"ברמן בת"א מכובד יותר מעובד תעשייה?"
כך טענו בעלי מפעלי פלסטיק בצפון בפני שרגא ברוש, והציגו לו את הבעיות שמביאות את הענף לסף פשיטת רגל: שחיקה ברווחי היצוא בגלל משבר הדולר, חוסר בכוח אדם מקצועי ומחסור בחומרי גלם
מנכ"ל מפעל סטארפלסט תעשיות, סניור שוורץ, מחזיק בידיו את פרס ישראל להתאחדות התעשיינים לשנת 2008, תעודה שקיבל מנשיא ההתאחדות שרגא ברוש בעת ביקורו במפעלי תעשייה בצפון בשבוע שעבר. "עם כל הכעס שיש לנו על כל הגורמים, פרס ישראל זה משהו יוצא דופן", אמר ברוש לשוורץ (75), שכבר ראה דבר או שניים בחיים. שוורץ מסתכל על התעודה, ומסנן: "כשנעביר את המפעל שלנו לירדן, נתלה את זה שם על הקיר".
האמירה הצינית הזו מסתירה מאחוריה כאב רב על כך שהתעשייה כבר לא נמצאת בראש מעייניה של המדינה. הכאב הזה בא לידי ביטוי במהלך הביקור. "יש לי כבר היום שלוחה בירדן, ולייצר שם עולה לי חמישית מבארץ. אנשים אומרים לנו שאנו משוגעים שאנו לא מעבירים הכל לשם", אומר שוורץ לברוש, ומלין על כך שבתור מפעל ש-96% מהמחזור שלו הוא מיצוא, התחזקות השקל בשנה האחרונה אל מול הדולר והיורו פוגעת בו בבטן הרכה.
"גם מוצרי הגלם התייקרו, והעלאת מסי הנמל ליצואנים זה בכלל פשע", מוסיף שוורץ לשטוח את אשר מפריע לו. "אם משרד התמ"ת ומשרד הפנים לא יאושרו לי להביא עוד עשרה עובדים זרים שישמשו מַבלטנים, כי בארץ אי אפשר להשיג, אני אצטרך להשבית מכונות ולפטר לפחות 100 עובדים מתוך כ-500 שאני מעסיק היום".
ברוש מבהיר שאין פתרונות קסם. הוא מספר על מלחמות לקדם את חוק עידוד השקעות הון ולבטל את העלאת מסי הנמל המתוכננים, ואומר שלא יוותר גם על הורדת מס החברות. שוורץ מיד ענה לו: "אני סוגר שליש מהמפעל, ואתה מדבר על מס בעתיד? הייתי יכול לשים את הכסף בקפריסין. תאמין לי, אני אחיה טוב עם המשפחה אחרי שאסגור".
היהודים לא רוצים לעבוד
ענף הפסטיק נפגע קשות מירידת ערך הדולר, היות שרובו מבוסס על יצוא. עליית מחיר חומרי הגלם בעשרות אחוזים בשנה האחרונה הגדילה אף יותר את הפסדי המפעלים. משלחת של התאחדות התעשיינים ביקרה במהלך היום בארבעה מפעלים, שמתוכם שלושה הקשורים לענף הפלסטיק, ובכולם נשמעו טענות דומות: נוסף על בעיית הדולר החלש שפוגע בהם יש בעיות של מחסור בכוח עבודה טכני מיומן ומקצועי, זמן המתנה ארוך לקבלת מענקים ממרכז ההשקעות, ארנונה של הרשות המקומית והרגשה כללית שהמדינה זנחה את התעשיינים.
זאב ולהבה ספיר הקימו את ספיר תעשיות פלסטיק בשנות השמונים באזור התעשייה ברקן שבשומרון. תור הזהב של שיחות השלום באמצע שנות התשעים הביא עמו גם חשש מצדם שייאלצו להתפנות במסגרת הסדר עם הפלסטינים, ולכן החליטו להקדים תרופה למכה ולהעתיק את המפעל לצפון. עם השנים גילו כי הריחוק מהמרכז מביא איתו צרות חדשות. "אף אמא יהודייה לא רוצה לשלוח את הילדים שלה לתעשייה. יש בעיה דמוגרפית אמיתית בצפון", אומר מנכ"ל המפעל זאב ספיר. "מה, זה יותר קל או מכובד להיות ברמן בתל אביב? צריך לקרב את הפריפריה למרכז. אסור לנו לפחד מכך שכמפעל תעשייה אנו בפוטנציאל לפשיטת רגל".
ברוש עונה כי הוא מקדם מול שרת החינוך את נושא החינוך הטכנולוגי, וסיפר על פרויקט להכשרת 2,500 טכנאים מדי שנה שיקבלו תעודת בגרות נוסף על תעודת טכנאי. "אני לא רוצה עובדים טומטומים. הרי העבודה במפעלים פה היא מתוחכמת, כמו בהייטק".
סניור שוורץ, בעלי המפעל השני שבו ביקרה המשלחת, סטארפלסט תעשיות, מזלזל בתוכניתו של ברוש. "אתה מכיר את התוכנית "אחד נגד 100"? אז אני האחד נגד כל הגורמים. אני לא צריך אנשים עם תעודה, אינטיליגנטים, אלא בני 16 שרוצים לעבוד".
לפני שלוש שנים פרצה במפעל סטארפלסט תעשיות שריפה גדולה שכילתה אותו לגמרי. כספי הפיצוי שהתקבלו מהביטוח עזרו לשיקום המפעל, ושימשו לקניית ציוד חדש בשווי 25 מיליון דולר. המפעל פנה למרכז ההשקעות כדי לקבל מענק על ההשקעה, אך הנושא תקוע. "יש לי היום ציוד חדש ויפה, ואני צריך את הסיוע הכספי. אם לא יתנו לי לעשות את זה פה, אני אעשה את זה בירדן", מאיים שוורץ.
"ממשלה עיוורת"
עמוס מגידס, מנכ"ל תוסף קומפאונדס, מלין גם הוא על ההפסדים בעקבות השחיקה בדולר, על בעיית זמינות חומרי הגלם לתעשיית הפלסטיק בשל העובדה שבארץ יש ספק יחיד שמתפקד כמעין מונופול, על כך שאין מערכת הכשרה בארץ לעובדים מקצועיים לתעשייה, ועל כך שגם הוא עדיין מחכה לקבלת מענק ממרכז ההשקעות על השקעה של 40 מיליון שקל. ברוש מאשים את הפוליטיקאים: "עשינו מלחמות עולם, ואישרו לנו 300 מיליון שקל השקעות. התנאי הפופוליסטי של חברי הכנסת היה שזה ילך למפעלים קטנים, והמפעלים הגדולים ידונו בנפרד".
לאחר מכן לוקח מגידס את המשלחת לסיור במבנה המפעל החדש של תוסף, שיספק עוד כ-100 מקומות עבודה. "התעשייה מספקת עבודה לעוד הרבה מאוד אנשים במעגלים מסביב", מסכם ברוש. "הרי הלכה החקלאות ונשארה רק התעשייה. אם תלך התעשייה, אז באמת מה יישאר פה? הצרה היא שהפחד של הממשלה להתמודד עם הבעיות מעוור אותה. מה, שר האוצר לא יודע שצריך לפתור את בעיית התעשייה שנפגעה ב־40% לעומת המצב לפני משבר הדולר?".
