הונדה לג'נד: אגדה אורבנית
הונדה לג'נד המחודשת מציעה התנהגות כביש מהוקצעת ואפילו מחשבון בתא הנוסעים. אך הסמל העממי שעל חזיתה יכווץ את סיכוייה להצליח בשוק מכוניות היוקרה
שאלה: איזו מתחרה יפנית של ב.מ.וו סדרה 5 מצוידת בהנעה כפולה, זכתה פעמיים בתואר "מכונית השנה ביפן" ומצוידת במנוע החזק ביותר שהחברה־אם שלה התקינה במכונית נוסעים? אם עניתם לקסוס - תרשמו לעצמכם אפס. אם עניתם אינפיניטי, נכשלתם. האם מישהו בכלל יודע שהתשובה היא הונדה לג'נד?
קיים סיכוי שאינכם יודעים אפילו איך הונדה לג'נד נראית. אין לכם במה להתבייש, כי המספרים לא יכולים לשקר. בשנה שעברה נמכרו 27 לג'נד בישראל בעוד במרצדס, לדוגמה, חיככו ידיים למראה 76 לקוחות שלא שיערו את גודל המיתון שייפול עליהם בשנת 2009, ורכשו את E350 המתחרה. פלח השוק שבו מתמודדת הלג'נד מוערך באלפי מכוניות, כך ש־27 מכוניות בשנה נחשבות לטיפה בים של מכוניות יוקרה.
חמש שנים מאז הצגת הדגם המקורי מגיעה לישראל הונדה לג'נד מחודשת. החידושים העיקריים בלג'נד הם למעשה מלאכת מחשבת של מתיחות פנים קטנות. המנוע, למשל: הנפח שלו גדל מ־3.5 ל־3.7 ליטר אך ההספק - 295 כוחות סוס - לא השתנה. הסיבה לכך היא חוק יפני נוקשה שמגביל את הספקם של מנועים. נוסף על כך, כמקובל ברכבי פרמיום נוספו ללג'נד מערכות בטיחות שמתריעות מפני נוכחותה של מכונית אחרת בנקודה המתה שבצדי הרכב, ומערכת בקרת שיוט חכמה שמסוגלת לחוש את המרחק מהרכב לפנים ולהאט במידת הצורך. אנשי הונדה אף עידנו את המראה של הלג'נד החדשה והעניקו לה קווי דמיון לשאר דגמי הונדה החדשים.
בחזרה לגימיקים של שנות השמונים
כאן טמונה גם בעיה. בחניון מתחת לסוכנות הונדה קשה לאתר את הלג'נד. גם חשוך מסביב, וגם אנשי היבואנית חברת מאיר הסתירו אותה בין כמה הונדה אקורד שמשתזפות באור הניאון החיוור. כך קורה שהלג'נד, ספינת הדגל, נראית כמו אקורד גדולה. תא הנוסעים של הלג'נד ממחיש היטב שמדובר במכונית שנמצאת במשבר זהות קל. מחד כיף להיכנס אליו: מושבי העור הריחניים מזמינים (אך מעט קשים), אפשר למתוח רגליים במושב האחורי, איכות החומרים ללא דופי והסטריאו מסוגל להפריד בין כל תו ותו בכל אופרה ברמות שהיו מביישות מערכת שמע ביתית. מאידך, מישהו בהונדה עדיין מתרפק על הימים ההם, בשנות השמונים המוקדמות, כשיצרני הרכב היפניים נחשבו נחותים והעמיסו את המכוניות בגימיקים מטופשים עד לזרא, אולי כדי לפצות על רגשות הנחיתות. למשל, המחשב שבלג'נד: לא מדובר במחשב דרך (שכמובן קיים) אלא במחשבון, כזה שיודע לחשב עודף במכולת. יש גם מצפן, למקרה שנאבד את הצפון.
נתקעה בחמישה הילוכים
תל אביב במשבר. היא מנסה להחליט אם קיץ או חורף. האספלט מתקרר בלילה, רותח ביום ומתבקע. ללג'נד ממש לא אכפת. בניגוד למתחרות רבות שמתהדרות בצמיגים נמוכי חתך, הלג'נד מצוידת בצמיגים שמנמנים למדי. נוסף על כך מערכת המתלים שלה, המכוילת היטב, בולעת את הבורות ואת שיבושי הכביש בצורה משביעת רצון.
המצפן מצביע דרומה ואנחנו יורדים לים המלח. בכביש המהיר לירושלים הלג'נד נמצאת בסביבתה הטבעית. תנו לה לשייט כל היום במהירות מגוחכת והיא מצדה בכלל לא תתאמץ. רק אל תבקשו ממנה להוריד הילוך לעקיפה במהירות גבוהה כי היא תסרב. בהונדה הגדילו את נפח המנוע, אך נתנו ללג'נד תיבת בעלת חמישה הילוכים בלבד. למתחרות יש שישה ואפילו שבעה.
בעלייה מים המלח לערד הלג'נד מפתיעה אותנו בכל פעם מחדש. הסיבובים של הכביש הזה מוכרים לנו היטב, ויש מכוניות שאנחנו מעדיפים להביא לערד בניחותא, בלי סיכונים, עם עצירה קטנה במצפה כדי להירגע. לא במקרה של הלג'נד. עם כל הגודל, עם המצפן ועם המחשבון, הלג'נד אוחזת בפיתולים בנחישות של אופנוען מטורף.
אנחנו חוזרים שוב ושוב לסיבובים ומנסים להעמיס על השעון עוד כמה קמ"שים אבל ללג'נד לא אכפת. אפילו ההגה שלה, נקודת תורפה מסורתית בקרב מכוניות פרמיום רבות, מצליח לשדר כמות סבירה של מידע מהכביש. רק חבל שהגיר הזה, בעל חמש המהירויות, מקלקל את הקצב ומסרב להוריד הילוכים.
מה באמת חשוב לנהג הישראלי
על פניו, בסוף המבחן היינו אמורים להמליץ על רכישה של הלג'נד. יש לה התנהגות טובה, תא נוסעים מפנק ומראה אנונימי שיקרוץ למי שלא רוצה שהעובדים במפעל יאשימו אותו בניקור עיניים בתקופת פיטורים. אבל לפעמים צריך להסתכל לא רק על המכונית אלא גם על הנסיבות. בישראל יצרני הפרמיום האירופיים החליטו רק בשנים האחרונות לייבא גם דגמים משפחתיים, כגון ב.מ.וו סדרה 1 או אאודי A3, ובאלה דבקה לרוב הילת היוקרה של הדגמים הבכירים.
אך הזהות המותגית של הונדה, זו שמתפרשת כאמינה מחד וכעממית עם מגע קל של פרמיום מאידך, עומדת לה לרועץ; לפחות לעת עתה, בעיני ישראלים רבים אולי כדאי לשלם עוד כמה אלפי שקלים ולרכוש הונדה אקורד על פני מאזדה 6 או סובארו B4, אך עדיין לא כדאי להוציא יותר מחצי מיליון שקל כדי לרכוש מכונית שעל חזיתה מתנוסס סמל שמשותף גם לג'אז ולסיוויק. כך שאמנם זו לא אשמתה של הלג'נד החדשה, אבל עד שנשתחרר מהצורך בסמל של מותג פרמיום בחזית מכוניות המנהלים שלנו, או לפחות עד שמכוניות אקורה ייובאו לישראל, ניאלץ לחזות בלג'נד במספרים מצומצמים בלבד.


