בדיקה במשרדי רואי חשבון: אין הבדל משמעותי בשכר בין משרד גדול לקטן

מסלול קבלת רישיון לראיית חשבון הוא מסלול ארוך ומייגע, המתחיל בארבע שנות לימודים, נמשך בשנתיים סטאז', ואחר כך במבחני רישוי, הנחשבים לבין הקשים ביותר במבחני ההסמכה לקבלת רישיון.

בסיומן של שש שנים אלה, על רואה החשבון הצעיר לבחור היכן הוא רוצה להתחיל את מסלול הקריירה שלו. הוא יכול לבחור במשרד גדול ויוקרתי, שבו יספק שירות ביקורת לחברות הציבוריות הגדולות במשק, ויעבוד לצד 700 עובדים או יותר, שמתוכם כ־300 רואי חשבון. לחלופין, הוא יכול לבחור במשרד קטן, שבו עד 50 עובדים, שמתוכם כ־10-15 רואי חשבון, ושם היחס הוא פרטני ואישי והעבודה היא בסביבה שבה כולם מכירים את כולם. כאפשרות ביניים, הוא יכול לבחור לעבוד במשרד בינוני, הכולל בין 100 ל־200 עובדים, שמתוכם כ־20-50 רואי חשבון.

ניתן לראות כי המשכורת לרואה חשבון מתמחה זהה בשלושת סוגי המשרדים. הסיבה לכך היא התחרות העזה בין המשרדים, והעובדה שאם המשרדים הקטנים והבינוניים לא ישוו את שכרם של המתמחים אצלם לזה שבמשרדים הגדולים, לא יהיו רבים שירצו להתמחות אצלם. בניגוד לקורה אצל עורכי דין, מצב זה של שוויון במשכורות נמשך גם בדרגות הגבוהות יותר.

תקופת ההתמחות של רואה חשבון נמשכת שנתיים, שבמהלכן מכונה המתמחה "ג'וניור". לאחר ההתמחות, מתחיל רואה החשבון (המכונה עתה "סניור") מסלול כמעט זהה במשרדים הבינוניים והגדולים, מבחינת דרגי ההתקדמות והאחריות, ואף מבחינת השכר. ההבדל העיקרי הוא בסוג הלקוחות שבהם מטפל רואה החשבון במשרדים השונים. שלב זה נמשך בדרך כלל בין שנתיים לארבע שנים, בהתאם לרמתו האישית של הרו"ח וליכולת ההתקדמות וההתבלטות שלו. גם בשלב זה מקובל שהמשרדים הגדולים הם הנותנים את הטון לגבי השכר, והמשרדים הבינוניים והקטנים מתיישרים על פי רמות השכר שקובעים הגדולים. עם זאת, כאשר המשרדים הגדולים רוצים למשוך אליהם רואה חשבון ספציפי, הם יציעו לו שכר שהמשרדים הקטנים ואפילו הבינוניים יתקשו להתחרות בו.

הדרגה הבאה היא דרגת ה"מנג'ר", שהיא האחרונה לפני קבלת שותפות. ואולם יש לזכור כי שותפות אינה מובטחת גם למי שעבר את המסלול הארוך עד לתפקיד זה, והיא תלויה מאוד ברמה האישית של רואה החשבון וברצון החברה לקדם אותו. כמו כן, רואי חשבון רבים נושרים עוד קודם מהעבודה, ומחליטים להפוך לחשבים בחברות ציבוריות או פרטיות - שם המשכורות בדרך כלל גבוהות בהרבה ומסלולי ההתקדמות מגוונים.

הפרשי השכר בין המשרדים הבינוניים לגדולים מתחילים להתבטא בשלב המנג'ר דירקטור, שהוא תפקיד בכיר הכולל אחריות על צוות גדול (במשרדים הקטנים תפקיד זה אינו קיים). בעוד המשרדים הבינוניים יעצרו בשכר של כ־18 אלף שקל בחודש, הגדולים ישלמו על תפקיד זה שכר חודשי המגיע ל־23 אלף שקל. ההבדל יתבטא גם בתנאים הנלווים, שכן בפירמות הגדולות ברוב המקרים יקבל רואה החשבון רכב, חניה במשרד וצ'ופרים נוספים.

בקצה העליון של הסקלה נמצא דרג השותף הבכיר, שהוא גם חבר הנהלה, המקבל החלטות לגבי הפירמה שבה הוא שותף. רק מעטים מגיעים לרמה זו - ושכרם כמובן בהתאם. שכר של שותף בכיר בפירמות הגדולות מגיע עד ל־160 אלף שקל ואילו בבינוניות הוא נעצר ב־120 אלה, וגם זה רק בפירמות המצליחות ביותר.