ארסן. מיליוני אנשים חלו בסרטן ובמחלות אחרות, אלפים רבים מתו.

תרכובת ארסן אורגני, לעומת זאת, היא בעלת רעילות נמוכה, ומסוכנת רק במינונים גבוהים. ארסן כזה נמצא לא מעט בטבע, בין היתר בדגים ואפילו בעגבניות. הבעיה טמונה ביכולת של ארסן אורגני להפוך עם הזמן לארסן אנאורגני רעיל, בלי יכולת לשלוט בכך.

 

"ארסן יכול לעבור מצורה אחת לשנייה בתהליכים כימיים של חילוף חומרים", מסביר הטוקסיקולוג פרופ' יונה אמיתי. "ברגע שנותנים ארסן לעופות, הוא יכול להצטבר לריכוז מסוים בבשר העוף, בעיקר בכבד שלו. חוץ מזה, החומר נפלט בלשלשת העופות, המשמשת למטרות כמו הזנת דגים או בעלי חיים אחרים. הכנסת הארסן לשרשרת המזון עלולה להוביל אותו למי התהום ולגרום להם נזק". בעבר היה אמיתי חבר בוועדה של משרד הבריאות שהחליטה לאסור על שימוש בארסן בחומרי הדברה ביתיים ובצעצועי ילדים. "בראייה נכונה של בריאות הציבור", הוא אומר, "אסור להכניס ארסן לכל שימוש שהוא בשרשרת המזון, בגלל האפקט המצטבר המזיק שלו. עם זאת, אני לא מעריך שהשימוש בארסן שנעשה בישראל יגרום באופן חד משמעי לתחלואה, ולא הייתי מציע לאדם שחלה בסרטן לייחס את זה לעופות שאכל".

 

בדיונים במשרד החקלאות התנגד גם המשרד להגנת הסביבה לחידוש הרישוי של החומרים המכילים ארסן, מאותם טעמים בדיוק: "הארסן שמופרש בלשלשת מגיע לקרקע ויכול להגיע למי תהום. ומכיוון שיש עדויות שלפיהן הארסן האורגני הפך בחלקו לאנאורגני, שהוא מסרטן ודאי, ראוי היה לעצור את השימוש הזה". זו גם היתה עמדת משרד הבריאות, ולפיה "מתוך עיקרון הזהירות המונעת יש לצמצם ככל שניתן את הגעתו של ארסן אורגני מלשלשת עופות לקרקע ולהפוך שם לארסן אנאורגני שעלול לזהם את מי התהום". ומשרד החקלאות מיהר להצטרף למקהלה החדשה: "יש לזרזי הגדילה חשיבות כלכלית עצומה עבור המגדלים", מודה מרים פרוינד, מחליפתו של לנדס כמנהלת השירותים להגנת הצומח. "אבל הגענו למסקנה שהשיקולים הללו לא צריכים לגבור על בריאות הציבור. עם כל החשיבות הכלכלית הגדולה, לא נכון להשאיר את החומר אם יש סיכון לבריאות, ולכן הוא יצא משימוש".

 

ומה באשר למגדלי העוף, למכוני התערובת ולמשווקי זרז הגדילה — איזה נזק נגרם להם?

 

עמדת ההגנה: הבעיה רק תדמיתית

 

אהרוני בן־זאב, הבעלים והמנהל של א.בי־זי, נציגת אלפארמה בישראל, לא מתלהב לשתף פעולה: "יש עוד מגוון חומרים אחרים לאותן מטרות, שהשתמשו בהם תמיד. התעשייה מחפשת כל הזמן דברים חוקיים בעולם שישפרו את הגידול. הבאנו את הרוקסרזון כי החברה שלי מייצגת את אלפארמה, שזה החומר המקורי שלה, שעובר בקרה של הרשויות האמריקאיות והקנדיות. משתמשים בו שם מ־1949 ורשמנו את זה בישראל. הרוקסרזון זה מולקולה גדולה שיש בה אטום אחד של ארסן. זו מולקולה אורגנית, הארסן הזה לא מתפרק ולא מגיע לשום מקום, ב־2007 פורסם דוח ענקי שבדק מי תהום ממקומות שזובלו בזבל עופות שאכלו ארסן, ולא נמצא שום קשר לסכנה שהוא גורם. ארסן זה יסוד, כמו שמימן הוא יסוד. אתה לא תיתן לילד שלך לשחק במימן, אבל אתה תיתן לו לשתות מים, שיש בו שתי מולקלות של מימן. אותו דבר עם זה".

 

"אנחנו לא תעשייה שרוצה לגרום בעיה לאוכלוסייה, להיפך", אומר יהושע רימסקי ממכון התערובת אמבר. "לנו כמכון תערובת אין כל יתרון כלכלי בשימוש בארסן, כי לכאורה ללא התוסף יצטרכו לקנות אצלנו יותר תערובת. ועדיין, אני חושב שזה חומר לגיטימי לגמרי. ארסן בכמויות קטנות יכול להביא תועלת. הבעיה עם הארסן שיש לשם שלו קונוטציה שלילית. עצם השם ארסן מפחיד. אז נכון שמבחינת השאלה החוקית המבקר צודק, אבל חד משמעי החומר לא גרם נזק גם בזמן שהשתמשנו בזה. אנשי משרד החקלאות והמומחים לענף העופות היו צריכים לצאת לציבור ולהגיד 'רבותיי, כל העסק מנופח באופן לא פרופורציונלי".

 

מפתיע לגלות, אבל דווקא מגדלי העופות, לפחות בפומבי, אינם מתרגשים מאיסור השימוש בארסן. "בדקתי את הנושא, אחרי שכבר הפסקנו להשתמש בתוסף", אומר לנו מזכיר ארגון מגדלי העופות, יעקב כהן. "עשינו סיכומי עונה באזורים המובילים ב־2008, ולא ראיתי הבדלים משמעותיים בניצולות המזון גם אחרי הפסקת השימוש בתוסף התזונה. עולמנו לא חרב עלינו. ברגע שאמרו שאסור, אף אחד בענף לא משתמש. לנו אין עניין לעשות מונקי ביזנס".

עכשיו נשאר רק להיפטר מהשאריות.

 

סוף דבר: המלאי הושמד?

 

בעקבות ביטול האישור להשתמש בחומר המכיל ארסן, נתקעו מכוני התערובת עם מלאים של רוקסרזון. בינואר 2008 ביקשו המכונים - וקיבלו - היתר להשתמש במלאים לייצור תערובת ליצוא בלבד. "בשביל לא לגרום להם נזק יותר מדי גדול, נתנו למכוני התערבות את האפשרות לייצא את החומר הזה, אבל הם לא הצליחו", מספרת פרוינד. "לכן נשקלה האפשרות להעביר את זה לאוטונומיה, לרשות הפלסטינית, אבל אז אמרנו שזה לא אתי להעביר אליהם, כי אם זה חוקית לא טוב אצלנו אז חוקית זה לא טוב אצלם. ניסו גם לייצא את זה לירדן אבל לדעתי לא נמצא קונה. חלק מהמלאים הושמד, וחלק עוד נמצא ואנחנו בודקים מדי פעם אם אין שימוש בו".

 

אם הכל ילך למישרין, בפעם הבאה שנרצה לראות ארסן מקרוב, ניאלץ לנסוע רחוק יותר מהסופר הקרוב, עד לאתר ההטמנה ברמת חובב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x