שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

מוסף עצמאות: החלש שורד

הדם של ד"ר שרון מועלם מחליד, ועלול להרוג אותו יום אחד. מועלם יצא לבדוק מה קורה בגוף שלו, וחזר עם מחקר פורץ דרך על התפקיד המועיל של מחלות גנטיות, ועל יכולת ההסתגלות המדהימה של הגוף האנושי. תוצאות המחקר מובאות בספר מרתק בשם "דווקא החלשים שורדים" שיצא לאור באחרונה בתרגום לעברית

הפרויקט שמעסיק עכשיו את ד"ר שרון מועלם (35) הוא מחלת קרוהן, מחלה חשוכת מרפא שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת אותו במקום להגן עליו. אבל מועלם, דוקטור לנוירוגנטיקה ולביולוגיה אבולוציונית שגר בניו יורק, לא מחפש שיטה לטיפול במחלה. הוא מחפש את הצד החיובי שלה. מנסה לגלות למה היא שם, למה אנחנו זקוקים לה.

 

מועלם משוכנע שיש סיבה לקיומן של מחלות גנטיות. הוא מאמין שיש להן תפקיד בשמירה על האנושות. הוא מאמין שסוכרת נעורים, אנמיה ועודף ברזל בדם אולי מקשות על חיינו, אבל הן גם הסיבה לכך שהצלחנו לשרוד עד כה.

 

את הטענה המהפכנית הזאת שוטח ד"ר מועלם בספר חדש "דווקא החלשים שורדים", שתורגם באחרונה מאנגלית ("Survival of the Sickest") שמסכם מחקר שערך בעשור האחרון והפך לרב־מכר בארצות הברית. הספר מעובד בימים אלה לסדרת טלוויזיה מדעית וכבר תורגם ל־12 שפות, בהן עברית (בהוצאת "אריה ניר"). "בני אדם הם צורת חיים הרבה יותר מתוחכמת משחשבנו. הרצף הגנטי שלנו משתנה במהירות, לפעמים תוך דור אחד, כדי להתאים את הדור החדש שנולד לתנאיו המשתנים של העולם", אומר דר שרון מועלם בראיון ל"כלכליסט". לדבריו, אם נחקור לעומק את המחלות התורשתיות שלנו נוכל ללמוד דברים מפתיעים על ההיסטוריה האישית שלנו, ובין היתר, גם איך לייצר תרופות יעילות יותר כבר היום.

 

הכל בזכות סבא

 

"הֶמוכרומטוזיס, עודף ברזל בדם, היא מחלה שעוברת במשפחתי", מספר מועלם על המקום שממנו התחיל המחקר שלו. "סבי סבל ממנה ואני סובל ממנה היום. היא לא קלה. היא גורמת לגוף להמשיך לספוג ברזל מהמזון גם אחרי שהוא קיבל את כל הברזל שהוא זקוק לו. זה יכול להוביל לאי־ספיקת לב, לדלקת פרקים ולעקרות. כשהברזל מצטבר בכבד ומחליד, זה עלול לגרום לסרטן הכבד.

 

"כשהייתי בן 15 סבא שלי לקה באלצהיימר. זאת מחלה נוראה, והיה לי קשה לראות אותו מידרדר. כבר אז היתה לי הרגשה שיש איזשהו קשר בין האלצהיימר שתקף אותו להֶמוכרומטוזיס שממנו סבל כל חייו. יש קשר, דרך אגב. אלצהיימר יכול להיגרם מהצטברות ברזל במוח. אבל תוך כדי המחקר גיליתי משהו מוזר, רמז שהוביל אותי לתיאוריה שלי על המחלות. גיליתי שהגן שגורם להמוכרומטוזיס נמצא אצל 30% מהאנשים שמוצאם במערב אירופה. שלושים אחוז! זה לא נשמע לי הגיוני.

 

צפרדע העצים. "היא קופאת בחורף ומפשירה באביב, ובכל הפשרה היא מקבלת סוכרת. חשבתי, אולי יש כאן משהו שיסביר סוכרת נעורים, שנפוצה בעיקר במדינות הקרות בצפון אירופה" צפרדע העצים. "היא קופאת בחורף ומפשירה באביב, ובכל הפשרה היא מקבלת סוכרת. חשבתי, אולי יש כאן משהו שיסביר סוכרת נעורים, שנפוצה בעיקר במדינות הקרות בצפון אירופה" צילום: shutterstock

 

"שאלתי את עצמי, הרי אם האבולוציה עובדת והחזקים שורדים, אז איך כמעט כל אירופי שלישי נולד עם סיכון למחלה כה קשה? ולמה דווקא יוצאי מערב אירופה? כשהמשכתי לחקור גיליתי את הפן החיובי של המחלה. גיליתי שהגוף אוגר את עודפי הברזל באופן שפוגע, כאילו בצירוף מקרים, בחיידק אחד מסוים: החיידק של הדבר השחור.

 

"המגיפה השחורה הרגה במאה ה־14 יותר מ־25 מיליון בני אדם. החיידק שגרם לה, ירסינייה פסטיס, היה תופס טרמפ על כדוריות דם לבנות מסוימות, שתפקידן להרוג חיידקים ולהביא את גופותיהם לאנליזה בבלוטות הלימפה. ירסינייה פסטיס היה חיידק יוצא דופן, שזייף את מותו ותפס טרמפ על הכדוריות האלה כדי להגיע איתן לבלוטות הלימפה. בדרך הוא היה ניזון מהברזל שבהן כדי לשרוד ולהתחזק. אצל חולי המוכרומטוזיס יש עודף ברזל כמעט בכל הגוף - אבל מחסור בברזל דווקא בכדוריות הדם הלבנות האלה. חיידקי דבר שחור התקשו לתקוף חולי המוכרומטוזיס. דווקא הם ניצלו".

 

ניצלו, כדי למות אחר כך מסרטן הכבד או מהתקף לב.

"כן, אבל זה השאיר להם די זמן להתרבות. מבחינה אבולוציונית, זה מה שחשוב. שיעור חולי ההמוכרומטוזיס באוכלוסייה הבטיח שיהיו מי שישרדו את הדבר השחור די זמן כדי להוליד צאצאים שיישאו גם הם את התכונה הזו. האבולוציה דואגת שקבוצת אנשים כזאת תתקיים גם היום".

 

למה? האבולוציה "מחכה" ליום שבו הדבר השחור יחזור?

"הוא כבר חזר מאז כמה פעמים. במחקר על התפרצות הדבר במאה ה־17 גילו שהוא פגע בעיקר בגברים בריאים. מי שניצלו היו אנשים שסבלו ממחסור בברזל בדם - רעבים, קשישים, נשים שמאבדות ברזל בווסת שלהן, וכנראה גם חולי המוכרומטוזיס. נראה שהמחלה הזו היא עדיין סוג של 'ביטוח אבולוציוני' מפני חזרה של הדבר השחור".

 

דרווין החסיר חלק

 

מועלם, שבימים אלה משלים את לימודיו לתואר דוקטור ברפואה, נולד בישראל, אך בגיל שלושה שבועות היגרה משפחתו לקנדה. הראיון איתו נערך בעברית ("ההורים שלי דיברו עברית בבית כדי שהילדים לא יבינו, אבל זה לא עבד”), והוא חובש כיפה ("זו יהדות פרטית, אין לי רב או בית כנסת"). בישראל ביקר חמש פעמים, אך רוב משפחתו מתגוררת כאן. "הבית שלנו היה מאוד ישראלי לאורך כל השנים", הוא אומר, "לא ביקרנו הרבה בארץ, אבל זה הספיק בשביל להרגיש את הקשר".

מועלם. "כדי שהמין האנושי יוכל לשרוד ולהתפתח, פרטים בו צריכים לפעמים לסבול ממחלות, וחייבים תמיד למות. אנחנו מתוכנתים לזה" מועלם. "כדי שהמין האנושי יוכל לשרוד ולהתפתח, פרטים בו צריכים לפעמים לסבול ממחלות, וחייבים תמיד למות. אנחנו מתוכנתים לזה" צילום: תומס אולסון

 

שם ספרו של מועלם הוא משחק מילים על משפט שנטבע בימיו של צ'רלס דרווין - Survival of the Fittest, "הישרדות המתאימים ביותר". המשפט המקורי של אבי תורת האבולוציה מקפל בתוכו את עקרונות התיאוריה שדרווין פיתח: היצורים בטבע מנהלים מאבק הישרדות. המנצחים מולידים צאצאים שנושאים הלאה את תכונות מולידיהם. אלה שתכונותיהם מחלישות אותם לא ישרדו, ובמותם ייעלמו גם תכונותיהם. התהליך הזה, שנמשך מיליוני שנים, יצר את כל היצורים החיים על פני האדמה, ובין היתר גם את בני האדם. זו הברירה הטבעית של הטבע, האבולוציה.

 

דרווין, טוען מועלם, לא טעה - אך גם לא סיפר את הסיפור המלא. פרק אחר פרק מציג מועלם דוגמאות לכך שהתפתחות המין האנושי היא לא תוצאה של ברירה טבעית בת מיליוני שנים, אלא היא דבר שמתרחש כל הזמן - לעתים בתוך דור או שניים, כתגובה מהירה לתנאי הסביבה ולאתגריה. שינויים גנטיים מתרחשים לא כתוצאה ממוטציה אקראית ונדירה, אלא היכן שהם נחוצים ומתי שהם נחוצים.

 

לטענת מועלם, כפי שחיידקים קטנים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה, כך גם מנגנון החיים של האדם הופך אותנו לחזקים יותר ועמידים יותר כלפי האיומים שנשקפים לנו. החיים לא ממתינים לפיתוח טכנולוגי שיציל את האנושות מצרותיה. הם מגיבים לצרות הללו, וגורמים להורים עם בעיות להוליד צאצאים עם פתרונות. הפתרונות, ובהם ההמוכרומטוזיס כ"חיסון טבעי" לדבר השחור, אינם מושלמים. הוא מכנה אותם "פשרה אבולוציונית". ויש הרבה כאלה. מחלות תורשתיות רבות, מועלם אומר, הן פשרות כאלה.

 

"הדבר הבא שחקרתי אחרי ההמוכרומטוזיס היה סוכרת נעורים. זו מחלה גנטית, שנפוצה בצפון אירופה יותר מבכל מקום אחר בעולם. המדינות עם השיעור הגבוה ביותר של סוכרת נעורים הן פינלנד, שבדיה, נורבגיה ואנגליה. למה דווקא שם? בשלב מסוים מצאתי מחקרים על צפרדע קטנה בשם 'צפרדע העצים', ראנא סילוואטיקה. הצפרדע הזאת קופאת בחורף כמו ארטיק קטן, ומפשירה באביב. בכל פעם שהיא מפשירה היא מקבלת סוכרת. רמות הסוכר שלה בעת ההפשרה גבוהות יותר מאצל בני אדם. חשבתי, אולי יש כאן משהו".

 

מה מצאת?

"הסוכר השאיר את הצפרדע בחיים, ומנע מהדם שלה לקפוא ולקרוע לה את הרקמות. כשמים קופאים הם נהפכים לגבישים חדים. מים עם סוכר לא קופאים באפס מעלות אלא בטמפרטורה נמוכה יותר. והם גם קופאים אחרת: הגבישים מקבלים צורה קהה יותר, שפחות מאיימת על הרקמות".

 

אז סוכרת עוזרת לאנשים בצפון אירופה לא לקפוא מקור?

"לפני כ־12 אלף שנה היה שם מיני עידן קרח, שהמדע מכנה 'דריאס הצעיר'. הטמפרטורות צנחו בתוך שנתיים, ואירופה קפאה. ארכיאולוגים גילו שבשבדיה היו מיתות המוניות. איך אנשים שרדו? בזכות מגיפת סוכרת. איני יודע מה חולל את סוכרת הנעורים בשבדיה - וירוס או פגם גנטי. אני רק תוהה מה גרם למחלה הזאת להתפשט באוכלוסייה. הרי לפני שגילינו את האינסולין סוכרת נעורים היתה גזר דין מוות. איך האבולוציה נתנה לה לשרוד? אני תוהה אם זו לא היתה דרך לוודא שתהיה באוכלוסייה קבוצת אנשים שהסוכר בדמה יאפשר לה להגיע לגיל הפריון גם בתנאי קור קיצוני".

 

נתקלת בעוד מחלות כאלה?

"כן, ולא מעט. דוגמה אחרת היא הפגם הגנטי שאחראי למחלת ה־G6PD, ה'אלרגיה' לפול הנפוצה מאוד בקרב יוצאי עיראק. מתברר שנשאי המחלה עמידים פי שניים בפני מלריה. באופן לא מפתיע, רובם מגיעים מצפון המזרח התיכון ומאפריקה, שם המלריה שגשגה. כמו גיבורי־על, הם פיתחו סוג של עמידות. וכמו אצל גיבורי־על, לכוח המיוחד יש מחיר. אם יש אצלנו תופעות גנטיות לא מוסברות, הן כנראה התשובה של האבולוציה לתקופות לחץ שהאנושות עברה.

"לתושבי אגן הים התיכון יש ידיים שעירות, כי זו היתה דרך להתמודד עם יתושים מפיצי מחלות. לאפריקאים יש עור כהה כדי לחסום את קרינת השמש. לכן, אפרו־אמריקאים רבים סובלים מאנמיה, משום שגופם זקוק למידה מסוימת של קרינת שמש שהוריהם התרגלו אליה, ובצפון אמריקה הקרינה חלשה מדי. וזה נוגע לכולנו".

 

דור חדש של תרופות

 

התיאוריה של מועלם מהפכנית גם בהשלכותיה. אם למחלות ישנם גם יתרונות הישרדותיים, אולי עדיף ללמוד איך לחיות איתן במקום רק לחפש שיטות לחיסולן. "הרפואה מכירה בקיומן של מחלות חיוביות, אבל בכל זאת היא הכריזה מלחמה על כולן", אומר מועלם. "עד היום איש לא תהה איך העיקרון האבולוציוני של 'החזק שורד' מתיישב עם זה שיש כל כך הרבה מחלות גנטיות נפוצות. אף אחד לא שאל מה התפקיד שלהן בשמירה על האנושות. כשאתה מסתכל על מחלות מהזווית הזאת, אתה פתאום מבין משהו עמוק על איך הגוף שלנו עובד. לאחרונה התחלנו לערוך ניסויים בבני אדם בתרופה חדשה לטיפול בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. התרופה היא פטנט שרשמתי על בסיס מה שגיליתי על ההֶמוכרומטוזיס. היא מבלבלת את החיידקים: החיידק חושב שהוא מקבל ברזל, אבל בעצם הוא מקבל חומר שפוגע לו באנזימים ומונע ממנו להתפשט. היא לא הורגת את החיידק, אלא עוצרת את התפתחותו".

מועלם. "בני אדם הם צורת חיים הרבה יותר מתוחכמת משחשבנו. הרצף הגנטי שלנו משתנה במהירות, לעתים תוך דור אחד, כדי להתאים את הדור שנולד לתנאיו המשתנים של העולם. חקר המחלות התורשתיות יאפשר לייצר תרופות יעילות" מועלם. "בני אדם הם צורת חיים הרבה יותר מתוחכמת משחשבנו. הרצף הגנטי שלנו משתנה במהירות, לעתים תוך דור אחד, כדי להתאים את הדור שנולד לתנאיו המשתנים של העולם. חקר המחלות התורשתיות יאפשר לייצר תרופות יעילות" צילום: תומס אולסון

 

מה רע בלהרוג חיידקים?

"זו היתה הטעות שעשו כשנלחמו בכל מחלה עם אנטיביוטיקה. התוצאה היתה שהחיידקים עברו אבולוציה, שהפכה אותם לעמידים ואלימים יותר. תרופות שמבוססות על היכרות עם החיידקים, ולא הורגות אותם אלא רק 'מרגיעות' אותם, יכולות לתת תוצאות טובות יותר".

 

מועלם מצטט מחקרים שלפיהם כ־8% מהגנום האנושי מורכב מווירוסים לא אלימים, שנהפכו לחלק מגופנו. איש אינו יודע כיצד נהפכו הווירוסים הללו, שמכונים "רטרו־וירוסים", לחלק מהרצף הגנטי של כל אדם, אך המחקרים משערים שבעבר אלה היו וירוסים שגרמו למחלות, ושהגוף מצא דרך לבייתם ולנצל לתועלתו את יכולתם לשנות מבני תאים.

לפי מועלם, הווירוסים הללו הם שאחראים לשינויים גנטיים מהירים כאשר איומים כגון מגיפה קטלנית או רעב עולמי מאיימים על אוכלוסיות שלמות. "הנגיפים שהתנחלו בגנום שלנו מעוניינים לא פחות מאיתנו שנשרוד ונתרבה", מסביר מועלם, "הם הרי חלק מהדנ"א שלנו, ולכן - מבחינה אבולוציונית - יש להם עניין בהצלחתנו. במיליוני שנות האבולוציה האחרונות אנחנו נתנו להם את 'הטרמפ של החיים שלהם', ובתמורה הם אפשרו לנו לשאול קודים מהספרייה הגנטית העצומה שלהם. יכול להיות שבזכות השותפות עם הנגיפים התפתחנו מיצורים פשוטים ליצורים מורכבים מהר מכפי שהיינו מתפתחים בלעדיהם. אנחנו חיים בשלום עם רוב החיידקים בעולם. אם זה לא היה כך, לא יכולנו לחיות".

 

האם המחלות התורשתיות עדיין "נחוצות" לנו? ההנדסה הגנטית מתקדמת במהירות. כבר היום הורים מסוגלים "לברור" צאצאים עם פחות פגמים גנטיים.

"אני מאמין שאנחנו צריכים לנסות לפתור בעיות, אבל להיזהר מליצור בעיות חדשות. הסוכרת אולי כבר לא נחוצה, כי יש הסקה. אבל אנחנו עדיין לא יכולים לנבא לאן תיקח אותנו כל בחירה. כשגילו את הגן שגורם לדיסלקציה, הורים דרשו לעבור בדיקות גנטיות לפני הלידה, והפילו עוברים עם סכנה לדיסלקציה. רק אחרי שנים גילו שדיסלקציה מעלה את הסבירות שהילד יהיה חכם ויצירתי. וצריך לזכור שגם היום לחולי המוכרומזוטיס יש חסינות יחסית למחלות כגון שחפת. כדאי להיזהר לפני שעושים החלטות מהסוג הזה".

 

עטיפת הספר עטיפת הספר
רעב מוביל להשמנה

 

"במלחמת העולם השנייה היו אזורים בהולנד שסבלו מרעב. כשחוקרים השוו אחר כך בין ילדים שנולדו במלחמה לבין אחיהם הצעירים, שנולדו אחרי המלחמה, הם גילו שהתינוקות שנולדו בזמן הרעב היו קטנים יותר, ונטו להשמנה ומחלות לב. ההשערה היא שהרעב שהאמהות סבלו 'שידר' לעוברים שלהן שהם עומדים להיוולד לעולם שיש בו מעט מזון. הגנום שלהם הכין אותם לתנאים הקשים, וגרם להם להיוולד עם גוף קטן וחסכוני יותר, ועם חילוף חומרים אטי יותר.

 

בפועל, זה התבטא בנטייה להשמנה. אותו סיפור עובר על האמריקאים עם האוכל המהיר, שהוא עתיר קלוריות ושומנים אבל דל בחומרים מזינים. אִם האֵם ניזונה בעיקר ממזון מהיר בשבועות הראשונים להריונה, העובר מקבל את המסר שהוא עתיד להיוולד בסביבה שהתנאים בה קשים ולסבול ממחסור בחומרים מזינים. העוברים שלה, שחשופים לתזונה דלה, יפתחו חילוף חומרים שלפני עשרת אלפים שנה, בתקופה של רעב יחסי, זה היה עוזר לו לשרוד. אבל כשתינוק עם חילוף חומרים אטי נולד במאה ה־21 בסביבה שופעת אוכל, הוא משמין".

 

השאלות שהובילו את מועלם ללמוד על ביולוגיה ואבולוציה, ושלימים יעמדו בבסיס תיאוריית "המחלות הטובות" שלו, התעוררו אצלו עוד בבית הספר היסודי. "בטורונטו היה תמיד קר, ולי היה נדמה שלילדים ממוצא אפריקאי קר יותר מלאחרים. שאלתי את המורה למה לשחורים קר יותר, והוא צחק ואמר שקר להם בדיוק כמו לכל אחד אחר. אחרי שנים גיליתי שצדקתי. לאנשים שאבותיהם הגיעו מאפריקה יש יותר בעיות עם קור, כמו גם נטייה גדולה יותר ללחץ דם.

 

"גם כשגדלתי המשכתי לשאול שאלות שרוב האנשים התביישו לשאול. שאלות כגון למה אנחנו משתינים יותר כשקר לנו. זו שאלה שנראית טיפשית, אבל התשובות עליה מרתקות. השאלה חזרה אליי לפני כמה שנים בכנס של חוקרים מכל העולם. החדר היה מחומם, ואנשים התחילו להירדם. ואז, כשמישהו הנמיך את החימום, פתאום אנשים התחילו לצאת מהאולם. לא הבנתי לאן הם הולכים, עד שפתאום גם אני הייתי צריך לשירותים. אחר כך זה התחבר אצלי למה שחקרתי - כשקר לנו אנחנו נפטרים מנוזלים כדי להעלות את רמת הסוכר בדם".

 

עבודת הדוקטורט של מועלם בביולוגיה אבולוציונית הוקדשה לסבו. במסגרתה הוכיח את הקשר בין המוכרומטוזיס לאלצהיימר. "באותו זמן קרה אחד האירועים שהשפיעו עלי הכי הרבה בהחלטה לחקור מחלות תורשתיות. נתתי עירוי דם לילד שסבל מסוכרת נעורים, ופתאום הוא שאל אותי שאלה שכל חולה שואל את עצמו: 'למה אני?'. לא היתה תשובה. אמרתי לו שאבדוק ואחזור אליו".

ידידנו המוות

 

גם המוות, אומר מועלם, נועד לסייע למין האנושי. "קניתי אייפוד ב־2001, ממש כשיצא", הוא מספר. "אחרי כמה שנים הסוללה מתה, ואיתה המכשיר. הלכתי לחנות, ביקשתי סוללה חדשה, ואמרו לי 'אין'. מתברר שאפל בנתה את האייפודים כך שימותו אחרי כמה שנים. כששאלו אותם למה, התשובה היתה שהם חשבו ש'אחרי שלוש שנים תרצו אייפוד חדש'. זה הנוהג האמריקאי, לבנות מכשירים שמתקלקלים, בטענה שאנשים אוהבים שינוי ושאין טעם ליצור משהו שיחזיק לנצח.

 

"למה לכל חיה יש גיל ממוצע? עד שאנחנו לומדים את כל מה שצריך כדי לשרוד - להשיג אוכל, להתגונן, למצוא מחסה - אנחנו מתים. ואם תביט בטבע, תראה שהגיל הממוצע של חיות קשור לגודלן הממוצע. עכברים חיים רק שנה־שנתיים, למשל. למה? מתברר שככל שחיה קטנה יותר, היא יותר מאוימת, ויש עליה לחץ אבולוציוני גדול יותר להשתנות. היא מגיעה יותר מהר לבגרות מינית ומולידה צאצאים שיוכלו לשרוד טוב יותר את האיומים. ב־70 שנה עכברים עוברים 70 דורות, 70 הזדמנויות אבולוציוניות להשתנות. מצד שני, בעל החיים שחי הכי הרבה הוא צב הענק מגלפאגוס, שחייו כמעט נטולי סיכון או שינוי. חלקם יכולים לחיות כמעט 200 שנה".

 

אבל למה רוב בעלי החיים מתים מוקדם כל כך? למה לא להוליד ילדים ולהמשיך לחיות?

"בדיוק כמו עם מוצרי אפל. המוות מאפשר לנו לפנות מקום לדור הבא. כשאנשים מתים, יש יותר מקום ויותר משאבים לדור החדש. זו גם דרך להגן על הדור הבא. ככל שאדם חי יותר שנים, יש יותר סיכוי שהוא יישא בתוכו וירוסים וחיידקים שאי אפשר להיפטר מהם. מוות הוא דרך טבעית להגן על האוכלוסייה מפני נשאי מחלות. אתה מבין, האבולוציה דואגת להישרדות המין כולו. היא לא דואגת לפרט. כדי שהמין האנושי יוכל לשרוד ולהתפתח, פרטים בו צריכים לפעמים לסבול ממחלות, וחייבים תמיד למות. אנחנו מתוכנתים לזה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x